החווה הסינית: גשר הגלילים - "הג´וקר" של ישראל

מעטים מודעים לכך שגשר הגלילים היה למעשה ה"ג'וקר" של מדינת ישראל, והוא נועד לתת מענה למצב שבו מצרים, בניגוד לקונספציה, כן תתקוף, כך אומר ההסטוריון אורי מילשטיין.

, ה' באייר תשס"ד | עודכן: 11:08

באשר לאירועי החווה הסינית מבהיר הדוקטור אורי מילשטיין, היסטוריון וחוקר צבאי, כי התנהלו שם שלושה קרבות בעלי חשיבות גדולה ביותר עבור מדינת ישראל. הקרב הראשון היה בליל הצליחה, בין 15 ל 16 באוקטובר 73', מבצע שכונה "מבצע אבירי לב". הקרב התחולל על "ציר טרטור" והשתתפה בו סיירת צנחנים במילואים בפיקודו של נתן שונרי. יחידה זו הייתה חלק מאוגדתו של אריק שרון, והמשימה שעמדה בפניה הייתה לפנות את "ציר טרטור" כדי לאפשר לגשר הגלילים, שנועד לאפשר את צליחת התעלה, לעבור בדרכו אליה. בקרב זה, אמר מילשטיין, נהרגו עשרות חיילים, הציר לא נפתח, וגשר הגלילים לא הגיע לתעלה. למחרת, המשיך מילשטיין לפרט, נשלח מחטיבת הצנחנים גדוד 890, בפיקודו של אל"מ עוזי יאירי.

גדוד 890 של חטיבת הצנחנים, הוסיף מילשטיין, נכשל בקרב בחווה הסינית, ולא הצליח לפתוח את "ציר טרטור". רק למחרת, בקרב החווה הסינית השלישי, הצליחו לפתוח את הציר, וגשר הגלילים הוקם. במקום במועד המתוכנן, בין 15 ל 16 באוקטובר, הוא הוקם ב 19 באוקטובר. אותו פער, של שלושה עד ארבעה ימים בהקמת גשר גלילים הוא משמעותי מאד לא רק במלחמת יום הכיפורים אלא גם בתולדות מדינת ישראל, אמר מילשטיין לכתבת INN רותי אברהם.

לדבריו, מעטים מודעים לכך שגשר הגלילים היה למעשה ה"ג'וקר" של מדינת ישראל, והוא נועד לתת מענה למצב שבו מצרים, בניגוד לקונספציה, כן תתקוף. גשר הגלילים היה אמור להכריע את הכף משום שהוא נועד להתפרש בתוך שלוש דקות על המים ולאפשר גם במצב של הפגזות את העברת האוגדה המשוריינת שתכתר את המצרים ותשמידם. בכך תכננו, אמר מילשטיין, להשיג הכרעה ישראלית ולכפות שלום על המצרים ובמזה"ת כולו. זו הייתה משאת הנפש הסודית של מדינת ישראל, אמר מילשטיין. גשר הגלילים לא היה סודי כל כך אלא משמעותו וחשיבותו הם שנשמרו בסוד, וכן חלקו במחדל המלחמה.

"מקובל לחשוב כי המודיעין שגה, ואני סבור שוועדת אגרנט היא ששגתה, וזאת מפני שישראל ידעה כי עומדת לפרוץ מלחמה אבל מערכת הביטחון, שלא רצתה לפתוח במלחמה, כן רצתה שהאויב יפתח במלחמה ואז תהיה לישראל לגיטימציה להשיב מלחמה, לצלוח את התעלה עם גשר הגלילים, לחסל את הצבא המצרי, וכאמור, להשליט סדר חדש במזה"ת ולהגיע להסדר שלום", אמר מילשטיין והוסיף כי זוהי משמעותו של סיפור גשר הגלילים, ומכאן מובן מדוע הוקרבו 51 צנחנים באותו לילה, ומה היה חשוב כל כך בקרב החווה הסינית.

אבל, אמר מילשטיין, עם פרוץ המלחמה לא היה הגשר מורכב, ולכן היו חייבים לחכות שישה ימים להרכבתו. בפועל היה צורך לגרור את הגשר לאורך 17 קילומטרים ולא לאורך שלושה, כפי שתוכנן. הגשר שקל 700 טון, ולכן למאמץ הגרירה נזקקו 16 טנקים, אבל הפלוגה, שבמשך שנה שלמה התאמנה 'פלוגת אלי גבע' לגרור אותו, לא הייתה באזור תעלת סואץ. "זה מחדל שמלמד על איכותו ועל בעיותיו של הצבא ושל מפקדיו באותו זמן", הוא ציין.

גרירת הגשר גרמה לתקלות ולשבירתו. לבסוף הוא הגיע לאזור החווה הסינית, לציר טרטור. שם נתקלו כוחות הגוררים בכוחות מצריים גדולים, ומאימת המצרים נטשו אותו הטנקים הגוררים, וברחו. בליל הצליחה, אמר מילשטין, נשלח כוח גדוד סיור של צנחנים בפיקוד נתן שונרי לפנות את ציר טרטור כדי להמשיך להוביל את הגשר. כוח זה סבל אבדות כבדות, ולא הצליח במשימתו.

אריק שרון צלח את התעלה, אך גם הוא לא היה יכול להמשיך במשימתו משום שלא עמדו לרשותו אמל"ח, דלק ומזון, וכדי שאלו יגיעו אל שרון היה צורך בגשר הגלילים. הוחלט להכניס לפעולה את חטיבת הצנחנים, והיא הועברה מראס סודאר לרפידים, ומרפידים העבירו אותם ל"עכביש 55", ושם הייתה מפקדה של האוגדה של אברהם אדן, בְּרֵן. מפקד החטיבה עוזי יאירי, ואנשים אחרים ממפקדתו, נפגשו עם בְּרֵן, והוא פקד עליהם ללכת בציר טרטור בפריסה רוחבית, אופקית, ולחפש ציידי טנקים מצרים, שמפריעים לדחיפת גשר הגלילים. אבל, אמר מילשטיין, ב"ציר טרטור" היו כוחות מצריים וסיירת שונרי, שנקלעה לקרב עם דיביזיה מצרית, וסבלה אבדות קשות.

בסרט שנועד להקרנה בערוץ 2 נחשף לראשונה כי שונרי נפגש באותו יום עם קצין האג"ם של חטיבת צנחנים גיל דוד, שניהם מקיבוץ בית השיטה. שונרי סיפר לגיל דוד שכוח גדול של מצרים נמצא במקום. בדיון אצל מפקד האוגדה בְּרֵן, התפרץ גיל דוד ואמר כי אין מדובר ב"כמה ציידי טנקים" אלא בכוח מצרי גדול.

"השתיקו אותו ואמרו לו שהוא אינו יודע את העניין, שיש מספיק מודיעין ושלא יבלבל את המוח", אמר מילשטיין. לדבריו, גיל דוד התפרץ עוד פעמיים, ואחר כך סילקו אותו מהאוהל. כשהצנחנים של איציק מרדכי התקדמו ב"ציר טרטור" הם נתקלו בכוח דיביזיוני, רבים נפגעו קשה מאד, ופינוי הציר הפך לקרב שרידה.

אחת השאלות שנותרו היא מדוע הם לא קיבלו אישור לסגת, ומדוע לא פינו אותם. "התשובה", אומר מילשטיין, "היא כי הפיקוד ראה שאין אפשרות לחלץ את גשר הגלילים, ולכן הוחלט להעביר דרך ציר עכביש, שהיה פתוח, את גשר הדוברות הישן. באותה העת הוחלט להשאיר את הצנחנים באזור ציר טרטור בתפקיד של בולם מצרים, למעשה בתפקיד של "בשר תותחים", כדי שהמצרים יתעסקו אתם, ולא יתקדמו לכיוון ציר עכביש ולא יפריעו להעביר את גשר הדוברות הישן. "גשר הדוברות הועבר בלי הפרעה. הצנחנים הפכו למטרות נייחות של המצרים, ובצורה זו קודם הגשר ששימש להעברת האספקה והציוד הלוגיסטי לאוגדה של שרון ולאוגדות אחרות".

נקודה נוספת שנחשפה היא נושא החילוץ, אמר מילשטיין. לדבריו, אהוד ברק, לימים רמטכ"ל וראש הממשלה, היה אז מפקד גדוד שריון. הגדוד נשלח בבוקר לחבור אל הצנחנים, לחלצם ולפעול עמם. בגדוד של אהוד ברק נפגעו שלושה טנקים, והוא החליט לסגת.

"אי ידיעת פרטי הקרב גרמה", אמר מילשטיין, "ליצירת מיתוס גבורה עילאית סביב הקרב". נוסף על כך, אל"מ במיל. דורון רובין, שפיקד על גדוד נוסף של צנחנים במלחמת יום כיפור, העיר כי אי ידיעת הפרטים גרמה לכך שמפקדים רבים שהיו קשורים לקרב "עשו קריירה פוליטית". הסמח"ט היה אמנון ליפקין שחק, היה לימים רמטכ"ל ושר בישראל, ואפילו מתחרה לראש הממשלה. המג"ד איציק מרדכי היה אלוף שלושת הפיקודים ואחר כך שר ביטחון ומועמד לראש הממשלה. לדברי רובין, לו חקרו את הקרב היטב ספק אם השלושה היו מגיעים גבוה כל כך במעלה הקריירה, וזאת מפני שהיה מתברר כי חלק מהכשלים בניהול הקרבות היה באשמתם.

"אי איתורם של הכשלים ואי הפקת הלקחים ממלחמות ישראל גרמו בין היתר לכך שצה"ל נכשל בחיסול האינתיפאדה, ובכך גם במחויבותו לתמוך במטרות לאומיות", אמר מילשטיין. (ר)