כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי את עיקרי הדו"ח, שנערך ביוזמת משרד החוץ הנורבגי, הציגה הנריקסון ואגה בראיון לטלוויזיה הציבורית הנורבגית tv2 .
עוד טענה הנריקסון ואגה כי יוהן יורגן הולסט, טריה רוד לארסן ומונה יול, שלושת המתווכים שהביאו להשגת החתימה על הסכם אוסלו, לא שימשו מתווכים נייטרלים אמיתיים אלא "נוצלו" בידי ישראל להשגת מטרותיה. הם נכנעו לטענת החוקרת ל"צד החזק", כלשונה, הוא ישראל. לכן, טוענת החוקרת, למיתוס בדבר הנייטרליות הנורבגית בנושא אין על מה להתבסס. שלושת המתווכים, לטענתה, סברו כי הם תורמים להשגת שלום במזרח התיכון, אך עליהם להבין כי למעשה מרחב התמרון שלהם היה מזערי.
אמנם, מוסיפה הנריקסון ואגה, מלכתחילה לא היו שלושת המתווכים מאוהדי ישראל, אך הם נכנעו לה ועשו את רצונה כדי לא להרוס את הערוץ הסודי של המו"מ. המצב הגיע לכדי כך שלמען השגת ההסכם הייתה נורבגיה מוכנה אפילו לסכן את יחסיה הטובים עם ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי, היא מוסיפה, בכך ששר החוץ של נורבגיה יוהן יורגן הולסט, שהוא פרו אמריקני, "נכנע", כלשונה, לדרישה הישראלית שלא לחשוף בפני וושינגטון את התקדמות השיחות בין הצדדים, וזאת אף על פי שהמו"מ כבר היה בהילוך גבוה.
ישראל, לטענתה, העדיפה את עזרתה של נורבגיה, חסרת היכולת להפעיל לחץ של ממש על ישראל, על פני התמודדות מול הנשיא בוש האב ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר, שיכלו להפעיל עליה לחץ כלכלי.
המתווכים הנורבגיים, טוענת עוד החוקרת, אפשרו לישראל לנצל אותם והם נענו לכל קריאה שלה, כולל לבקשותיה להעביר מסרים לפלשתינים. כל זאת מתוך הרגשה כי רק כך אפשר להגיע בסופו של דבר להסכם. הנריקסון ואגה אומרת כי ראוי למעט את חלקה של נורבגיה בהשגת ההסכם ולהפסיק לשגות באשליה בדבר התרומה הנורבגית להשגתו. לדבריה, המסקנה היא שאם מדינה קטנה כנורבגיה משמשת כמתווך להשגת הסכם בין שני גורמים בלתי שווים כמו במזרח התיכון, מרב הסיכויים שהיא תתכופף בפני "הצד החזק יותר". (ר)
עוד טענה הנריקסון ואגה כי יוהן יורגן הולסט, טריה רוד לארסן ומונה יול, שלושת המתווכים שהביאו להשגת החתימה על הסכם אוסלו, לא שימשו מתווכים נייטרלים אמיתיים אלא "נוצלו" בידי ישראל להשגת מטרותיה. הם נכנעו לטענת החוקרת ל"צד החזק", כלשונה, הוא ישראל. לכן, טוענת החוקרת, למיתוס בדבר הנייטרליות הנורבגית בנושא אין על מה להתבסס. שלושת המתווכים, לטענתה, סברו כי הם תורמים להשגת שלום במזרח התיכון, אך עליהם להבין כי למעשה מרחב התמרון שלהם היה מזערי.
אמנם, מוסיפה הנריקסון ואגה, מלכתחילה לא היו שלושת המתווכים מאוהדי ישראל, אך הם נכנעו לה ועשו את רצונה כדי לא להרוס את הערוץ הסודי של המו"מ. המצב הגיע לכדי כך שלמען השגת ההסכם הייתה נורבגיה מוכנה אפילו לסכן את יחסיה הטובים עם ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי, היא מוסיפה, בכך ששר החוץ של נורבגיה יוהן יורגן הולסט, שהוא פרו אמריקני, "נכנע", כלשונה, לדרישה הישראלית שלא לחשוף בפני וושינגטון את התקדמות השיחות בין הצדדים, וזאת אף על פי שהמו"מ כבר היה בהילוך גבוה.
ישראל, לטענתה, העדיפה את עזרתה של נורבגיה, חסרת היכולת להפעיל לחץ של ממש על ישראל, על פני התמודדות מול הנשיא בוש האב ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר, שיכלו להפעיל עליה לחץ כלכלי.
המתווכים הנורבגיים, טוענת עוד החוקרת, אפשרו לישראל לנצל אותם והם נענו לכל קריאה שלה, כולל לבקשותיה להעביר מסרים לפלשתינים. כל זאת מתוך הרגשה כי רק כך אפשר להגיע בסופו של דבר להסכם. הנריקסון ואגה אומרת כי ראוי למעט את חלקה של נורבגיה בהשגת ההסכם ולהפסיק לשגות באשליה בדבר התרומה הנורבגית להשגתו. לדבריה, המסקנה היא שאם מדינה קטנה כנורבגיה משמשת כמתווך להשגת הסכם בין שני גורמים בלתי שווים כמו במזרח התיכון, מרב הסיכויים שהיא תתכופף בפני "הצד החזק יותר". (ר)