יו"ר 'מבט לתקשורת הפלשתינית', דוקטור איתמר מרכוס אומר כי מחקר זה בודק את תגובות הפלסטינים לתכניתו של רה"מ שרון לפינוי היישובים בחבל עזה ובשומרון. האם ערביי הרש"פ רואים את ההצעה כצעד שתוצאתו רגיעה או שמא הם רואים זאת כמנוף להגברת הטרור? המחקר בודק האם ניתן לקיים את דרישת צה"ל אותה הביע הרמטכ"ל רב אלוף משה יעלון במילים "חשוב שהפרשנות של הפינוי תהיה שאנחנו ניצחנו ולא הפלסטינים." (ערוץ 10, 16.03.04) המחקר בודק את מידת הסבירות שהפלסטינים יראו בפירוק יישובי חבל עזה ניצחון לישראל ולא כניעה ישראלית. כמו כן, נבדק האם ברש"פ רואים נסיגה של ישראל לקווי 67’ ברצועת עזה כצעד נפרד או כתקדים שייושם גם ביהודה ושומרון. המחקר גם חושף את הקשר שרואים ברש"פ בין היציאה החד צדדית של צה"ל מלבנון ל"אינתיפאדה" ולתכנית ההתנתקות של שרון, וכן גם את שינוי התדמית של שרון בעיתונות הרשות.
הממצאים:
מסתבר כי עבור ערביי הרש"פ הנסיגה מיישובים ברצועת עזה היא לא רק ניצחון אלא אף "ההישג החשוב ביותר של האינתיפאדה" . המחקר מעלה עוד כי החמור מכל, מבחינתה של ישראל הוא, שהיציאה קובעת בעיני הפלסטינים את קווי 67’ כיעד מדיני מוכר שיש להתקרב אליו באמצעות הטרור. "המרשם לסיום הכיבוש נעשה ברור: הסלמת ההתנגדות..." עצם היותו של שרון היוזם מהלך זה, מוסיף תקווה לערביי הרש"פ לגבי נסיגה זהה ביהודה ושומרון. "זאת מפני שכפי ששרון, אחד מחסידי ישראל השלמה ואבי ההתנחלות, שקל לסגת מרצועת עזה, שרון או כל ראש ממשלה אחר בישראל יאולצו לסגת גם מהגדה."
מרכוס כותב עוד במחקרו כי רצונה של ישראל כי הנהגת הרש"פ תראה את תכנית שרון כניצחון ישראלי זוכה שם ללעג. גם ערפאת אמר בציניות כי זה "כמו להגדיר את היציאה מלבנון כניצחון ישראלי". כל הדעות ברש"פ, שהסתייגו מהשימוש בטרור כאמצעי יעיל נגד ישראל, בטלות מאחר ו"הצהרותיו של שרון ...(נתפסות) כהישג של ההתנגדות וכתשובה לכל המפקפקים בתועלת שבה…" דברי מנכ"ל במשרד ההסברה הפלסטיני מסכמים את צפיית הפלסטינים: "אם רעיון הנסיגה החד-צדדית ייושם וללא תמורה פלשתינית, ניתן להפוך אותו ... לתחילת הספירה לאחור של הכיבוש הישראלי [גם ביו"ש]." ולכן אם תיושם הנסיגה "הגדה המערבית תבער יותר ויותר".
הצעתו של שרון נתפסת כהוכחה ליעילות הטרור וכן כ"תמריץ" לגל טרור מחודש.
שתיים מהאמירות המבטאות את העמדות הרווחות ברש"פ ביחס לפינוי הן: "הישג החשוב ביותר של האינתיפאדה" ו"תשובה לכל המפקפקים בתועלת (הטרור)". כל הגורמים ברש"פ מאוחדים בתפיסת תכנית הפינוי כניצחון הטרור וככלי להשגת מטרות פוליטיות. מהנהגת הרשות ועד לאנשי החמאס, נתפסים צעדיו של שרון כתוצאה של- "האינתפאדה", "ההתקוממות", או "ההתנגדות" – הם הכינויים המוכרים ברש"פ לטרור נגד ישראל. כדברי סעיד ציאם, מנהיג בחמאס שאמר כי "הצהרותיו של שרון...(הן) כהישג של ההתנגדות וכתשובה לכל המפקפקים בתועלת שבה…" (אלחיאת אלג'דידה, 05/02/04)
מוחמד דחלן הגדיר ערכית את תוכניתו של שרון ואמר "נסיגת ישראל מרצועת עזה וממספר התנחלויות בגדה המערבית מהוה ההישג החשוב ביותר של האינתפאדה." (אלקדס, 20/02/04)
מסקנתם המעשית של ראשי הרש"פ, המממשת את חששו של הרמטכ"ל, היא דווקא כדאיות הטרור - "הצהרות אלה (של שרון) נתפסות כתמריץ חדש להמשך ההתנגדות." (סעיד ציאם, חמאס, אלחיאת אלג'דידה, 05/02/04)
ממשיך מרכוס וכותב כי את המקשרים בין דברי שרון והמשך הטרור באים מכל יחידות הטרור ברש"פ:
"ההצהרות הישראליות האחרונות בדבר נסיגה מעזה מהוות הוכחה להצלחה ולאפקטיביות של ההתנגדות... (הדוברים) דרשו להסלים את האינתפאדה …" (דוברי פת"ח - גדודי השהידים של אלאקצא, בהלוויה של מעין נאפד' אבו שרח', אלאיאם, 18/02/04)
גם בדרג המוגדר כמדיני עולים קישורים בין דברי שרון לטרור עתידי. מנכ"ל במה שמוגדר כמשרד ההסברה ברש"פ, האני אלמצרי, מסביר שתכניתו של שרון מוכיחה את צדקת ההליכה בדרך האלימות ואף מחזק את הצורך בהמשכתה: "הפלסטינים הסיקו פעם נוספת את המסקנה הנכונה, קרי: ההתנגדות היא זו שיכולה להשיג את יעדיהם ...משמעות הדבר היא שאנו זקוקים למדיניות חדשה ולהתנגדות חדשה... והמשלבת בין מו"מ והתנגדות…" (אלאיאם, 09/03/04)
עוד מציין מרכוס במחקרו כי הפלשתינים מודעים לעמדת הרמטכ"ל לפיה יש לנסות ולהציג את תכנית שרון כניצחון ישראלי ורואים בכך ניסיון כושל:
"שרון הסלים את תוקפנותו הצבאית נגד עזה, משום שהאזין לעצותיהם של מומחים צבאיים וביטחוניים ישראליים, שהזהירו, כי הפלסטינים או חלק מהם יתפסו את הנסיגה מעזה כניצחון להתנגדות." (אלאיאם, 09/03/04)
חזרה לקווי 67 ברצועה באמצעות טרור מהווה "המרשם" לחזרה לקווי 67 גם ביו"ש.
לפי הפלשתינים, הוצאת ישראל מעזה באמצעות טרור היא תחילת "הספירה לאחור" להוצאתה גם מיו"ש. קביעת שרון את קווי 67’ כקו הנסיגה המוצע, שיכלול פינוי לא רק של יישובים מבודדים כמו נצרים, אלא גם יישובים בעלי רצף טריטוריאלי למדינת ישראל בצפון הרצועה, נתפסת בעיני הפלסטינים כחיזוק לעמדתם והיא - יש משמעות מדינית לקווי 67’.
האני אלמצרי: "אם רעיון הנסיגה החד-צדדית ייושם וללא מחיר פלשתיני, ניתן להפוך אותו לתחילת הספירה לאחור של הכיבוש הישראלי [גם בגדה]. זאת מפני שכפי ששרון, אחד מחסידי (ארץ) ישראל השלמה ואבי ההתנחלות, שקל לסגת מרצועת עזה, שרון או כל ראש ממשלה אחר בישראל יאולצו לסגת מהגדה." (אלאיאם, 09/03/04)
אלמצרי הסביר שאף זה יקרה עקב האלימות:
"... יהפוך אותה (הנסיגה) לרועץ לישראל ולתקדים... שיחזור על עצמו בגדה, שכן המרשם לסיום הכיבוש [גם בגדה] נעשה ברור: הסלמת ההתנגדות." (אלאיאם, 09/03/04)
הגברת הטרור תחל עם נסיגת ישראל:
"לנסיגה תהא משמעות אחת והיא חוסר יכולתו של הכיבוש לשמור בידיו את האדמה הפלשתינית. זה אומר, שהגדה המערבית תבער יותר ויותר. הגנרלים של ישראל, שמסרבים להגיע להסדר באמצעות מו"מ, יגלו, כי הדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא דרך הנסיגה ללא תנאי וללא סייג ... הם ימצאו את עצמם בחלוף מספר שנים בפני צורך בנסיגה מהגדה כדי לשמור על ירושלים... הם ייאלצו אז לסגת מירושלים..." (אלאיאם, 18/02/04)
על בסיס תקדים עזה אמר תיסיר ח'אלד, "כל נסיגה, שעלולה להשאיר מאחוריה חייל אחד או התנחלות אחת תהווה סיבה להסלמת האנתפאדה וההתנגדות." (חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית וחבר הועד הפועל של אש"פ, אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
המחקר קובע עוד כי כל הנהגת הרשות הפלשתינית ומוסדותיה מפרשות את הנסיגה המוצעת, במידה ותתבצע, כצעד לקראת נסיגה ישראלית לקווי 67’ גם ביו"ש להלן הציטוטים:
"הממשלה מקדמת בברכה כל נסיגה מכל שטח מהאדמות הפלשתיניות ופירוק כל התנחלות כצעד ראשון בדרך לנסיגה כוללת של ישראל מכל האדמות הפלסטיניות הכבושות משנת 1967’." (אלחיאת אלג'דידה, 25/02/04)
הועד הפועל של אש"פ:
"הועד אמר, שכל נסיגה צריכה להיות מלאה ...בכל האדמות הפלשתיניות הכבושות מאז יוני 1967’ ובכללן ירושלים". (אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
יאסר ערפאת:
"לא (צריכה) להיות אך ורק נסיגה מעזה, (אלא) בהמשך לה ובמקביל לה נסיגות מהגדה". (אלאיאם, 03/03/04)
היציאה מלבנון הביאה את "האינתיפאדה" והיציאה מעזה תביא ל"גיהינום."
מזה זמן רב טוענים ברש"פ שהיציאה החד צדדית מלבנון היא אשר שכנעה את הנהגתם בכדאיות המאבק המזוין, והיא שהולידה את מלחמת הטרור בארץ. כעת הפלסטינים רואים הקבלה בין יציאת צה"ל מלבנון שהביאה "אינתיפאדה", לבין תכניתו של שרון ליציאה חד צדדית שתביא לגל אלימות מתגבר- עד "לגיהינום" ממש, עד אשר תצא ישראל מכל יש"ע וירושלים:
" (ברק) החליט לפעול באופן חד-צדדי ונסוג מובס מדרום לבנון וללא הסכם ... תוצאת הדבר היתה פריצת אנתיפאדת אלאקצא...
הדרך היחידה הפתוחה בפניהם (היום) היא דרך הנסיגה ללא תנאי וללא סייג והצעד הראשון בדרום לבנון ימצא את המשכו הראשון בעזה.… הם ימצאו את עצמם בחלוף מספר שנים בפני צורך בנסיגה מהגדה כדי לשמור על ירושלים! אם אסטרטגית הגהינום תמשיך, הם ייאלצו אז לסגת מירושלים ובאזור ישרור אך ורק הגהינום ... " (אלאיאם, 18/02/04)
שרון וצה"ל מושמים ללעג ומוצגים כחלשים ופגיעים בעיני הפלסטינים
מרכוס מפנה את תשומת לב קוראי מחקרו לנקודה חדשה שיש לשים לב אליה בעיתונות הפלשתינית - דוברים רבים, מדוברי החמאס ועד לדוברי הרש"פ, לועגים לשרון. הדוברים מציגים את הסתירות בין דבריו של שרון היום ובין דבריו בעבר, על ישובים ועל צה"ל. הם משימים את שרון ללעג ומדמים את צה"ל לצבא חלש שאינו מצליח במשימותיו. לדוגמא, איש החמאס מוחמד דיף (המבוקש מספר 1 של ישראל) שאומר "הפושע שרון... הגיע כדי לכופף את ההתקוממות בתוך מאה ימים ... ואמר שנצרים כמוה כתל אביב... (וכעת) הוא החל לתכנן את פינוי רצועת עזה כולה ולנסיגה ממנה ללא תמורה..." (אתר חמאס)
גם ברש"פ העמדות דומות. לדוגמא דברי מחמד דחלאן "שרון הצהיר לפני שנה בלבד, כי התנחלויות נצרים וגוש קטיף שקולות לתל אביב והתנחלות כפר דרום שקולה לרעננה, לא ניסוג מהן ולא ניסוג תחת כידוני רובי הפלסטינים..." (אלקדס, 20/02/04)
ההחלטה על נסיגה חד צדדית, מובנת על ידי הפלסטינים כחוסר יכולת של צה"ל לפעול, ופוגעת בכוח ההרתעה של צה"ל.
"...בנאום מטעם החזית הדמוקרטית, אותו נשא חבר הלשכה המדינית שלה צלאח זידאן, הוא... ציין כי הדיבורים של שרון על פינוי ההתנחלויות מוכיחים שהסיסמא 'תנו לצבא לנצח' הפסידה." (אלחיאת אלג'דידה 28/2/04)
"הצבא, שיצא פצוע מעזה..." (אלאיאם, 18/02/04)
גם מאמצי שרון להציג בתוך ישראל את תכניתו לנסיגה כניצחון, זוכים ללעג הפלסטינים, הרואים בהם ניסיון המעורר גיחוך, כפי שלעג ערפאת ואמר "לשאלה בעניין דברי רה"מ ישראל מאתמול, כי כוחה של ישראל הוא שהוביל את מדינות ערב לכונן שלום עמה, ענה ערפאת: "משמעות הדבר היא שנסיגתם בלבנון הייתה בכוח.” (אלחיאת אלג'דידה, 25/03/04)
קיפאון מדיני עד לנסיגה
הפלסטינים מודעים לעובדה שכעת הם יכולים להמתין, בלי להציע פתרון פוליטי, ולצפות לנסיגה לקווי 67', בלי לתת כל תמורה. הכרה זו עלולה להביא דווקא לקיפאון מדיני וסירוב פלסטיני לפשרה כל שהיא:
"הנסיגה צריכה להתבצע ללא תמורה מדינית וללא הסכם, "שכן ההחלטה התקבלה ע"י שרון, כי הוא רוצה לסגת באופן חד-צדדי, ועלינו לשמוח על כך". (אלקדס, 20/02/04)
"חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית וחבר הועד הפועל של אש"פ, תיסיר ח'אלד… קרא לבל יעניק איש פרס ללא תמורה לשרון, אם ייסוג מהרצועה, משום שנסיגה זו לא תהא אלא הישג של האינתפאדה וההתנגדות." (אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
שינוי תדמיתו של שרון לחלש ופגיע
עם פרסום תוכניתו, השתנה דימויו של שרון בעיתוני הרשות, והדבר בא לידי ביטוי גם בקריקטורות. שרון הפך מגנרל אכזרי "האוכל פלשתינים חיים" לאדם פגיע וחלש הטובע בעזה - הוא עצמו ה"נאכל חי" על ידי עזה" (ש)
הממצאים:
מסתבר כי עבור ערביי הרש"פ הנסיגה מיישובים ברצועת עזה היא לא רק ניצחון אלא אף "ההישג החשוב ביותר של האינתיפאדה" . המחקר מעלה עוד כי החמור מכל, מבחינתה של ישראל הוא, שהיציאה קובעת בעיני הפלסטינים את קווי 67’ כיעד מדיני מוכר שיש להתקרב אליו באמצעות הטרור. "המרשם לסיום הכיבוש נעשה ברור: הסלמת ההתנגדות..." עצם היותו של שרון היוזם מהלך זה, מוסיף תקווה לערביי הרש"פ לגבי נסיגה זהה ביהודה ושומרון. "זאת מפני שכפי ששרון, אחד מחסידי ישראל השלמה ואבי ההתנחלות, שקל לסגת מרצועת עזה, שרון או כל ראש ממשלה אחר בישראל יאולצו לסגת גם מהגדה."
מרכוס כותב עוד במחקרו כי רצונה של ישראל כי הנהגת הרש"פ תראה את תכנית שרון כניצחון ישראלי זוכה שם ללעג. גם ערפאת אמר בציניות כי זה "כמו להגדיר את היציאה מלבנון כניצחון ישראלי". כל הדעות ברש"פ, שהסתייגו מהשימוש בטרור כאמצעי יעיל נגד ישראל, בטלות מאחר ו"הצהרותיו של שרון ...(נתפסות) כהישג של ההתנגדות וכתשובה לכל המפקפקים בתועלת שבה…" דברי מנכ"ל במשרד ההסברה הפלסטיני מסכמים את צפיית הפלסטינים: "אם רעיון הנסיגה החד-צדדית ייושם וללא תמורה פלשתינית, ניתן להפוך אותו ... לתחילת הספירה לאחור של הכיבוש הישראלי [גם ביו"ש]." ולכן אם תיושם הנסיגה "הגדה המערבית תבער יותר ויותר".
הצעתו של שרון נתפסת כהוכחה ליעילות הטרור וכן כ"תמריץ" לגל טרור מחודש.
שתיים מהאמירות המבטאות את העמדות הרווחות ברש"פ ביחס לפינוי הן: "הישג החשוב ביותר של האינתיפאדה" ו"תשובה לכל המפקפקים בתועלת (הטרור)". כל הגורמים ברש"פ מאוחדים בתפיסת תכנית הפינוי כניצחון הטרור וככלי להשגת מטרות פוליטיות. מהנהגת הרשות ועד לאנשי החמאס, נתפסים צעדיו של שרון כתוצאה של- "האינתפאדה", "ההתקוממות", או "ההתנגדות" – הם הכינויים המוכרים ברש"פ לטרור נגד ישראל. כדברי סעיד ציאם, מנהיג בחמאס שאמר כי "הצהרותיו של שרון...(הן) כהישג של ההתנגדות וכתשובה לכל המפקפקים בתועלת שבה…" (אלחיאת אלג'דידה, 05/02/04)
מוחמד דחלן הגדיר ערכית את תוכניתו של שרון ואמר "נסיגת ישראל מרצועת עזה וממספר התנחלויות בגדה המערבית מהוה ההישג החשוב ביותר של האינתפאדה." (אלקדס, 20/02/04)
מסקנתם המעשית של ראשי הרש"פ, המממשת את חששו של הרמטכ"ל, היא דווקא כדאיות הטרור - "הצהרות אלה (של שרון) נתפסות כתמריץ חדש להמשך ההתנגדות." (סעיד ציאם, חמאס, אלחיאת אלג'דידה, 05/02/04)
ממשיך מרכוס וכותב כי את המקשרים בין דברי שרון והמשך הטרור באים מכל יחידות הטרור ברש"פ:
"ההצהרות הישראליות האחרונות בדבר נסיגה מעזה מהוות הוכחה להצלחה ולאפקטיביות של ההתנגדות... (הדוברים) דרשו להסלים את האינתפאדה …" (דוברי פת"ח - גדודי השהידים של אלאקצא, בהלוויה של מעין נאפד' אבו שרח', אלאיאם, 18/02/04)
גם בדרג המוגדר כמדיני עולים קישורים בין דברי שרון לטרור עתידי. מנכ"ל במה שמוגדר כמשרד ההסברה ברש"פ, האני אלמצרי, מסביר שתכניתו של שרון מוכיחה את צדקת ההליכה בדרך האלימות ואף מחזק את הצורך בהמשכתה: "הפלסטינים הסיקו פעם נוספת את המסקנה הנכונה, קרי: ההתנגדות היא זו שיכולה להשיג את יעדיהם ...משמעות הדבר היא שאנו זקוקים למדיניות חדשה ולהתנגדות חדשה... והמשלבת בין מו"מ והתנגדות…" (אלאיאם, 09/03/04)
עוד מציין מרכוס במחקרו כי הפלשתינים מודעים לעמדת הרמטכ"ל לפיה יש לנסות ולהציג את תכנית שרון כניצחון ישראלי ורואים בכך ניסיון כושל:
"שרון הסלים את תוקפנותו הצבאית נגד עזה, משום שהאזין לעצותיהם של מומחים צבאיים וביטחוניים ישראליים, שהזהירו, כי הפלסטינים או חלק מהם יתפסו את הנסיגה מעזה כניצחון להתנגדות." (אלאיאם, 09/03/04)
חזרה לקווי 67 ברצועה באמצעות טרור מהווה "המרשם" לחזרה לקווי 67 גם ביו"ש.
לפי הפלשתינים, הוצאת ישראל מעזה באמצעות טרור היא תחילת "הספירה לאחור" להוצאתה גם מיו"ש. קביעת שרון את קווי 67’ כקו הנסיגה המוצע, שיכלול פינוי לא רק של יישובים מבודדים כמו נצרים, אלא גם יישובים בעלי רצף טריטוריאלי למדינת ישראל בצפון הרצועה, נתפסת בעיני הפלסטינים כחיזוק לעמדתם והיא - יש משמעות מדינית לקווי 67’.
האני אלמצרי: "אם רעיון הנסיגה החד-צדדית ייושם וללא מחיר פלשתיני, ניתן להפוך אותו לתחילת הספירה לאחור של הכיבוש הישראלי [גם בגדה]. זאת מפני שכפי ששרון, אחד מחסידי (ארץ) ישראל השלמה ואבי ההתנחלות, שקל לסגת מרצועת עזה, שרון או כל ראש ממשלה אחר בישראל יאולצו לסגת מהגדה." (אלאיאם, 09/03/04)
אלמצרי הסביר שאף זה יקרה עקב האלימות:
"... יהפוך אותה (הנסיגה) לרועץ לישראל ולתקדים... שיחזור על עצמו בגדה, שכן המרשם לסיום הכיבוש [גם בגדה] נעשה ברור: הסלמת ההתנגדות." (אלאיאם, 09/03/04)
הגברת הטרור תחל עם נסיגת ישראל:
"לנסיגה תהא משמעות אחת והיא חוסר יכולתו של הכיבוש לשמור בידיו את האדמה הפלשתינית. זה אומר, שהגדה המערבית תבער יותר ויותר. הגנרלים של ישראל, שמסרבים להגיע להסדר באמצעות מו"מ, יגלו, כי הדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא דרך הנסיגה ללא תנאי וללא סייג ... הם ימצאו את עצמם בחלוף מספר שנים בפני צורך בנסיגה מהגדה כדי לשמור על ירושלים... הם ייאלצו אז לסגת מירושלים..." (אלאיאם, 18/02/04)
על בסיס תקדים עזה אמר תיסיר ח'אלד, "כל נסיגה, שעלולה להשאיר מאחוריה חייל אחד או התנחלות אחת תהווה סיבה להסלמת האנתפאדה וההתנגדות." (חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית וחבר הועד הפועל של אש"פ, אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
המחקר קובע עוד כי כל הנהגת הרשות הפלשתינית ומוסדותיה מפרשות את הנסיגה המוצעת, במידה ותתבצע, כצעד לקראת נסיגה ישראלית לקווי 67’ גם ביו"ש להלן הציטוטים:
"הממשלה מקדמת בברכה כל נסיגה מכל שטח מהאדמות הפלשתיניות ופירוק כל התנחלות כצעד ראשון בדרך לנסיגה כוללת של ישראל מכל האדמות הפלסטיניות הכבושות משנת 1967’." (אלחיאת אלג'דידה, 25/02/04)
הועד הפועל של אש"פ:
"הועד אמר, שכל נסיגה צריכה להיות מלאה ...בכל האדמות הפלשתיניות הכבושות מאז יוני 1967’ ובכללן ירושלים". (אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
יאסר ערפאת:
"לא (צריכה) להיות אך ורק נסיגה מעזה, (אלא) בהמשך לה ובמקביל לה נסיגות מהגדה". (אלאיאם, 03/03/04)
היציאה מלבנון הביאה את "האינתיפאדה" והיציאה מעזה תביא ל"גיהינום."
מזה זמן רב טוענים ברש"פ שהיציאה החד צדדית מלבנון היא אשר שכנעה את הנהגתם בכדאיות המאבק המזוין, והיא שהולידה את מלחמת הטרור בארץ. כעת הפלסטינים רואים הקבלה בין יציאת צה"ל מלבנון שהביאה "אינתיפאדה", לבין תכניתו של שרון ליציאה חד צדדית שתביא לגל אלימות מתגבר- עד "לגיהינום" ממש, עד אשר תצא ישראל מכל יש"ע וירושלים:
" (ברק) החליט לפעול באופן חד-צדדי ונסוג מובס מדרום לבנון וללא הסכם ... תוצאת הדבר היתה פריצת אנתיפאדת אלאקצא...
הדרך היחידה הפתוחה בפניהם (היום) היא דרך הנסיגה ללא תנאי וללא סייג והצעד הראשון בדרום לבנון ימצא את המשכו הראשון בעזה.… הם ימצאו את עצמם בחלוף מספר שנים בפני צורך בנסיגה מהגדה כדי לשמור על ירושלים! אם אסטרטגית הגהינום תמשיך, הם ייאלצו אז לסגת מירושלים ובאזור ישרור אך ורק הגהינום ... " (אלאיאם, 18/02/04)
שרון וצה"ל מושמים ללעג ומוצגים כחלשים ופגיעים בעיני הפלסטינים
מרכוס מפנה את תשומת לב קוראי מחקרו לנקודה חדשה שיש לשים לב אליה בעיתונות הפלשתינית - דוברים רבים, מדוברי החמאס ועד לדוברי הרש"פ, לועגים לשרון. הדוברים מציגים את הסתירות בין דבריו של שרון היום ובין דבריו בעבר, על ישובים ועל צה"ל. הם משימים את שרון ללעג ומדמים את צה"ל לצבא חלש שאינו מצליח במשימותיו. לדוגמא, איש החמאס מוחמד דיף (המבוקש מספר 1 של ישראל) שאומר "הפושע שרון... הגיע כדי לכופף את ההתקוממות בתוך מאה ימים ... ואמר שנצרים כמוה כתל אביב... (וכעת) הוא החל לתכנן את פינוי רצועת עזה כולה ולנסיגה ממנה ללא תמורה..." (אתר חמאס)
גם ברש"פ העמדות דומות. לדוגמא דברי מחמד דחלאן "שרון הצהיר לפני שנה בלבד, כי התנחלויות נצרים וגוש קטיף שקולות לתל אביב והתנחלות כפר דרום שקולה לרעננה, לא ניסוג מהן ולא ניסוג תחת כידוני רובי הפלסטינים..." (אלקדס, 20/02/04)
ההחלטה על נסיגה חד צדדית, מובנת על ידי הפלסטינים כחוסר יכולת של צה"ל לפעול, ופוגעת בכוח ההרתעה של צה"ל.
"...בנאום מטעם החזית הדמוקרטית, אותו נשא חבר הלשכה המדינית שלה צלאח זידאן, הוא... ציין כי הדיבורים של שרון על פינוי ההתנחלויות מוכיחים שהסיסמא 'תנו לצבא לנצח' הפסידה." (אלחיאת אלג'דידה 28/2/04)
"הצבא, שיצא פצוע מעזה..." (אלאיאם, 18/02/04)
גם מאמצי שרון להציג בתוך ישראל את תכניתו לנסיגה כניצחון, זוכים ללעג הפלסטינים, הרואים בהם ניסיון המעורר גיחוך, כפי שלעג ערפאת ואמר "לשאלה בעניין דברי רה"מ ישראל מאתמול, כי כוחה של ישראל הוא שהוביל את מדינות ערב לכונן שלום עמה, ענה ערפאת: "משמעות הדבר היא שנסיגתם בלבנון הייתה בכוח.” (אלחיאת אלג'דידה, 25/03/04)
קיפאון מדיני עד לנסיגה
הפלסטינים מודעים לעובדה שכעת הם יכולים להמתין, בלי להציע פתרון פוליטי, ולצפות לנסיגה לקווי 67', בלי לתת כל תמורה. הכרה זו עלולה להביא דווקא לקיפאון מדיני וסירוב פלסטיני לפשרה כל שהיא:
"הנסיגה צריכה להתבצע ללא תמורה מדינית וללא הסכם, "שכן ההחלטה התקבלה ע"י שרון, כי הוא רוצה לסגת באופן חד-צדדי, ועלינו לשמוח על כך". (אלקדס, 20/02/04)
"חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית וחבר הועד הפועל של אש"פ, תיסיר ח'אלד… קרא לבל יעניק איש פרס ללא תמורה לשרון, אם ייסוג מהרצועה, משום שנסיגה זו לא תהא אלא הישג של האינתפאדה וההתנגדות." (אלחיאת אלג'דידה, 06/03/04)
שינוי תדמיתו של שרון לחלש ופגיע
עם פרסום תוכניתו, השתנה דימויו של שרון בעיתוני הרשות, והדבר בא לידי ביטוי גם בקריקטורות. שרון הפך מגנרל אכזרי "האוכל פלשתינים חיים" לאדם פגיע וחלש הטובע בעזה - הוא עצמו ה"נאכל חי" על ידי עזה" (ש)