השבועון מציין כי באותה שנה, במהלך המו"מ שקיים סגן הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין שחק הוא ויתר לצד הערבי יותר מכפי שישראל קיבלה עליה במסגרת התחייבותה בהסכם אוסלו א'.
שחק נתן את הסכמתו להצבת כוחות מזוינים של הרש"פ בתוך גוש-קטיף, בשטחי המוואסי. כמו כן הסכים שחק לכך שהגבול הצפוני של גוש קטיף יהיה ציר היישובים, ושלאורכו תקום גדר. את השטח שבין הגבול לבין חוף הים הסכים שחק לתת לשליטה ערבית ולבנות גדר הפרדה לאורך ציר היישובים המרכזי של גוש-קטיף.
את בית המלון בנווה דקלים הסכים שחק להותיר בתוך השטח שנמסר לערבים, והוא היה אמור להישאר בשטח, במעמד של מובלעת.
סיורו של יצחק רבין באזור, בחג החנוכה, א' בטבת תשנ"ד, שינה את המצב. רבין המנוח ערך סיור בגוש קטיף, ואליו נלוו קציני צה"ל, נכתב בכתבה. במהלך הסיור נערכה פגישה בינו לבין ראש המועצה אז צבי הנדל, המכהן כיום כסגן שרת החינוך. הפגישה נערכה במפקדת כוחות צה"ל ברפיח. לאחר שהשניים רכנו על המפות הביע הנדל את דאגתו מהסכמתו של שחק להתיר לכוחות המזוינים של הרש"פ לפעול בתוך מתחם ההתיישבות של גוש-קטיף.
רבין הופתע. התברר כי הסכמה מרחיקת לכת זו נעשתה שלא על דעתו. הוא נתן עיניו בסגן הרמטכ"ל, וזה נראה באותו רגע "כתלמיד נזוף, שנתפס מעתיק במבחן", לשון הכתבה. שחק אמר כי הדרישה של צבי פירושה פיצוץ השיחות. "חבל על הזמן", אמר שחק, אך רבין אמר: "צבי צודק".
שחק עמד על דעתו כי הדבר "יפוצץ את השיחות", ועל כך השיב רבין: "שיפוצץ".
עם שובו של הצוות הישראלי למו"מ עם הרש"פ בטאבה הציג שחק את העמדה הישראלית החדשה, ולפיה כל גוש קטיף יישאר באחריות ביטחונית ישראלית. כלומר ההפך מעמדתו הקודמת. רק היישובים הערביים יועברו לאחריות הרש"פ, וכל השאר יישאר בידי ישראל.
בניגוד לחששו של שחק השיחות לא התפוצצו. לו התממשה התוכנית על פי דעתו של שחק היו תושבי גוש קטיף נאלצים לחיות את חייהם במובלעת, בתוך אוכלוסייה ערבית. מצב הדומה לזה השורר כיום בקבר יוסף שבשכם.
סגן שרת החינוך ח"כ הנדל אמר כי שחק נטה לקבל את עמדתם של הערבים ולהתייחס אל היישובים כאל יישובים יחידים ולא ליצור גוש אחד. בכך נענה שחק לחששם של הערבים כי ישראל תרצה לספח גוש זה לאזור קיבוץ ארז.
רבין הבהיר כי הוא דוגל בהמשך העמידה על עקרון הגושים, וכי ידאג להמשך הישארותם. עמדה זו, אמר הנדל, הצילה, פשוטו כמשמעו, את תושבי גוש-קטיף משיבוש טוטאלי של שגרת חייהם. רבין קיבל כאן לראשונה את עקרון הגושים, שקבע כי גוש-קטיף כולו, כגוש, יהיה מחוץ לאוטונומיה, ובשליטה ישראלית מלאה.
מאוחר יותר נכלל עקרון "הגושים" גם בהסכם אוסלו ב', ובמסגרתו נסוג צה"ל מחלקים ביהודה ושומרון. ה"גושים" שנמסרו היו ערביים, וישראל המשיכה לשלוט במרחב. את השליטה במרחבים העבירו לערבים רק שרון ונתניהו בהסכמי ואיי.
שחק נתן את הסכמתו להצבת כוחות מזוינים של הרש"פ בתוך גוש-קטיף, בשטחי המוואסי. כמו כן הסכים שחק לכך שהגבול הצפוני של גוש קטיף יהיה ציר היישובים, ושלאורכו תקום גדר. את השטח שבין הגבול לבין חוף הים הסכים שחק לתת לשליטה ערבית ולבנות גדר הפרדה לאורך ציר היישובים המרכזי של גוש-קטיף.
את בית המלון בנווה דקלים הסכים שחק להותיר בתוך השטח שנמסר לערבים, והוא היה אמור להישאר בשטח, במעמד של מובלעת.
סיורו של יצחק רבין באזור, בחג החנוכה, א' בטבת תשנ"ד, שינה את המצב. רבין המנוח ערך סיור בגוש קטיף, ואליו נלוו קציני צה"ל, נכתב בכתבה. במהלך הסיור נערכה פגישה בינו לבין ראש המועצה אז צבי הנדל, המכהן כיום כסגן שרת החינוך. הפגישה נערכה במפקדת כוחות צה"ל ברפיח. לאחר שהשניים רכנו על המפות הביע הנדל את דאגתו מהסכמתו של שחק להתיר לכוחות המזוינים של הרש"פ לפעול בתוך מתחם ההתיישבות של גוש-קטיף.
רבין הופתע. התברר כי הסכמה מרחיקת לכת זו נעשתה שלא על דעתו. הוא נתן עיניו בסגן הרמטכ"ל, וזה נראה באותו רגע "כתלמיד נזוף, שנתפס מעתיק במבחן", לשון הכתבה. שחק אמר כי הדרישה של צבי פירושה פיצוץ השיחות. "חבל על הזמן", אמר שחק, אך רבין אמר: "צבי צודק".
שחק עמד על דעתו כי הדבר "יפוצץ את השיחות", ועל כך השיב רבין: "שיפוצץ".
עם שובו של הצוות הישראלי למו"מ עם הרש"פ בטאבה הציג שחק את העמדה הישראלית החדשה, ולפיה כל גוש קטיף יישאר באחריות ביטחונית ישראלית. כלומר ההפך מעמדתו הקודמת. רק היישובים הערביים יועברו לאחריות הרש"פ, וכל השאר יישאר בידי ישראל.
בניגוד לחששו של שחק השיחות לא התפוצצו. לו התממשה התוכנית על פי דעתו של שחק היו תושבי גוש קטיף נאלצים לחיות את חייהם במובלעת, בתוך אוכלוסייה ערבית. מצב הדומה לזה השורר כיום בקבר יוסף שבשכם.
סגן שרת החינוך ח"כ הנדל אמר כי שחק נטה לקבל את עמדתם של הערבים ולהתייחס אל היישובים כאל יישובים יחידים ולא ליצור גוש אחד. בכך נענה שחק לחששם של הערבים כי ישראל תרצה לספח גוש זה לאזור קיבוץ ארז.
רבין הבהיר כי הוא דוגל בהמשך העמידה על עקרון הגושים, וכי ידאג להמשך הישארותם. עמדה זו, אמר הנדל, הצילה, פשוטו כמשמעו, את תושבי גוש-קטיף משיבוש טוטאלי של שגרת חייהם. רבין קיבל כאן לראשונה את עקרון הגושים, שקבע כי גוש-קטיף כולו, כגוש, יהיה מחוץ לאוטונומיה, ובשליטה ישראלית מלאה.
מאוחר יותר נכלל עקרון "הגושים" גם בהסכם אוסלו ב', ובמסגרתו נסוג צה"ל מחלקים ביהודה ושומרון. ה"גושים" שנמסרו היו ערביים, וישראל המשיכה לשלוט במרחב. את השליטה במרחבים העבירו לערבים רק שרון ונתניהו בהסכמי ואיי.