ראש הממשלה, אריאל שרון, עשוי לצאת לוושינגטון כמתוכנן בעוד כשבועיים. שרון אמור לצאת לכנס השנתי של ארגון איפק, ובמהלך שהותו בארה"ב אמור להיפגש עם בכירי הממשל, ביניהם הנשיא בוש והמועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ון קרי.
הבוקר הודיעה לשכת רה"מ לארה"ב ששרון ביטל את השתתפותו בוועידת אייפא"ק, אולם לאחר מספר שעות חזר בו ראש הממשלה והחליט לקיים את הביקור. שרון רצה לבטל את הביקור משום שחשש שייקלע למבוכה מול האמריקנים שתמכו בתכנית ההתנתקות.
ראש הממשלה אריאל שרון שוקל שתי חלופות לנסיגה, "מיני התנתקות" ו"מיני-מיני התנתקות".
כתב סוכנות הידיעות הישראלית חגי הוברמן מציין כי תוכנית "מיני התנתקות" תכלול פינוי חמישה יישובים בלבד - כפר-דרום, נצרים ומורג בחבל עזה, שלושת היישובים המבודדים שאינם קשורים לגוש-התיישבות כלשהו, ובצפון השומרון - גנים וכדים, שאף הם שני יישובים מבודדים שאינם קשורים לגוש-התיישבות.
חלופה נוספת אותה שוקל שרון היא של "מיני-מיני התנתקות", ומשמעותה: פינוי של שני יישובים בלבד, גנים וכדים.
גורמים פוליטיים בימין התרשמו גם אחרי מישאל המתפקדים כי "שרון באטרף", כהגדרתם, וכי הוא חייב להציג עקירה כלשהי של יישובים, כדי להציג פעילות מדינית.
מרגע שהבין כי הובס במישאל העם – מגלה אדם המקורב ביותר לראש-הממשלה – הוא ניתח את הסיבות שהובילו לכשלונו. והמסקנה שלו היו כי שני גורמים היו בעוכריו. הראשון – הסתבר כי העם עם גוש-קטיף. בציבור הרחב נוצרה זיקה נפשית עמוקה לגוש היישובים הפורח ברצועת עזה, ורוב הנשאלים לא הצליחו להבין את הצורך בהחרבתו. כיוון שכך, החליט שרון לבדוק אפשרות להסתפק רק בשלושה יישובים בחבל עזה, אלו המנותקים מגוש-קטיף.
ובמידה וגם לעקירת אלו תהיה התנגדות – שרון לא יכול להתעלם מהאהדה הציבורית הרחבה שהתגלתה בחודש האחרון לכל יישובי חבל עזה – אפשר להסתפק בעקירת שני יישובים בלבד בצפון השומרון, גנים וכדים, הרחוקים מליבם של רוב אזרחי ישראל. עקירת גנים וכדים יכולה להצטייר גם כהצלתם מעצמם. הרי רוב התושבים שם, כך לפחות הוצג הדבר בתקשורת, בכלל מייחלים לרגע בו יוכלו ליטול את חופן הפיצויים ולהסתלק.
לחגי הוברמן נמסר עוד כי שרון מעריך שתוכנית כזו תזכה גם לתמיכת שרי הליכוד או גורמים בליכוד שהביעו התנגדות נחרצת לעקירה מאסיבית של כל ההתיישבות היהודית ברצועה. שרון גם מאמין, כך מעריכים חוגים מדיניים, כי תוכנית כזו תזכה לתמיכה ציבורית רחבה, וכי מועצת יש"ע וחוגי הימין יתקשו לארגן התנגדות לפינוי חמישה ישובים מבודדים, כפי שהצליחו ליצור התנגדות לעקירת כל יישובי חבל עזה.
הגורם השני שפעל נגדו, כך מעריך שרון, היה החד-צדדיות. הציבור לא הבין למה צריכים לבצע מהלך כה דרמטי, ללא שום תמורה ממשית. מצביעי הליכוד, מסתבר, לא "קנו" את אגדות התמורה המופלאה מצידו של הנשיא בוש. זו היתה אחת ההצלחות המסחררות של הסברת מתנגדי התוכנית, שהצליחו להוכיח כי קבלת הפנים המפוארת לשרון בבית-הלבן לא היתה יותר מפירוטכניקה, וכי בנאום בוש, כמו גם במכתבו, באמת לא היה חידוש שלא נשמע בעבר מפיהם של נשיאים אמריקניים קודמים, בוודאי לא בנושאים הקריטיים כמו שיבת הפליטים או שמירה על גושי התיישבות. ותמורת האין-תמורה הזו מוליך ראש-הממשלה מהלך מסוכן של הקמת טריטוריה חמאסית רחבה בגבולו הצפוני של הנגב.
שובן של הפעימות:
כיצד מתגברים על המכשול של "חד צדדיות"? באמצעות מצג של תמורה. למשל, הצגת הנסיגה כ"פעימה", מסגנון ה"פעימות" הנשכחות מימי תהליך אוסלו. מישהו בקרבת שרון נזכר פתאום ש"הפעימה השלישית" של נסיגות אוסלו לא בוצעה עד היום. מדוע אם כן לא להציג חזרה לתהליך המדיני של אוסלו, באמצעות הצגת הנסיגה כביצוע ה"פעימה", כמו שעשה נתניהו כראש-ממשלה, שגם בה היה יסוד של חד-צדדיות, תוך קצירת כל התשואות החיוביות בזירה הפנימית והבינלאומית?
שרון מאמין, מעריכים במערכת הפוליטית, כי במקרה כזה יצליח שרון לזכות בתמיכת נשיא ארה"ב גם לתוכנית מצומצת כזו. יש רק עקב-אכילס אחד בהצעה: היא מחייבת חזרה למו"מ עם הפלשתינים, ושרון הרי התחייב שלא יהיה מו"מ כזה. אז מה? עד לפני חודשים לא רבים התחייב שרון כי שום יישוב לא ייעקר ביש"ע. בקרבתו של שרון לא שללו השבוע את האפשרות, של שיבה למו"מ עם גורמים פלשתינים כאלו או אחרים, על "פעימה" בצפון השומרון, במסגרתה ייעקרו גנים וכדים. (ש)
הבוקר הודיעה לשכת רה"מ לארה"ב ששרון ביטל את השתתפותו בוועידת אייפא"ק, אולם לאחר מספר שעות חזר בו ראש הממשלה והחליט לקיים את הביקור. שרון רצה לבטל את הביקור משום שחשש שייקלע למבוכה מול האמריקנים שתמכו בתכנית ההתנתקות.
ראש הממשלה אריאל שרון שוקל שתי חלופות לנסיגה, "מיני התנתקות" ו"מיני-מיני התנתקות".
כתב סוכנות הידיעות הישראלית חגי הוברמן מציין כי תוכנית "מיני התנתקות" תכלול פינוי חמישה יישובים בלבד - כפר-דרום, נצרים ומורג בחבל עזה, שלושת היישובים המבודדים שאינם קשורים לגוש-התיישבות כלשהו, ובצפון השומרון - גנים וכדים, שאף הם שני יישובים מבודדים שאינם קשורים לגוש-התיישבות.
חלופה נוספת אותה שוקל שרון היא של "מיני-מיני התנתקות", ומשמעותה: פינוי של שני יישובים בלבד, גנים וכדים.
גורמים פוליטיים בימין התרשמו גם אחרי מישאל המתפקדים כי "שרון באטרף", כהגדרתם, וכי הוא חייב להציג עקירה כלשהי של יישובים, כדי להציג פעילות מדינית.
מרגע שהבין כי הובס במישאל העם – מגלה אדם המקורב ביותר לראש-הממשלה – הוא ניתח את הסיבות שהובילו לכשלונו. והמסקנה שלו היו כי שני גורמים היו בעוכריו. הראשון – הסתבר כי העם עם גוש-קטיף. בציבור הרחב נוצרה זיקה נפשית עמוקה לגוש היישובים הפורח ברצועת עזה, ורוב הנשאלים לא הצליחו להבין את הצורך בהחרבתו. כיוון שכך, החליט שרון לבדוק אפשרות להסתפק רק בשלושה יישובים בחבל עזה, אלו המנותקים מגוש-קטיף.
ובמידה וגם לעקירת אלו תהיה התנגדות – שרון לא יכול להתעלם מהאהדה הציבורית הרחבה שהתגלתה בחודש האחרון לכל יישובי חבל עזה – אפשר להסתפק בעקירת שני יישובים בלבד בצפון השומרון, גנים וכדים, הרחוקים מליבם של רוב אזרחי ישראל. עקירת גנים וכדים יכולה להצטייר גם כהצלתם מעצמם. הרי רוב התושבים שם, כך לפחות הוצג הדבר בתקשורת, בכלל מייחלים לרגע בו יוכלו ליטול את חופן הפיצויים ולהסתלק.
לחגי הוברמן נמסר עוד כי שרון מעריך שתוכנית כזו תזכה גם לתמיכת שרי הליכוד או גורמים בליכוד שהביעו התנגדות נחרצת לעקירה מאסיבית של כל ההתיישבות היהודית ברצועה. שרון גם מאמין, כך מעריכים חוגים מדיניים, כי תוכנית כזו תזכה לתמיכה ציבורית רחבה, וכי מועצת יש"ע וחוגי הימין יתקשו לארגן התנגדות לפינוי חמישה ישובים מבודדים, כפי שהצליחו ליצור התנגדות לעקירת כל יישובי חבל עזה.
הגורם השני שפעל נגדו, כך מעריך שרון, היה החד-צדדיות. הציבור לא הבין למה צריכים לבצע מהלך כה דרמטי, ללא שום תמורה ממשית. מצביעי הליכוד, מסתבר, לא "קנו" את אגדות התמורה המופלאה מצידו של הנשיא בוש. זו היתה אחת ההצלחות המסחררות של הסברת מתנגדי התוכנית, שהצליחו להוכיח כי קבלת הפנים המפוארת לשרון בבית-הלבן לא היתה יותר מפירוטכניקה, וכי בנאום בוש, כמו גם במכתבו, באמת לא היה חידוש שלא נשמע בעבר מפיהם של נשיאים אמריקניים קודמים, בוודאי לא בנושאים הקריטיים כמו שיבת הפליטים או שמירה על גושי התיישבות. ותמורת האין-תמורה הזו מוליך ראש-הממשלה מהלך מסוכן של הקמת טריטוריה חמאסית רחבה בגבולו הצפוני של הנגב.
שובן של הפעימות:
כיצד מתגברים על המכשול של "חד צדדיות"? באמצעות מצג של תמורה. למשל, הצגת הנסיגה כ"פעימה", מסגנון ה"פעימות" הנשכחות מימי תהליך אוסלו. מישהו בקרבת שרון נזכר פתאום ש"הפעימה השלישית" של נסיגות אוסלו לא בוצעה עד היום. מדוע אם כן לא להציג חזרה לתהליך המדיני של אוסלו, באמצעות הצגת הנסיגה כביצוע ה"פעימה", כמו שעשה נתניהו כראש-ממשלה, שגם בה היה יסוד של חד-צדדיות, תוך קצירת כל התשואות החיוביות בזירה הפנימית והבינלאומית?
שרון מאמין, מעריכים במערכת הפוליטית, כי במקרה כזה יצליח שרון לזכות בתמיכת נשיא ארה"ב גם לתוכנית מצומצת כזו. יש רק עקב-אכילס אחד בהצעה: היא מחייבת חזרה למו"מ עם הפלשתינים, ושרון הרי התחייב שלא יהיה מו"מ כזה. אז מה? עד לפני חודשים לא רבים התחייב שרון כי שום יישוב לא ייעקר ביש"ע. בקרבתו של שרון לא שללו השבוע את האפשרות, של שיבה למו"מ עם גורמים פלשתינים כאלו או אחרים, על "פעימה" בצפון השומרון, במסגרתה ייעקרו גנים וכדים. (ש)