ביום עיון שיתקיים ב 18 במאי באוניברסיטה העברית יעסקו בנושא "מי אני? גישה למידע על שורשים ועל זהות גנטית: סוד או זכות?"
ביום העיון יידונו סוגיות אלו ואחרות מהיבטים שונים: מי הם התורמים והנתרמים של ביצית וזרע בישראל? מה הם מאפייניהם ומה הם מניעיהם? מה ידוע על בריאותם הנפשית והגופנית של צאצאים הנולדים מתרומות אנונימיות? מה אפשר ללמוד בנושא זה מהניסיון שנצבר בתחום האימוץ? כיצד נראית הפרקטיקה של שמירת האנונימיות והסודיות של התורמים בעיני מומחים שונים? מהן הגישות הרווחות בנושאים אלו במדינות מתקדמות אחרות?
"בישראל אין רישום מרכזי של תרומות הזרע והביצית", אמרת ד"ר רות לנדאו. "למרות העובדה שישראל היא שיאנית בהפריה חוץ-גופית לכל שכבות האוכלוסייה, לילדים הנולדים אין גישה למידע על שורשיהם".
"המדיניות של שמירה על סודיות ואנונימיות של התורמים, בעודה מגינה על התורמים ועל הנתרמים, מונעת מידע מהילדים הנולדים, נמצאת בסתירה לחוק המאפשר לילדים מאומצים בהגיעם לגיל 18 לקבל מידע על הוריהם הגנטיים, ואינה בַּהֲלִימָה עם אמנת האו"ם בנושא זכויות הילד' 1989, הרואה בטובת הילד שיקול ראשון במעלה".
"כאשר היעדר הקשר הגנטי להורה הַמְגַדֵּל מתגלה בנסיבות טראומטיות, כגון גירושי ההורים, או כשיש צורך בתרומת חומר גנטי מההורה לילד על רקע של חולי, תגובות הצאצאים קשות", מסבירה ד"ר רות לנדאו. "הצאצאים רואים בהסתרת האמת על נסיבות הפרייתם פגיעה קשה באמון הבסיסי בין הורים לילדיהם. מניעת הגישה למידע בסיסי על שורשים גנטיים, כמו גם היעדר רישום מרכזי על תרומות חומר גנטי, עלולים לפגוע בהם גם באותם מקרים שבהם תורם הזרע או תורמת הביצית מתגלים בשלב מאוחר יותר של חייהם כנשאים של מחלות גנטיות".
יום העיון נערך לרגל הוצאת הספר Third Party Assisted Conception Across Cultures: Social, Legal and Ethical Perspectives בעריכת אריק בלייט, אנגליה, ורות לנדאו, ישראל, מטעם בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית על שם פאול ברוואלד, קבוצת מחקר: בריאות נפש ורווחה חברתית של ילדים ובני נוער.
ביום העיון יידונו סוגיות אלו ואחרות מהיבטים שונים: מי הם התורמים והנתרמים של ביצית וזרע בישראל? מה הם מאפייניהם ומה הם מניעיהם? מה ידוע על בריאותם הנפשית והגופנית של צאצאים הנולדים מתרומות אנונימיות? מה אפשר ללמוד בנושא זה מהניסיון שנצבר בתחום האימוץ? כיצד נראית הפרקטיקה של שמירת האנונימיות והסודיות של התורמים בעיני מומחים שונים? מהן הגישות הרווחות בנושאים אלו במדינות מתקדמות אחרות?
"בישראל אין רישום מרכזי של תרומות הזרע והביצית", אמרת ד"ר רות לנדאו. "למרות העובדה שישראל היא שיאנית בהפריה חוץ-גופית לכל שכבות האוכלוסייה, לילדים הנולדים אין גישה למידע על שורשיהם".
"המדיניות של שמירה על סודיות ואנונימיות של התורמים, בעודה מגינה על התורמים ועל הנתרמים, מונעת מידע מהילדים הנולדים, נמצאת בסתירה לחוק המאפשר לילדים מאומצים בהגיעם לגיל 18 לקבל מידע על הוריהם הגנטיים, ואינה בַּהֲלִימָה עם אמנת האו"ם בנושא זכויות הילד' 1989, הרואה בטובת הילד שיקול ראשון במעלה".
"כאשר היעדר הקשר הגנטי להורה הַמְגַדֵּל מתגלה בנסיבות טראומטיות, כגון גירושי ההורים, או כשיש צורך בתרומת חומר גנטי מההורה לילד על רקע של חולי, תגובות הצאצאים קשות", מסבירה ד"ר רות לנדאו. "הצאצאים רואים בהסתרת האמת על נסיבות הפרייתם פגיעה קשה באמון הבסיסי בין הורים לילדיהם. מניעת הגישה למידע בסיסי על שורשים גנטיים, כמו גם היעדר רישום מרכזי על תרומות חומר גנטי, עלולים לפגוע בהם גם באותם מקרים שבהם תורם הזרע או תורמת הביצית מתגלים בשלב מאוחר יותר של חייהם כנשאים של מחלות גנטיות".
יום העיון נערך לרגל הוצאת הספר Third Party Assisted Conception Across Cultures: Social, Legal and Ethical Perspectives בעריכת אריק בלייט, אנגליה, ורות לנדאו, ישראל, מטעם בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית על שם פאול ברוואלד, קבוצת מחקר: בריאות נפש ורווחה חברתית של ילדים ובני נוער.