העיר תל אביב יפו תציין בתחילת חודש יוני (6-8 ביוני) את הכרזת העיר הלבנה כאתר מורשת תרבות עולמית. בכך מצטרפת העיר הלבנה של תל-אביב לקבוצה של 56 ערים היסטוריות בעולם שהוכרזו כאתרי מורשת תרבות עולמית. העיר הלבנה של תל-אביב היא העיר המודרנית השנייה בעולם אשר זכתה להכרה זו. (אחרי ברזיליה, בירת ברזיל).
תל אביב היא העיר היחידה שמייצגת את התקופה של הסגנון הבינלאומי המוקדם. הכרזה זו היא אחד מהאירועים המשמעותיים בתולדותיה של העיר תל אביב-יפו וההכרה בה כעיר מורשת תרבות עולמית מכניסה אותה לרשימת הערים המומלצת לביקור על ידי אונסקו, סוכנויות התיירות בכל רחבי העולם ומשמשת מנוף תיירותי אדיר לעיר.
הרקמה התל-אביבית במרכז העיר תל אביב כוללת בתוכה כ- 4000 מבנים בסגנון הבינלאומי. מבנים אלה נבנו בין השנים 1931-1956 ועיקרם מרוכז בין רחוב אלנבי בדרום דרך בגין ורחוב אבן גבירול במזרח, נחל הירקון בצפון והים במערב. זהו הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים בסגנון הבינלאומי המוקדם.
כתבנו פינחס קופר מציין כי ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי אמר: "תל-אביב-יפו, הלב הפועם של המדינה, המרכז התרבותי, האמנותי, הכלכלי והמסחרי של ישראל. היא מעתה גם "עיר לבנה". הכרזתו של אונסקו על ה"עיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת תרבות עולמית היא ניצבת מעתה במרכז המפה העולמית ובזמנים אלה, ההכרזה של אונסקו, לא רק תסייע לתהליך שימור המורשת הארכיטקטונית המפוארת של העיר, אלא גם תציב את תל אביב יפו על מפת העולם כיעד תיירותי ותרבותי.
העיר הלבנה של תל-אביב, (שם נרדף למקבץ של המבנים בסגנון הבינלאומי) הוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת תרבות עולמית הודות לערכים הבאים:
העיר מייצגת את המיזוג בין הזרמים השונים של התנועה המודרנית ויוצרת סינתזה שמובילה שפה אדריכלית מקומית עשירה ומגוונת, שאין דומה לה במרכזים מודרניים אחרים.
היקפו של המתחם ושלמותו ההומוגנית מבחינה סגנונית.
חפיפה בין התכנון האורבני המודרני של תוכנית גדס לאדריכלות המודרנית, מעצים את איכויותיה ושלמותה המודרנית של העיר, בבחינה ההיסטורית של המאה העשרים.
סגנון האדריכלות הבינלאומי היה עירוב של הזרמים השונים באירופה וזכה גם לשם "סגנון תל אביב". העיר העברית הראשונה נבנתה מתוך החולות, חסרת פורמליות, חדשנית, מנותקת מצורות העבר, תואמת לצורכי האדם ולאורח חייו, לתנאי האקלים, ולשיטות הייצור שהיו קיימות באותה תקופה.
עקרונותיו של הסגנון דגלו בפתרונות עיצובים חדשים לעומת השימוש במילון הצורות הקבוע שהיה מקובל עד אז. לראשונה עוצבו חזיתות מעוגלות, עם חלונות סרט (ארוכים לאורך כל החזית), הגג הפך שטוח, הבניין הפך א-סימטרי, המרפסות לבשו צורות חדשות, חלק מהבניינים עלה על עמודים, בוטלו קישוטי הקיר בסגנון המזרחי שאפיינו את הבנייה בסגנון האקלקטי של שנות העשרים והתכנון הדירתי עבר שינוי מקיף.
בין ה– 6 ל-8 ביוני יתקיימו בעיר סדרה של אירועים חגיגיים בהשתתפות ראשי המדינה, ראשי ערים
תאומות, נציגי אונסקו, בכירי האדריכלות הבינלאומית, שגרירים ואורחים נכבדים מהארץ ומחו"ל.
עיריית תל אביב יפו תציין את האירוע בסדרת אירועים חגיגיים.
הסגנון הבינלאומי – העיר הלבנה.
תחילתה של תל אביב בשכונת נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו שאופיינה בבתים קטנים ואחידים. אנשי העלייה השניה הקימו ב-1909 את אחוזת בית ובנו בה 60 בתים צמודי קרקע . עד מהרה הורחבו הבתים ונוספה להם קומה. במרכז השכונה בלט בניין גימנסיה הרצליה. בראשית 1921 קיבלה תל אביב מעמד של עיר.
ב-1921-1926 מתחילה בנייתם של בתים בני שלוש קומות בסגנון האקלקטי. לקט של סגנונות ועירוב של מוטיבים מזרחיים מקומיים כגון כיפות, קשתות וצהרים עם אלמנטים הלקוחים מהארכיטקטורה הקלאסית של מזרח ומערב אירופה .
משבר כלכלי שהחל בשנת 1926 מביא את בניהם של אנשי תל אביב לעזוב את ישראל לטובת לימודים אקדמיים בכל בתי הספר האוונגרדים באירופה ואחדים מהם אף התמחו במשרדיהם של טובי האדריכלים שהובילו את דגל התנועה המודרנית. בתחילת שנות ה-30 הם חוזרים ואיתם מגיע גם גל של אדריכלים עולים חדשים. אלה יהיו האדריכלים שיעצבו את פניה של תל אביב בעשרים השנים הבאות בסגנון האדריכלות הבינלאומי עליו זוכה בימים אלה העיר בתואר עיר מורשת תרבות עולמית.
השמות שבלטו בתקופה זו היו: אריה שרון, יוסף נויפלד, זאב רכטר, קרל רובין, דב כרמי, סם ברקאי, בנימין צ'לנוב, ישראל דיקר, יעקב ירוסט, שלמה ליאסקובסקי, ג'ניה אוורבוך, שמואל ברקאי, יצחק רפפורט, זכי שלוש, בנימין אנקשטיין, בן עמי שולמן, חיים כשדן, זאב ברלין, משה קרסיק ואחרים.
אדריכלים אלה הביאו את הידע, העקרונות והרעיונות, בחנו אותם מחדש והתאימו אותם לתרבות המקומית ולתנאי האקלים, הם יצרו סינתזה חדשה שהובילה ליצירת שפה אדריכלית מקומית עשירה ומגוונת, שאין דומה לה במרכזים מודרניים אחרים. הם דגלו באדריכלות פונקציונלית שנתנה מענה לצרכים האנושיים באמצעים מינימליים במטרה להעלות את איכות החיים של כל שכבות האוכלוסייה. בעבודתם בולט חופש היצירה וחיפוש בלתי פוסק אחרי פתרונות עיצובים חדשים לעומת השימוש במילון הצורות הקבוע שהיה מקובל עד אז.
בין מקורות ההשפעה של הסגנון הבינלאומי של תל אביב היה הבאוהאוס, בית הספר הגבוה לעיצוב בעיר דסאו שבגרמניה. בית הספר שהוקם בשנת 1919 היה קיים 14 שנה בלבד (נסגר עם עליית הנאצים לשלטון) הבאוהאוס היה דוברה של התנועה המודרנית. בבית הספר פיתחו את הגישה הרציונלית בתכנון ואת התפיסה החברתית באדריכלות. הבאוהאוס עמד על הצורך בבקרה מלאה על כל תהליכי הייצור כדי להשיג בבניה, בריהוט ובעיצוב המוצר מינימליזם, בהירות ופשטות בפרטים.
יצוין כי בישראל קיימים שני אתרים נוספים שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית והם עכו ומצדה.
ׁ(פ.ק.)
תל אביב היא העיר היחידה שמייצגת את התקופה של הסגנון הבינלאומי המוקדם. הכרזה זו היא אחד מהאירועים המשמעותיים בתולדותיה של העיר תל אביב-יפו וההכרה בה כעיר מורשת תרבות עולמית מכניסה אותה לרשימת הערים המומלצת לביקור על ידי אונסקו, סוכנויות התיירות בכל רחבי העולם ומשמשת מנוף תיירותי אדיר לעיר.
הרקמה התל-אביבית במרכז העיר תל אביב כוללת בתוכה כ- 4000 מבנים בסגנון הבינלאומי. מבנים אלה נבנו בין השנים 1931-1956 ועיקרם מרוכז בין רחוב אלנבי בדרום דרך בגין ורחוב אבן גבירול במזרח, נחל הירקון בצפון והים במערב. זהו הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים בסגנון הבינלאומי המוקדם.
כתבנו פינחס קופר מציין כי ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי אמר: "תל-אביב-יפו, הלב הפועם של המדינה, המרכז התרבותי, האמנותי, הכלכלי והמסחרי של ישראל. היא מעתה גם "עיר לבנה". הכרזתו של אונסקו על ה"עיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת תרבות עולמית היא ניצבת מעתה במרכז המפה העולמית ובזמנים אלה, ההכרזה של אונסקו, לא רק תסייע לתהליך שימור המורשת הארכיטקטונית המפוארת של העיר, אלא גם תציב את תל אביב יפו על מפת העולם כיעד תיירותי ותרבותי.
העיר הלבנה של תל-אביב, (שם נרדף למקבץ של המבנים בסגנון הבינלאומי) הוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת תרבות עולמית הודות לערכים הבאים:
העיר מייצגת את המיזוג בין הזרמים השונים של התנועה המודרנית ויוצרת סינתזה שמובילה שפה אדריכלית מקומית עשירה ומגוונת, שאין דומה לה במרכזים מודרניים אחרים.
היקפו של המתחם ושלמותו ההומוגנית מבחינה סגנונית.
חפיפה בין התכנון האורבני המודרני של תוכנית גדס לאדריכלות המודרנית, מעצים את איכויותיה ושלמותה המודרנית של העיר, בבחינה ההיסטורית של המאה העשרים.
סגנון האדריכלות הבינלאומי היה עירוב של הזרמים השונים באירופה וזכה גם לשם "סגנון תל אביב". העיר העברית הראשונה נבנתה מתוך החולות, חסרת פורמליות, חדשנית, מנותקת מצורות העבר, תואמת לצורכי האדם ולאורח חייו, לתנאי האקלים, ולשיטות הייצור שהיו קיימות באותה תקופה.
עקרונותיו של הסגנון דגלו בפתרונות עיצובים חדשים לעומת השימוש במילון הצורות הקבוע שהיה מקובל עד אז. לראשונה עוצבו חזיתות מעוגלות, עם חלונות סרט (ארוכים לאורך כל החזית), הגג הפך שטוח, הבניין הפך א-סימטרי, המרפסות לבשו צורות חדשות, חלק מהבניינים עלה על עמודים, בוטלו קישוטי הקיר בסגנון המזרחי שאפיינו את הבנייה בסגנון האקלקטי של שנות העשרים והתכנון הדירתי עבר שינוי מקיף.
בין ה– 6 ל-8 ביוני יתקיימו בעיר סדרה של אירועים חגיגיים בהשתתפות ראשי המדינה, ראשי ערים
תאומות, נציגי אונסקו, בכירי האדריכלות הבינלאומית, שגרירים ואורחים נכבדים מהארץ ומחו"ל.
עיריית תל אביב יפו תציין את האירוע בסדרת אירועים חגיגיים.
הסגנון הבינלאומי – העיר הלבנה.
תחילתה של תל אביב בשכונת נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו שאופיינה בבתים קטנים ואחידים. אנשי העלייה השניה הקימו ב-1909 את אחוזת בית ובנו בה 60 בתים צמודי קרקע . עד מהרה הורחבו הבתים ונוספה להם קומה. במרכז השכונה בלט בניין גימנסיה הרצליה. בראשית 1921 קיבלה תל אביב מעמד של עיר.
ב-1921-1926 מתחילה בנייתם של בתים בני שלוש קומות בסגנון האקלקטי. לקט של סגנונות ועירוב של מוטיבים מזרחיים מקומיים כגון כיפות, קשתות וצהרים עם אלמנטים הלקוחים מהארכיטקטורה הקלאסית של מזרח ומערב אירופה .
משבר כלכלי שהחל בשנת 1926 מביא את בניהם של אנשי תל אביב לעזוב את ישראל לטובת לימודים אקדמיים בכל בתי הספר האוונגרדים באירופה ואחדים מהם אף התמחו במשרדיהם של טובי האדריכלים שהובילו את דגל התנועה המודרנית. בתחילת שנות ה-30 הם חוזרים ואיתם מגיע גם גל של אדריכלים עולים חדשים. אלה יהיו האדריכלים שיעצבו את פניה של תל אביב בעשרים השנים הבאות בסגנון האדריכלות הבינלאומי עליו זוכה בימים אלה העיר בתואר עיר מורשת תרבות עולמית.
השמות שבלטו בתקופה זו היו: אריה שרון, יוסף נויפלד, זאב רכטר, קרל רובין, דב כרמי, סם ברקאי, בנימין צ'לנוב, ישראל דיקר, יעקב ירוסט, שלמה ליאסקובסקי, ג'ניה אוורבוך, שמואל ברקאי, יצחק רפפורט, זכי שלוש, בנימין אנקשטיין, בן עמי שולמן, חיים כשדן, זאב ברלין, משה קרסיק ואחרים.
אדריכלים אלה הביאו את הידע, העקרונות והרעיונות, בחנו אותם מחדש והתאימו אותם לתרבות המקומית ולתנאי האקלים, הם יצרו סינתזה חדשה שהובילה ליצירת שפה אדריכלית מקומית עשירה ומגוונת, שאין דומה לה במרכזים מודרניים אחרים. הם דגלו באדריכלות פונקציונלית שנתנה מענה לצרכים האנושיים באמצעים מינימליים במטרה להעלות את איכות החיים של כל שכבות האוכלוסייה. בעבודתם בולט חופש היצירה וחיפוש בלתי פוסק אחרי פתרונות עיצובים חדשים לעומת השימוש במילון הצורות הקבוע שהיה מקובל עד אז.
בין מקורות ההשפעה של הסגנון הבינלאומי של תל אביב היה הבאוהאוס, בית הספר הגבוה לעיצוב בעיר דסאו שבגרמניה. בית הספר שהוקם בשנת 1919 היה קיים 14 שנה בלבד (נסגר עם עליית הנאצים לשלטון) הבאוהאוס היה דוברה של התנועה המודרנית. בבית הספר פיתחו את הגישה הרציונלית בתכנון ואת התפיסה החברתית באדריכלות. הבאוהאוס עמד על הצורך בבקרה מלאה על כל תהליכי הייצור כדי להשיג בבניה, בריהוט ובעיצוב המוצר מינימליזם, בהירות ופשטות בפרטים.
יצוין כי בישראל קיימים שני אתרים נוספים שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית והם עכו ומצדה.
ׁ(פ.ק.)