(צילום: דו"צ)
דוקטור מילשטיין קובע כי עייפות הלוחמים ובני משפחותיהם ממלחמה ממושכת גורם לקריסת מערכות, וכאמור, ל"מרד בשר התותחים".
מאז תחילת ההתיישבות בארץ ישראל, כבר מאה שנה, החברה הישראלית נלחמת בערביי הארץ. היא סופגת את המחיר, שהולך וגדל, אך מי שמנצח במלחמות ארוכות הוא מי שפחות מתעייף, ומצליח להתיש את הצד השני. השאלה, אמר מילשטיין, היא האם העייפות הניכרת בחברה הישראלית מהמלחמה בעולם הערבי היא הכרחית.
לדעתו, הדבר קורה בשל חוסר מקצועיותה של מערכת הביטחון במלחמת הטרור. אף על פי שמערכת הביטחון הישראלית היא המנוסה ביותר בעולם בלוחמה נגד טרור, ומדינות כארה"ב וספרד באות ללמוד מניסיונה, אין בכך כדי להעיד על מקצועיותה אלא על היותה בעלת ניסיון וכן על כך שלוחמת טרור הוא תחום שבני אדם לא נתנו עליו את הדעת, אמר מילשטיין. יתר על כן: ישראל, וגם ארה"ב, מיומנות במלחמות סדירות, מומחיות במלחמה של טנקים נגד טנקים, ושל מטוסים נגד מטוסים, ובחשיבה הדרושה למלחמה כזאת, אך במלחמת הטרור, הכוללת את תופעת המחילות, הן מתקשות.
בתחום המלחמה נגד ארגוני הטרור לישראל ולארה"ב אין ידע תיאורטי וכנובע מכך הן לומדות מתוך הכישלונות ומתוך הניסיון שהן צוברות. הכישלונות משפיעים על כל המערכת החברתית פוליטית, בישראל כבארה"ב. בארה"ב משפיעים הכישלונות על מערכת הבחירות, ובישראל מערערים על תוצאות הבחירות וישנם הדורשים לערוך שוב בחירות.
מילשטיין הוסיף כי יש לשאול האם האירוע שבו התפוצץ נגמ"ש, ובו נהרגו חמישה חיילים, היה הכרחי, והאם מערכת הביטחון צפתה מצב זה ואת השלכותיו, כולל השפעתו על הציבור הישראלי, בכיוון של המרצה ל"מרד בשר התותחים". "אני סבור שהם לא הבינו את העניין, ובכך מתבטא חוסר המקצועיות", אמר מילשטיין.
לדבריו, נגמ"ש הוא "הטקסי של המלחמה", והוא מוגן מפני נשק קל בלבד ולא מפני מכונות ירייה כבדות או מטילים. אם נגמ"ש כזה נפגע הוא מתפוצץ, ומי שבתוכו נפגע, ולכן אסור לקחת בו חומר נפץ. נוסף על כך כאשר לוקחים חומר נפץ אין לקחת אותו בתוך ה"טקסי" עצמו אלא בכלי אחר, ולצה"ל, לדבריו, יש כלים ייעודיים להובלת חומרי נפץ. גם את אחסון חומרי הנפץ אפשר לעשות אחרת, אמר מילשטיין, וזאת כדי למנוע פיצוץ גדול כל כך. כל אלו לא נעשו, ויתר על כן: אחרי המקרה הראשון הייתה חובה להפיק לקחים מיד ולהבין כי הערבים איתרו נקודת תורפה ושיש לעצור את הובלת חומר הנפץ בנגמ"ש, ולמצוא פתרון אחר. אבל הלקחים המיידיים לא הופקו, וכך נוצר מצב שבו תוך יומיים ספגה ישראל במלחמה נגד הטרור מספר נפגעים רב. אמנם, הוסיף מילשטיין, 11 הרוגים בפיצוצי הנגמ"שים אינם כה רבים לעומת אלף הרוגים מאז תחילת מלחמת אוסלו, אבל מצב זה מביא לתחושת מאסה קריטית, שאותה היה צריך למנוע, משום שאז מתחיל הציבור לחוש כי ממשיכים להיהרג ללא תכלית, ואז מחליטים שאין רוצים עוד במלחמה.
כך קרה גם במלחמה בדרום לבנון: אף על פי שישראל ספגה עוד פחות אבדות ממה שספגו החיזבאללה, היא הגיעה לשלב "מרד בשר התותחים".
אם תפעל ישראל להתמקצעות בנושא זה היא יכולה להימנע מלהגיע למצב זה. הכוונה לבניית מערכת חשיבה שיטתית של חוקים ומגמות לכל מערכת הביטחון וגם למיקוד חשיבה מחקרית ביטחונית ספציפית למלחמת טרור זו.
מדינת ישראל מותקפת, אמר מילשטיין, ובשל המחיר הכבד שהיא משלמת במלחמה ישנם הקמים בתוכה וטוענים כי מלחמת ההגנה בלתי מוצדקת, וכי אפשר להגיע לפשרה עם התוקפן. ההיסטוריה האנושית, אמר מילשטיין, מלמדת שבדרך כלל כשמותקף מנסה להגיע לפשרה עם המתקיף המתקיף רואה בזה סימן של חולשה אצל המותקף ואינו מגיע אתו לפשרה אלא מגביר את מאמציו להכניע את המותקף ולהביסו.
החברה הערבית-מוסלמית, המתקיפה, מצויה, על פי הרגשתה, בשולי הציביליזציה הנוכחית, והיא תוקפת את החברה המערבית בכלל ואת החברה בישראל בפרט, כמייצגת את החברה המערבית.
לדבריו, הערבים אינם מכירים בזכות קיומם של היהודים בארץ ישראל, משום שזו, לדידם, אדמה ערבית קדושה, ורק לערבים מותר לשלוט בה. תפיסה זו גורמת לערבים לנסות להשמיד את מדינת ישראל.
לדבריו, כך קורה גם בעירק ובעולם כולו, משום שהתפיסה הבסיסית של הדת המוסלמית היא תפיסה תוקפנית של האיסלם – לאסלם את העולם כולו, וזאת גם באלימות. העולם המוסלמי מנצל את חולשתו הביטחונית והכלכלית ויוצא לתקוף תוך כדי ניצול ערכי החברה המערבית האינדיבידואליסטית הומניסטית, ולפיהם גם כאשר מתנהלת מלחמה האויב הוא בעל זכויות אנוש, ובזכויות אלו אין לפגוע. בין היתר מדובר בזכויותיהם של ה"בלתי לוחמים", כולל נשים, ילדים וזקנים. לפיכך הטרוריסטים ממקמים את בסיסיהם בקרב ה"בלתי לוחמים". כל תקיפה של אלו מעלה זעקה כללית בקרב המתנגדים לסוג זה של לחימה.
האיום על ישראל נתפס כאשמתה שלה, וזאת בשל "כיבוש", ולכן אמרים לה כי הפתרון טמון בוויתורה על השליטה ביש"ע. אבל, ציין מילשטיין, ישנה כאן הטעיה משום שהערבים אינם מוכנים לוותר על רצון השיבה, שמשמעותו חיסול מדינת ישראל. חלק גדול מארץ ישראל של היום, כולל חלק גדול מהמושבים, מהקיבוצים ומהערים, יצטרך לשוב לידי הערבים, ציין מילשטיין והוסיף כי למשל בחיפה שלפני מלחמת העצמאות היו שני חלקים: חלק ערבי וחלק יהודי. בסוף המלחמה, אמר מילשטיין, מתוך 40 אלף ערבים שהתגוררו בחיפה נותרו חמשת אלפים, ובשאר המקומות, כולל בבתיהם של אלו שברחו, התיישבו יהודים.
הערבים טוענים כי יסכימו לשלום כאשר יאפשרו לערביי חיפה, לבניהם ולנכדיהם לשוב "הביתה". "אין סיכוי בעולם שהישראלים יסכימו לכך", אומר מילשטיין והוסיף כי השמאלנים, שיזמו את ההפגנה במוצאי שבת, מתעלמים מדרישה אולטימטיבית זו של הערבים, לכבד את "רצון השיבה". לטענתם, אם ניתן לערבים שליטה ביש"ע נגיע להסדר, אבל, טוען מילשטייין, אם תינתן להם שליטה מבלי הכרעת הטרור יהיה בכך איתות עבורם כי הצליחו לגרש אותנו מעזה ומיו"ש, ובעקבות כך הם יגיעו למסקנה כי אפשר לגרש את אזרחי המדינה גם מחיפה, מיפו ומטבריה, וכן ממקומות נוספים שבהם התגוררו ערבים. הם הרי רואים את כל ארץ ישראל כשייכת להם. "אפילו את תל אביב, שבה הם לא התגוררו, כי בראשית המאה היא הייתה רק חול".
משום כך, אמר מילשטיין, תוכניתו של שרון, שכוונתה ניתוק חד צדדי מרצועת עזה בטענות של אפשרות צבאית טובה יותר להתגונן מפני הטרור, אינה מועילה דבר.
לדבריו, מדינת ישראל צריכה לחזק את הצבא ולפעול לשינוי אופי החברה כך שהיא תקיים את כל זכויות החפים מפשע, אבל רק אלו שבתוכה, ונגד האויבים היא תילחם בכל האמצעים. "צריך לראות במלחמה נגד הטרור מלחמה לכל דבר, ובה אין אויב חף מפשע", אמר מילשטיין.
הביקורת שהוטחה בצה"ל לאחר שהטיל פצצה על בניין שבו התגורר מחבל בכיר ובהתפוצצות נהרגו גם ילדים גרמה לכך שישראל פנתה ללוחמה נקודתית, ובשלה חייליה הם שנפגעים. מתוך כך מגיעה החברה הישראלית לעייפות ול"מרד בשר תותחים", אמר מילשטיין. לדבריו, חלק גדול מאותו ציבור, של 150 אלף המפגינים שהיו בכיכר רבין במוצאי שבת, אינם יודעים מה זו מלחמה ואינם מבינים מה לצפות ממנה ומה לא. לשם כך יש להתחיל לחנך את החברה הישראלית מגיל צעיר לצורך להילחם, להבין מהי מלחמה, איך היא נעשית, ומהי תפיסת הלחימה של המוסלמים.
"אם החברה הישראלית היא חפצת חיים, היא חייבת להילחם, ולכן היא צריכה להציב את לימוד הצבא והמלחמה מגיל צעיר כאינטרס עליון שלה", דברי הדוקטור מילשטיין. (ר)
דוקטור מילשטיין קובע כי עייפות הלוחמים ובני משפחותיהם ממלחמה ממושכת גורם לקריסת מערכות, וכאמור, ל"מרד בשר התותחים".
מאז תחילת ההתיישבות בארץ ישראל, כבר מאה שנה, החברה הישראלית נלחמת בערביי הארץ. היא סופגת את המחיר, שהולך וגדל, אך מי שמנצח במלחמות ארוכות הוא מי שפחות מתעייף, ומצליח להתיש את הצד השני. השאלה, אמר מילשטיין, היא האם העייפות הניכרת בחברה הישראלית מהמלחמה בעולם הערבי היא הכרחית.
לדעתו, הדבר קורה בשל חוסר מקצועיותה של מערכת הביטחון במלחמת הטרור. אף על פי שמערכת הביטחון הישראלית היא המנוסה ביותר בעולם בלוחמה נגד טרור, ומדינות כארה"ב וספרד באות ללמוד מניסיונה, אין בכך כדי להעיד על מקצועיותה אלא על היותה בעלת ניסיון וכן על כך שלוחמת טרור הוא תחום שבני אדם לא נתנו עליו את הדעת, אמר מילשטיין. יתר על כן: ישראל, וגם ארה"ב, מיומנות במלחמות סדירות, מומחיות במלחמה של טנקים נגד טנקים, ושל מטוסים נגד מטוסים, ובחשיבה הדרושה למלחמה כזאת, אך במלחמת הטרור, הכוללת את תופעת המחילות, הן מתקשות.
בתחום המלחמה נגד ארגוני הטרור לישראל ולארה"ב אין ידע תיאורטי וכנובע מכך הן לומדות מתוך הכישלונות ומתוך הניסיון שהן צוברות. הכישלונות משפיעים על כל המערכת החברתית פוליטית, בישראל כבארה"ב. בארה"ב משפיעים הכישלונות על מערכת הבחירות, ובישראל מערערים על תוצאות הבחירות וישנם הדורשים לערוך שוב בחירות.
מילשטיין הוסיף כי יש לשאול האם האירוע שבו התפוצץ נגמ"ש, ובו נהרגו חמישה חיילים, היה הכרחי, והאם מערכת הביטחון צפתה מצב זה ואת השלכותיו, כולל השפעתו על הציבור הישראלי, בכיוון של המרצה ל"מרד בשר התותחים". "אני סבור שהם לא הבינו את העניין, ובכך מתבטא חוסר המקצועיות", אמר מילשטיין.
לדבריו, נגמ"ש הוא "הטקסי של המלחמה", והוא מוגן מפני נשק קל בלבד ולא מפני מכונות ירייה כבדות או מטילים. אם נגמ"ש כזה נפגע הוא מתפוצץ, ומי שבתוכו נפגע, ולכן אסור לקחת בו חומר נפץ. נוסף על כך כאשר לוקחים חומר נפץ אין לקחת אותו בתוך ה"טקסי" עצמו אלא בכלי אחר, ולצה"ל, לדבריו, יש כלים ייעודיים להובלת חומרי נפץ. גם את אחסון חומרי הנפץ אפשר לעשות אחרת, אמר מילשטיין, וזאת כדי למנוע פיצוץ גדול כל כך. כל אלו לא נעשו, ויתר על כן: אחרי המקרה הראשון הייתה חובה להפיק לקחים מיד ולהבין כי הערבים איתרו נקודת תורפה ושיש לעצור את הובלת חומר הנפץ בנגמ"ש, ולמצוא פתרון אחר. אבל הלקחים המיידיים לא הופקו, וכך נוצר מצב שבו תוך יומיים ספגה ישראל במלחמה נגד הטרור מספר נפגעים רב. אמנם, הוסיף מילשטיין, 11 הרוגים בפיצוצי הנגמ"שים אינם כה רבים לעומת אלף הרוגים מאז תחילת מלחמת אוסלו, אבל מצב זה מביא לתחושת מאסה קריטית, שאותה היה צריך למנוע, משום שאז מתחיל הציבור לחוש כי ממשיכים להיהרג ללא תכלית, ואז מחליטים שאין רוצים עוד במלחמה.
כך קרה גם במלחמה בדרום לבנון: אף על פי שישראל ספגה עוד פחות אבדות ממה שספגו החיזבאללה, היא הגיעה לשלב "מרד בשר התותחים".
אם תפעל ישראל להתמקצעות בנושא זה היא יכולה להימנע מלהגיע למצב זה. הכוונה לבניית מערכת חשיבה שיטתית של חוקים ומגמות לכל מערכת הביטחון וגם למיקוד חשיבה מחקרית ביטחונית ספציפית למלחמת טרור זו.
מדינת ישראל מותקפת, אמר מילשטיין, ובשל המחיר הכבד שהיא משלמת במלחמה ישנם הקמים בתוכה וטוענים כי מלחמת ההגנה בלתי מוצדקת, וכי אפשר להגיע לפשרה עם התוקפן. ההיסטוריה האנושית, אמר מילשטיין, מלמדת שבדרך כלל כשמותקף מנסה להגיע לפשרה עם המתקיף המתקיף רואה בזה סימן של חולשה אצל המותקף ואינו מגיע אתו לפשרה אלא מגביר את מאמציו להכניע את המותקף ולהביסו.
החברה הערבית-מוסלמית, המתקיפה, מצויה, על פי הרגשתה, בשולי הציביליזציה הנוכחית, והיא תוקפת את החברה המערבית בכלל ואת החברה בישראל בפרט, כמייצגת את החברה המערבית.
לדבריו, הערבים אינם מכירים בזכות קיומם של היהודים בארץ ישראל, משום שזו, לדידם, אדמה ערבית קדושה, ורק לערבים מותר לשלוט בה. תפיסה זו גורמת לערבים לנסות להשמיד את מדינת ישראל.
לדבריו, כך קורה גם בעירק ובעולם כולו, משום שהתפיסה הבסיסית של הדת המוסלמית היא תפיסה תוקפנית של האיסלם – לאסלם את העולם כולו, וזאת גם באלימות. העולם המוסלמי מנצל את חולשתו הביטחונית והכלכלית ויוצא לתקוף תוך כדי ניצול ערכי החברה המערבית האינדיבידואליסטית הומניסטית, ולפיהם גם כאשר מתנהלת מלחמה האויב הוא בעל זכויות אנוש, ובזכויות אלו אין לפגוע. בין היתר מדובר בזכויותיהם של ה"בלתי לוחמים", כולל נשים, ילדים וזקנים. לפיכך הטרוריסטים ממקמים את בסיסיהם בקרב ה"בלתי לוחמים". כל תקיפה של אלו מעלה זעקה כללית בקרב המתנגדים לסוג זה של לחימה.
האיום על ישראל נתפס כאשמתה שלה, וזאת בשל "כיבוש", ולכן אמרים לה כי הפתרון טמון בוויתורה על השליטה ביש"ע. אבל, ציין מילשטיין, ישנה כאן הטעיה משום שהערבים אינם מוכנים לוותר על רצון השיבה, שמשמעותו חיסול מדינת ישראל. חלק גדול מארץ ישראל של היום, כולל חלק גדול מהמושבים, מהקיבוצים ומהערים, יצטרך לשוב לידי הערבים, ציין מילשטיין והוסיף כי למשל בחיפה שלפני מלחמת העצמאות היו שני חלקים: חלק ערבי וחלק יהודי. בסוף המלחמה, אמר מילשטיין, מתוך 40 אלף ערבים שהתגוררו בחיפה נותרו חמשת אלפים, ובשאר המקומות, כולל בבתיהם של אלו שברחו, התיישבו יהודים.
הערבים טוענים כי יסכימו לשלום כאשר יאפשרו לערביי חיפה, לבניהם ולנכדיהם לשוב "הביתה". "אין סיכוי בעולם שהישראלים יסכימו לכך", אומר מילשטיין והוסיף כי השמאלנים, שיזמו את ההפגנה במוצאי שבת, מתעלמים מדרישה אולטימטיבית זו של הערבים, לכבד את "רצון השיבה". לטענתם, אם ניתן לערבים שליטה ביש"ע נגיע להסדר, אבל, טוען מילשטייין, אם תינתן להם שליטה מבלי הכרעת הטרור יהיה בכך איתות עבורם כי הצליחו לגרש אותנו מעזה ומיו"ש, ובעקבות כך הם יגיעו למסקנה כי אפשר לגרש את אזרחי המדינה גם מחיפה, מיפו ומטבריה, וכן ממקומות נוספים שבהם התגוררו ערבים. הם הרי רואים את כל ארץ ישראל כשייכת להם. "אפילו את תל אביב, שבה הם לא התגוררו, כי בראשית המאה היא הייתה רק חול".
משום כך, אמר מילשטיין, תוכניתו של שרון, שכוונתה ניתוק חד צדדי מרצועת עזה בטענות של אפשרות צבאית טובה יותר להתגונן מפני הטרור, אינה מועילה דבר.
לדבריו, מדינת ישראל צריכה לחזק את הצבא ולפעול לשינוי אופי החברה כך שהיא תקיים את כל זכויות החפים מפשע, אבל רק אלו שבתוכה, ונגד האויבים היא תילחם בכל האמצעים. "צריך לראות במלחמה נגד הטרור מלחמה לכל דבר, ובה אין אויב חף מפשע", אמר מילשטיין.
הביקורת שהוטחה בצה"ל לאחר שהטיל פצצה על בניין שבו התגורר מחבל בכיר ובהתפוצצות נהרגו גם ילדים גרמה לכך שישראל פנתה ללוחמה נקודתית, ובשלה חייליה הם שנפגעים. מתוך כך מגיעה החברה הישראלית לעייפות ול"מרד בשר תותחים", אמר מילשטיין. לדבריו, חלק גדול מאותו ציבור, של 150 אלף המפגינים שהיו בכיכר רבין במוצאי שבת, אינם יודעים מה זו מלחמה ואינם מבינים מה לצפות ממנה ומה לא. לשם כך יש להתחיל לחנך את החברה הישראלית מגיל צעיר לצורך להילחם, להבין מהי מלחמה, איך היא נעשית, ומהי תפיסת הלחימה של המוסלמים.
"אם החברה הישראלית היא חפצת חיים, היא חייבת להילחם, ולכן היא צריכה להציב את לימוד הצבא והמלחמה מגיל צעיר כאינטרס עליון שלה", דברי הדוקטור מילשטיין. (ר)