כתבת INN רותי אברהם מסרה כי פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות מגולל את הסיוט שעברו השניים כאשר נסעו לתערוכה מקצועית בחו"ל, ובדרכם לשוב ארצה היו אמורים להמריא עם החברה מטורונטו ללוס אנג'לס ולישראל. בשל חוסר בנוזל למניעת קיפאון בנמל התעופה בטורונטו נבצר ממטוס החברה להמריא. להגנתה טענה החברה כי השליטה על נוזל זה מצויה בידי רשות שדות התעופה של טורונטו וכי בשל כך בוטלו 421 טיסות של החברה, וזאת שלא מבחירתה.
משבוטלה הטיסה גילו התובעים כי החברה מתנערת מהאחריות לשרת אותם ולדאוג לצורכיהם בגין דחיית הטיסה וכי עליהם למצוא סידור על חשבונם. בפסק הדין מגוללים השנים כיצד עמלו לארגן לעצמם טיסת המשך. "לאחר המתנה של שעות ארוכות עלה בידם לשריין מקום לטיסה למחרת בבוקר ללוס אנג'לס. משהגיעו בבוקר לשדה התעופה התברר כי גם טיסה זו בוטלה. לאחר המתנה ארוכה עלה בידם להשיג מקום לטיסה נוספת, שאף היא בוטלה לאחר שהשניים כבר עלו על המטוס, ורק בשעות הצהרים עלה בידי השניים להמריא לדרכם במטוס אחר. השניים נושלו גם מטיסת ההמשך לישראל, וזאת בשל "רישום יתר". רק לאחר ארבע שעות המתנה, ומאחר שהתברר כי מטענם כבר הוטען על המטוס ולא יהיה אפשר להמריא בלעדיהם, מסיבות ביטחוניות, התבשרו כי יטוסו בטיסה זו".
עוד נכתב בפסק הדין: "יחסם של נציגי הנתבעת, החברה, לתובעים, שעה שאלה נמנעו מלהושיט עזרה לנוסעיהם, השרויים במצוקה, והותירום לנסות ולמצוא סידור לעצמם, ראוי לגנאי. על החברה", נכתב בפסק הדין, "היה לפעול לפי הנוהג הכללי, ולפיו עליה לדאוג לתובעים למקום לינה מתאים, ולסדר להם טיסה חלופית, ולא להטריחם עד בלי די.
"משהגעתי למסקנה", כתב השופט רם וינוגרד, כי על הנתבעת הוטלה החובה לדאוג לנוסעיה והיא הפרה חובה זו, הרי שעליה לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת החובה. הנזקים שנגרמו כוללים את עלות המלון ואת עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים בשל כיתות רגליהם בתורים הארוכים בשדה התעופה, ודחייתם ב'לך ושוב' בכל עת שסברו כי 'הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה' ומצאו טיסה שתביאם ליעדם". (ר)
משבוטלה הטיסה גילו התובעים כי החברה מתנערת מהאחריות לשרת אותם ולדאוג לצורכיהם בגין דחיית הטיסה וכי עליהם למצוא סידור על חשבונם. בפסק הדין מגוללים השנים כיצד עמלו לארגן לעצמם טיסת המשך. "לאחר המתנה של שעות ארוכות עלה בידם לשריין מקום לטיסה למחרת בבוקר ללוס אנג'לס. משהגיעו בבוקר לשדה התעופה התברר כי גם טיסה זו בוטלה. לאחר המתנה ארוכה עלה בידם להשיג מקום לטיסה נוספת, שאף היא בוטלה לאחר שהשניים כבר עלו על המטוס, ורק בשעות הצהרים עלה בידי השניים להמריא לדרכם במטוס אחר. השניים נושלו גם מטיסת ההמשך לישראל, וזאת בשל "רישום יתר". רק לאחר ארבע שעות המתנה, ומאחר שהתברר כי מטענם כבר הוטען על המטוס ולא יהיה אפשר להמריא בלעדיהם, מסיבות ביטחוניות, התבשרו כי יטוסו בטיסה זו".
עוד נכתב בפסק הדין: "יחסם של נציגי הנתבעת, החברה, לתובעים, שעה שאלה נמנעו מלהושיט עזרה לנוסעיהם, השרויים במצוקה, והותירום לנסות ולמצוא סידור לעצמם, ראוי לגנאי. על החברה", נכתב בפסק הדין, "היה לפעול לפי הנוהג הכללי, ולפיו עליה לדאוג לתובעים למקום לינה מתאים, ולסדר להם טיסה חלופית, ולא להטריחם עד בלי די.
"משהגעתי למסקנה", כתב השופט רם וינוגרד, כי על הנתבעת הוטלה החובה לדאוג לנוסעיה והיא הפרה חובה זו, הרי שעליה לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת החובה. הנזקים שנגרמו כוללים את עלות המלון ואת עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים בשל כיתות רגליהם בתורים הארוכים בשדה התעופה, ודחייתם ב'לך ושוב' בכל עת שסברו כי 'הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה' ומצאו טיסה שתביאם ליעדם". (ר)