פְרסי יד ושם לתלמידים ולמפעלים חינוכיים נועדו לעודד את ציבור המלמדים והלומדים להעמיק בלימוד ובחקר נושא השואה על כל היבטיו.
חמישים ותשע שנים עברו מאז הניצחון על גרמניה הנאצית, למרות מרחק הזמן, נושא השואה מעסיק ומושך יותר ויותר חוקרים בתחומי הדעת השונים, את מערכות החינוך בארץ ובעולם, ואת הציבור הישראלי בפרט והעולמי בכלל.
כמדי שנה מעניקים ביד ושם את הפרסים בתחומים הבאים:
עבודות גמר מצטיינות של תלמידים, תכנית חינוכית מצטיינת, מפעל חינוכי מצטיין, ואיש חינוך ומופת בהוראת השואה.
הפרס השני מקרן יובילר מוענק לתלמידה נחמה ליבּסקינד מאולפנה לבנות עופרה, על עבודתה בנושא "הרוצחים והשותקים גם יחד – פיוס השניים־עשר והוותיקן מול שואת יהודי אירופה".
העבודה נעשתה בהנחיית הגב' מלכה תור, מנהלת המחלקה לגביית עדויות ביד ושם.
נחמה בודקת בעבודתה את השאלות: מה ומתי ידע הוותיקן על השמדת מחנות ההשמדה? האם הייתה לאפיפיור אפשרות לפעול, ומה נעשה בפועל? מהן הסיבות בעטיין שמר האפיפיור על שתיקה?
נחמה בדקה את התיעוד ההיסטורי בנושא, ושילבה פן נוסף. היא בדקה את המחזה "ממלא המקום" שכתב רולף הוכחות ביחס לסיפור ההיסטורי, וערכה השוואה בין המחזה לסרט "אָמֵן".
נחמה מגיעה למסקנות כי הוותיקן ידע על השמדת היהודים. הוא השמיע מחאות כלליו כלפי מומרים ונפגעים אך לא במפורש כלפי היהודים. הוא לא נרדף ע"י הנאצים, אך בחר שלא לגנות את הנאצים על רדיפת היהודים משום שהיה משוכנע שהסכנה לנצרות ולאנושות היא הקומוניזם ולפי הבנתו זו הייתה הדרך להגן על הכנסייה כמוסד.
נחמה מדגישה את העובדה שכאשר התערבה הכנסייה בנושא "המתות חסד" הופסקו ההמתות, ובמקרים של סלובקיה והונגריה פסקו הגירושים זמנית. מסקנתה הנחרצת היא כי הכנסייה ענתה אמן למעשיה של גרמניה הנאצית.
על עבודה מעניינת, מקיפה ויסודית המעלה שאלות משמעותיות בנושא ומתמודדת עם טיעונים שונים של היסטוריונים, על שילוב היסטוריה ודרמה, על שימוש נבון במקורות ראשוניים ומשניים, על כתיבה מתוך מעורבות והבעת דעה. על כל אלה החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס השני לתלמידה נחמה ליבסקינד.
פרס יד ושם לאיש חינוך הפועל להנחלת זיכרון השואה ניתן השנה למר אברהם עודד כהן. על פועלו הרב והייחודי לאורך זמן בקידום ובהנחלת נושא השואה מצאה ועדת הפרס את מר אברהם עודד כהן ראוי לפרס איש חינוך.
נימוקי השופטים: לפני כ- 17 שנים, ב 1987, ביקר בפולין אברהם עודד כהן, ראש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך. הביקור היה במסגרת חצי רשמית, בתנאים של אז. בדרך האופיינית לו הסביר עודד למארחיו כי הוא מבקש לחרוג מתכנית הביקור הרשמית ולבקר דוקא בסימני הדרך שהותירו 1000 שנות חיים יהודיים בפולין ובאתרי המוות מתקופת השואה.
את אחיי אנוכי מבקש, הסביר, כך שגם הפולנים יבינו. חווית הביקור ההוא נצרבה היטב בזהותו ובתודעתו של עודד כיהודי, כישראלי, כאב וכמחנך.
עודד כהן השכיל להבין את הפוטנציאל החינוכי העצום הגלום בביקור של בני נוער בפולין ומששב לארץ נרתם להחיות ולתת ממש ברעיון שרבבות תלמידים מישראל יעברו את חווית הביקור בפולין כפי שהוא עבר.
ואמנם, כיום זהו מפעל לאומי הנושא ערך חינוכי אדיר. מדי שנה נוסעים לפולין למעלה מעשרים אלף בני נוער למסע חינוכי הטומן בחובו חוייה מעצבת רבת עצמה. עוד אלפי בני נוער מן התפוצות ואלפי מפקדים של צה"ל שהלכו בעקבות הפרויקט, הפכו את המסעות לפולין למנוף רב עצמה, הן בתחום המחקר, הן בתחום היצירה והן כחוויה בין דורית, קהילתית, לציבור הרחב בישראל.
יש שראוי אדם לפרס רק על חזון ועל ראיה מעבר לאופק. עודד כהן ראוי לפרס הן על החזון, הן על היכולת לסחוף בעקבותיו את מקבלי ההחלטות במערכת החינוך, הן על יכולתו ל"הדביק" את צוות העובדים שלו ואת המחנכים אנשי השדה בישראל והן, ובעיקר, על יכולתו לממש את החזון ולהופכו ליסוד מוסד בעבודת מערכת החינוך בישראל וכמעט כמעט להכרח בל יגונה.
אף שהמפעל ספג לא מעט ביקורת, ולא מעט ספקנים אף מתחו, ובחלקם עדיין מותחים, ביקורת על מסעות בני הנוער לפולין. דומה היום שעודד השכיל להוביל הסכמה ביחס לערכו ונחיצותו החינוכית של המפעל ולמקד את הויכוח סביב שאלת ההכנה של בני הנוער אליו.
עודד כהן - איש חינוך זה עשרות שנים, זכה בפרס יד ושם לשנת 2004 על חזון, על עשייה רבת שנים, על יכולת ביצוע ועל תרומה ייחודית ורבת ערך להוראת נושא השואה בישראל.
(פ.ק.)
חמישים ותשע שנים עברו מאז הניצחון על גרמניה הנאצית, למרות מרחק הזמן, נושא השואה מעסיק ומושך יותר ויותר חוקרים בתחומי הדעת השונים, את מערכות החינוך בארץ ובעולם, ואת הציבור הישראלי בפרט והעולמי בכלל.
כמדי שנה מעניקים ביד ושם את הפרסים בתחומים הבאים:
עבודות גמר מצטיינות של תלמידים, תכנית חינוכית מצטיינת, מפעל חינוכי מצטיין, ואיש חינוך ומופת בהוראת השואה.
הפרס השני מקרן יובילר מוענק לתלמידה נחמה ליבּסקינד מאולפנה לבנות עופרה, על עבודתה בנושא "הרוצחים והשותקים גם יחד – פיוס השניים־עשר והוותיקן מול שואת יהודי אירופה".
העבודה נעשתה בהנחיית הגב' מלכה תור, מנהלת המחלקה לגביית עדויות ביד ושם.
נחמה בודקת בעבודתה את השאלות: מה ומתי ידע הוותיקן על השמדת מחנות ההשמדה? האם הייתה לאפיפיור אפשרות לפעול, ומה נעשה בפועל? מהן הסיבות בעטיין שמר האפיפיור על שתיקה?
נחמה בדקה את התיעוד ההיסטורי בנושא, ושילבה פן נוסף. היא בדקה את המחזה "ממלא המקום" שכתב רולף הוכחות ביחס לסיפור ההיסטורי, וערכה השוואה בין המחזה לסרט "אָמֵן".
נחמה מגיעה למסקנות כי הוותיקן ידע על השמדת היהודים. הוא השמיע מחאות כלליו כלפי מומרים ונפגעים אך לא במפורש כלפי היהודים. הוא לא נרדף ע"י הנאצים, אך בחר שלא לגנות את הנאצים על רדיפת היהודים משום שהיה משוכנע שהסכנה לנצרות ולאנושות היא הקומוניזם ולפי הבנתו זו הייתה הדרך להגן על הכנסייה כמוסד.
נחמה מדגישה את העובדה שכאשר התערבה הכנסייה בנושא "המתות חסד" הופסקו ההמתות, ובמקרים של סלובקיה והונגריה פסקו הגירושים זמנית. מסקנתה הנחרצת היא כי הכנסייה ענתה אמן למעשיה של גרמניה הנאצית.
על עבודה מעניינת, מקיפה ויסודית המעלה שאלות משמעותיות בנושא ומתמודדת עם טיעונים שונים של היסטוריונים, על שילוב היסטוריה ודרמה, על שימוש נבון במקורות ראשוניים ומשניים, על כתיבה מתוך מעורבות והבעת דעה. על כל אלה החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס השני לתלמידה נחמה ליבסקינד.
פרס יד ושם לאיש חינוך הפועל להנחלת זיכרון השואה ניתן השנה למר אברהם עודד כהן. על פועלו הרב והייחודי לאורך זמן בקידום ובהנחלת נושא השואה מצאה ועדת הפרס את מר אברהם עודד כהן ראוי לפרס איש חינוך.
נימוקי השופטים: לפני כ- 17 שנים, ב 1987, ביקר בפולין אברהם עודד כהן, ראש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך. הביקור היה במסגרת חצי רשמית, בתנאים של אז. בדרך האופיינית לו הסביר עודד למארחיו כי הוא מבקש לחרוג מתכנית הביקור הרשמית ולבקר דוקא בסימני הדרך שהותירו 1000 שנות חיים יהודיים בפולין ובאתרי המוות מתקופת השואה.
את אחיי אנוכי מבקש, הסביר, כך שגם הפולנים יבינו. חווית הביקור ההוא נצרבה היטב בזהותו ובתודעתו של עודד כיהודי, כישראלי, כאב וכמחנך.
עודד כהן השכיל להבין את הפוטנציאל החינוכי העצום הגלום בביקור של בני נוער בפולין ומששב לארץ נרתם להחיות ולתת ממש ברעיון שרבבות תלמידים מישראל יעברו את חווית הביקור בפולין כפי שהוא עבר.
ואמנם, כיום זהו מפעל לאומי הנושא ערך חינוכי אדיר. מדי שנה נוסעים לפולין למעלה מעשרים אלף בני נוער למסע חינוכי הטומן בחובו חוייה מעצבת רבת עצמה. עוד אלפי בני נוער מן התפוצות ואלפי מפקדים של צה"ל שהלכו בעקבות הפרויקט, הפכו את המסעות לפולין למנוף רב עצמה, הן בתחום המחקר, הן בתחום היצירה והן כחוויה בין דורית, קהילתית, לציבור הרחב בישראל.
יש שראוי אדם לפרס רק על חזון ועל ראיה מעבר לאופק. עודד כהן ראוי לפרס הן על החזון, הן על היכולת לסחוף בעקבותיו את מקבלי ההחלטות במערכת החינוך, הן על יכולתו ל"הדביק" את צוות העובדים שלו ואת המחנכים אנשי השדה בישראל והן, ובעיקר, על יכולתו לממש את החזון ולהופכו ליסוד מוסד בעבודת מערכת החינוך בישראל וכמעט כמעט להכרח בל יגונה.
אף שהמפעל ספג לא מעט ביקורת, ולא מעט ספקנים אף מתחו, ובחלקם עדיין מותחים, ביקורת על מסעות בני הנוער לפולין. דומה היום שעודד השכיל להוביל הסכמה ביחס לערכו ונחיצותו החינוכית של המפעל ולמקד את הויכוח סביב שאלת ההכנה של בני הנוער אליו.
עודד כהן - איש חינוך זה עשרות שנים, זכה בפרס יד ושם לשנת 2004 על חזון, על עשייה רבת שנים, על יכולת ביצוע ועל תרומה ייחודית ורבת ערך להוראת נושא השואה בישראל.
(פ.ק.)