כתבנו חגי הוברמן מציין כי הדברים מופיעים באתר האינטרנט של החמאס "אסלאם או ליין". "בשכונת חוש אלעטעוט בשכם, נשא אלפאתח באללה סלאמה, שגילו אינו עולה על 13, שקית ניילון מלאה בחול, השליך אותה על קבוצת ילדים, והם נפלו במהירות על הארץ. סלאמה רץ לקראתם, ומאחוריו ארבעה מחבריו, שכבלו את קבוצת הילדים והוליכו אותם לפתח בית, שם הם הושמו במעצר.
"מחזה זה היה חלק ממשחק בשם "צבא וערבים" שבו משחקים ילדי שכם, והמשקף את המציאות של העימותים האמיתיים, החוזרים ונשנים באופן כמעט יומיומי בשטח בין אנשי ההתנגדות הפלשתינים לבין צבא הכיבוש הישראלי. במהלך המשחק הילדים המשתתפים בו מתחלקים ל"אנשי התנגדות" ול"כובשים", והם מסתייעים בכלים המדמים את הנשק שבו משתמשים בעימותים אלה".
"גמא'ל ג'ודאללה, בן 13, מספר על הכלים האלה: "שקית החול שאנו משליכים, אנו חיילי הכיבוש במשחק, מסמלות את הפצצות המחפות על התקדמות החיילים לעבר אנשי ההתנגדות. הרובים שבידי אנשי ההתנגדות מוכנים מעץ או מפלסטיק".
"ואא'ל, שמשחק חייל כיבוש, מכין שקיות ניילון קטנות, ממלא אותן בחול ואומר: "לאחר שאנו הולמים באנשי ההתנגדות והם אך נופלים אנו לוקחים את מי שאנו רוצים בו ומכניסים אותו לכלא. אחר כך אנו חוקרים אותו ולבסוף אנו עשויים להחליט לחסלו, בדיוק כשם שעושים הציונים!"
"ואא'ל מוסיף: "אני בוחר תמיד את תפקיד הצבא הישראלי, משום שאני רוצה לשקף את אופי הפשעים שמבצעים החיילים הישראליים נגד ילדי פלשתין".
"אלפאתח באללה סלאמה, בן 10, מציג סיבה אחרת, המשקפת את תמימותם של הילדים שעודה נשקפת בעיניו, ואומר: "אני אוהב להיות בקבוצת הצבא הישראלי מסיבה אחרת, והיא עוצמת הנשק שבו משתמשים הכובשים".
"סלאמה מוסיף: "אנו רבים ומתקוטטים בינינו על תפקיד חיילי הצבא, משום שהערבים לרוב משליכים אבנים בלבד, דבר שהוא חסר השפעה, וליהודים נשק, זחל"מים וג'יפים, ואנו משתמשים בדרכים רבות ובתרגילים רבים כדי לתפוס את המבוקשים מבין אנשי ההתנגדות!".
סאהר חסנין, לעומתו, גם הוא בן 10, בוחר תמיד את תפקיד הערבים המתנגדים, ובייחוד את תפקיד המתאבד, "אסתשהאדי", שבמהלך המשחק "צבא וערבים" הוא פוגע בחיילי הכיבוש.
"סאהר אומר: "אני אוהב למלא את תפקיד הערבי, כדי להבהיר כי היהודים הם שגזלו את אדמתנו, וכן כי על הפדאא'יון הפלשתינים להילחם בכובשים, התוקפים את בני עמנו ואת בתינו ללא הפסקה ".
"עמאד סלאמה, בן 9, שומר על שתיקה, ומעדיף שלא לשחק במשחק זה, לא מפני שהוא שונא אותו אלא משום שהוא איבד את ראייתו, לאחר שנפצע מרסיסים של טיל ישראלי אמיתי, שנפל בחצר ביתם לפני שנתיים.
"לצד תסריט לכידת המחבלים עשוי משחק "צבא וערבים" להיפתח בתסריט אחר: הסתתרות של אחד הילדים המתאבדים מאחורי גדר, בציפייה לשיירה של חיילים ישראלים, וכאשר היא מופיעה הוא אומר: "אללה הוא אכבר" ומשליך את עצמו עליהם ובידו פצצה של חול, והורג כמה חיילים. השאר משחקים את תפקיד הפצועים.
בהזמנות זו מופיעה קבוצה נוספת של ילדים, המייצגים אנשי ארגון טרור. הקבוצה התחבאה מאחורי אחד העיקולים, והם מפרקים את החיילים מנשקם, העשוי מעץ או מנייר.
לאחר מכן הם מניפים את המתאבד אל על וצועקים לכבודו "אללה הוא אכבר" בעודם אוחזים בידיהם את דגלי ההתנגדות. במהלך עימותים אלה או עשויים ליפול חללים בקרב אנשי ההתנגדות או שחלקם נעצרים, בהתאם לתרחיש שעליו הוסכם".
"מחזה זה היה חלק ממשחק בשם "צבא וערבים" שבו משחקים ילדי שכם, והמשקף את המציאות של העימותים האמיתיים, החוזרים ונשנים באופן כמעט יומיומי בשטח בין אנשי ההתנגדות הפלשתינים לבין צבא הכיבוש הישראלי. במהלך המשחק הילדים המשתתפים בו מתחלקים ל"אנשי התנגדות" ול"כובשים", והם מסתייעים בכלים המדמים את הנשק שבו משתמשים בעימותים אלה".
"גמא'ל ג'ודאללה, בן 13, מספר על הכלים האלה: "שקית החול שאנו משליכים, אנו חיילי הכיבוש במשחק, מסמלות את הפצצות המחפות על התקדמות החיילים לעבר אנשי ההתנגדות. הרובים שבידי אנשי ההתנגדות מוכנים מעץ או מפלסטיק".
"ואא'ל, שמשחק חייל כיבוש, מכין שקיות ניילון קטנות, ממלא אותן בחול ואומר: "לאחר שאנו הולמים באנשי ההתנגדות והם אך נופלים אנו לוקחים את מי שאנו רוצים בו ומכניסים אותו לכלא. אחר כך אנו חוקרים אותו ולבסוף אנו עשויים להחליט לחסלו, בדיוק כשם שעושים הציונים!"
"ואא'ל מוסיף: "אני בוחר תמיד את תפקיד הצבא הישראלי, משום שאני רוצה לשקף את אופי הפשעים שמבצעים החיילים הישראליים נגד ילדי פלשתין".
"אלפאתח באללה סלאמה, בן 10, מציג סיבה אחרת, המשקפת את תמימותם של הילדים שעודה נשקפת בעיניו, ואומר: "אני אוהב להיות בקבוצת הצבא הישראלי מסיבה אחרת, והיא עוצמת הנשק שבו משתמשים הכובשים".
"סלאמה מוסיף: "אנו רבים ומתקוטטים בינינו על תפקיד חיילי הצבא, משום שהערבים לרוב משליכים אבנים בלבד, דבר שהוא חסר השפעה, וליהודים נשק, זחל"מים וג'יפים, ואנו משתמשים בדרכים רבות ובתרגילים רבים כדי לתפוס את המבוקשים מבין אנשי ההתנגדות!".
סאהר חסנין, לעומתו, גם הוא בן 10, בוחר תמיד את תפקיד הערבים המתנגדים, ובייחוד את תפקיד המתאבד, "אסתשהאדי", שבמהלך המשחק "צבא וערבים" הוא פוגע בחיילי הכיבוש.
"סאהר אומר: "אני אוהב למלא את תפקיד הערבי, כדי להבהיר כי היהודים הם שגזלו את אדמתנו, וכן כי על הפדאא'יון הפלשתינים להילחם בכובשים, התוקפים את בני עמנו ואת בתינו ללא הפסקה ".
"עמאד סלאמה, בן 9, שומר על שתיקה, ומעדיף שלא לשחק במשחק זה, לא מפני שהוא שונא אותו אלא משום שהוא איבד את ראייתו, לאחר שנפצע מרסיסים של טיל ישראלי אמיתי, שנפל בחצר ביתם לפני שנתיים.
"לצד תסריט לכידת המחבלים עשוי משחק "צבא וערבים" להיפתח בתסריט אחר: הסתתרות של אחד הילדים המתאבדים מאחורי גדר, בציפייה לשיירה של חיילים ישראלים, וכאשר היא מופיעה הוא אומר: "אללה הוא אכבר" ומשליך את עצמו עליהם ובידו פצצה של חול, והורג כמה חיילים. השאר משחקים את תפקיד הפצועים.
בהזמנות זו מופיעה קבוצה נוספת של ילדים, המייצגים אנשי ארגון טרור. הקבוצה התחבאה מאחורי אחד העיקולים, והם מפרקים את החיילים מנשקם, העשוי מעץ או מנייר.
לאחר מכן הם מניפים את המתאבד אל על וצועקים לכבודו "אללה הוא אכבר" בעודם אוחזים בידיהם את דגלי ההתנגדות. במהלך עימותים אלה או עשויים ליפול חללים בקרב אנשי ההתנגדות או שחלקם נעצרים, בהתאם לתרחיש שעליו הוסכם".