הפרס השני יוענק לתלמידה נחמה ליבּסקינד מאולפנה לבנות עופרה על עבודתה בנושא "הרוצחים והשותקים גם יחד – פיוס השנים־עשר והוותיקן מול שואת יהודי אירופה".
העבודה נעשתה בהנחיית מלכה תור, מנהלת המחלקה לגביית עדויות ב"יד ושם".
בנימוקי השופטים נכתב כי נחמה בדקה בעבודתה מה ידע הותיקן על השמדה במחנות השמדה ומתי. כמו כן האם הייתה לאפיפיור אפשרות לפעול, מה נעשה בפועל, ומהן הסיבות שבעטיין שמר האפיפיור על שתיקה.
ליבסקינד בדקה את התיעוד ההיסטורי בנושא, ושילבה בעבודתה גם את המחזה "ממלא המקום", שכתב רולף, וגם הוכחות ביחס לסיפור ההיסטורי, וערכה השוואה בין המחזה לסרט "אָמֵן".
ליבסקינד הגיעה למסקנה כי הוותיקן ידע על השמדת היהודים. הוא השמיע מחאות כלליות כלפי הפגיעה במומרים וכלפי פגיעה באחרים אך לא במפורש כלפי היהודים. הנאצים לא רדפו את הוותיקן, אך אנשיו בחרו שלא לגנות את הנאצים על רדיפת היהודים, וזאת מפני שהיו משוכנעים שהסכנה לנצרות ולאנושות נשקפת דווקא מהקומוניזם, ולפי הבנתם זו הייתה הדרך להגן על הכנסייה כמוסד.
בעבודתה ליבסקינד אף מדגישה את העובדה שכאשר התערבה הכנסייה בנושא "המתות חסד" הופסקו ההמתות, וכי במקרים של סלובקיה והונגריה פסקו הגירושים הפסקה זמנית.
המסקנה שאליה הגיעה ליבסקינד היא כי הכנסייה ענתה אמן למעשיה של גרמניה הנאצית.
כאמור, התלמידה נחמה ליבסקינד היא הזוכה בפרס השני של "יד ושם" למפעלים חינוכיים הקשורים בהנחלתה של תודעת השואה.
פרס "יד ושם" לאיש חינוך הפועל להנחלת זיכרון השואה ניתן השנה למר אברהם עודד כהן.
לפני כ 17 שנים, בשנת 87', ביקר בפולין אברהם עודד כהן, ראש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך, ובביקורו ביקש ממארחיו לחרוג מתוכנית הביקור הרשמית ולבקר דווקא בסימני הדרך שהותירו 1000 שנות חיים יהודיים בפולין ובאתרי המוות מתקופת השואה. "את אחיי אנוכי מבקש", הסביר, כך שגם הפולנים יבינו.
חווית הביקור ההוא נצרבה היטב בזהותו ובתודעתו של כהן, כיהודי, כישראלי, כאב וכמחנך.
כהן השכיל להבין את הפוטנציאל החינוכי העצום הגלום בביקוריהם של בני נוער בפולין, ומששב לארץ נרתם לתת ממש ברעיון שרבבות תלמידים מישראל יעברו את חווית הביקור בפולין כפי שהוא עבר אותו.
כיום מדי שנה נוסעים לפולין למעלה מעשרים אלף בני נוער למסע חינוכי הטומן בחובו חוויה מעצבת רבת עוצמה. עוד אלפי בני נוער מן התפוצות ואלפי מפקדים של צה"ל שהלכו בעקבות המיזם, הפכו את המסעות לפולין למנוף רב עוצמה, הן בתחום המחקר, הן בתחום היצירה והן כחוויה בין דורית, קהילתית, לציבור הרחב בישראל.
העבודה נעשתה בהנחיית מלכה תור, מנהלת המחלקה לגביית עדויות ב"יד ושם".
בנימוקי השופטים נכתב כי נחמה בדקה בעבודתה מה ידע הותיקן על השמדה במחנות השמדה ומתי. כמו כן האם הייתה לאפיפיור אפשרות לפעול, מה נעשה בפועל, ומהן הסיבות שבעטיין שמר האפיפיור על שתיקה.
ליבסקינד בדקה את התיעוד ההיסטורי בנושא, ושילבה בעבודתה גם את המחזה "ממלא המקום", שכתב רולף, וגם הוכחות ביחס לסיפור ההיסטורי, וערכה השוואה בין המחזה לסרט "אָמֵן".
ליבסקינד הגיעה למסקנה כי הוותיקן ידע על השמדת היהודים. הוא השמיע מחאות כלליות כלפי הפגיעה במומרים וכלפי פגיעה באחרים אך לא במפורש כלפי היהודים. הנאצים לא רדפו את הוותיקן, אך אנשיו בחרו שלא לגנות את הנאצים על רדיפת היהודים, וזאת מפני שהיו משוכנעים שהסכנה לנצרות ולאנושות נשקפת דווקא מהקומוניזם, ולפי הבנתם זו הייתה הדרך להגן על הכנסייה כמוסד.
בעבודתה ליבסקינד אף מדגישה את העובדה שכאשר התערבה הכנסייה בנושא "המתות חסד" הופסקו ההמתות, וכי במקרים של סלובקיה והונגריה פסקו הגירושים הפסקה זמנית.
המסקנה שאליה הגיעה ליבסקינד היא כי הכנסייה ענתה אמן למעשיה של גרמניה הנאצית.
כאמור, התלמידה נחמה ליבסקינד היא הזוכה בפרס השני של "יד ושם" למפעלים חינוכיים הקשורים בהנחלתה של תודעת השואה.
פרס "יד ושם" לאיש חינוך הפועל להנחלת זיכרון השואה ניתן השנה למר אברהם עודד כהן.
לפני כ 17 שנים, בשנת 87', ביקר בפולין אברהם עודד כהן, ראש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך, ובביקורו ביקש ממארחיו לחרוג מתוכנית הביקור הרשמית ולבקר דווקא בסימני הדרך שהותירו 1000 שנות חיים יהודיים בפולין ובאתרי המוות מתקופת השואה. "את אחיי אנוכי מבקש", הסביר, כך שגם הפולנים יבינו.
חווית הביקור ההוא נצרבה היטב בזהותו ובתודעתו של כהן, כיהודי, כישראלי, כאב וכמחנך.
כהן השכיל להבין את הפוטנציאל החינוכי העצום הגלום בביקוריהם של בני נוער בפולין, ומששב לארץ נרתם לתת ממש ברעיון שרבבות תלמידים מישראל יעברו את חווית הביקור בפולין כפי שהוא עבר אותו.
כיום מדי שנה נוסעים לפולין למעלה מעשרים אלף בני נוער למסע חינוכי הטומן בחובו חוויה מעצבת רבת עוצמה. עוד אלפי בני נוער מן התפוצות ואלפי מפקדים של צה"ל שהלכו בעקבות המיזם, הפכו את המסעות לפולין למנוף רב עוצמה, הן בתחום המחקר, הן בתחום היצירה והן כחוויה בין דורית, קהילתית, לציבור הרחב בישראל.