בתגובה לקריאות בתקשורת להפסיק את פעילות צה"ל משום ש"ככה אי אפשר להמשיך", ומשום ש"בסופו של דבר אין תכלית לפעולותיו של צה"ל", אמר הפרופסור יואב גלבר, היסטוריון צבאי, כי לא ישראל היא שיזמה את הלחימה, וכי אין ביכולתה לבחור אם לחדול ממנה, שאם לא כן יזנבו בה אויביה.
לדבריו, עזה שונה מלבנון, ואוכלוסייתה היא כחבית חומר נפץ אנושי, שיכול להתפרץ רק לכיוון ישראל, וזאת מפני שאין לו אפשרות לעשות זאת לכיוון מצרים או ירדן.
לדבריו, צה"ל עושה כמיטב יכולתו להתמודד עם הצורך הצבאי לפעול בשטח, תוך כדי ניסיונות תמרון במרחב צר של אפשרויות בין יכולות צבאיות לבין היבטים הסברתיים פוליטיים פנימיים, שיש להם השפעה גם על המוטיבציה של החיילים. גלבר אמר כי אין גדר או מכשול שיכולים למנוע חדירת מחבלים.
כמו כן, לדבריו, יש לבחון עם גורמי ביטחון הטוענים כי עקירת יישובים תפתור את בעיית עזה, האם אכן נימוקיהם ביטחוניים או שהם נובעים מאג'נדה פוליטית אישית.
זווית אחרת לאירועים ול"בליץ" התקשורתי נגד פעולת צה"ל בתשתית הטרור עולה מתוך רשימה של מאיר עוזיאל במעריב.
ברשימתו הגיב עוזיאל על פרסומים בדבר ביטויי פחד של הורים שבניהם משרתים בצה"ל. התקשורת דיווחה על כך שהורים חדלו לישון בלילות ושבשל כך הם דורשים מצה"ל להוציא את בניהם מאזורים מסוכנים. ברשימה כתב עוזיאל כי לדעתו, כהורה לבנים המשרתים בצה"ל, הדיווחים על פחדים ועל חששות מוגזמים ומעוותי אמת. עוזיאל הוסיף: "אני באמת פוחד" בשל נסיעתו של בני לטיול באוסטרליה.
לדבריו, לא מזמן השתחרר בנו משירות ב"גבעתי" ויצא לטיול באוסטרליה, רכוב על אופנוע. "עכשיו אני ממש פוחד, וסובל מרמת דאגה גבוהה, מתוך מודעות לכך שאופנועים מתהפכים, וכי ברכיבה עליהם יש סיכון גבוה".
לדבריו, אין קשר בין המציאות של חייל המתגייס לשירות, למצב כפי שהוא מוצג כיום, ולפיו כל מי שמתגייס אפילו ליחידה קרבית הולך אוטומטית למוות בטוח. עוזיאל ציין את דבריה של יוכי ברנדס בהפגנה במוצ"ש, שדיברה, לדבריו, "בקול נרגש וקיטשי" על חרדותיה לקראת גיוסו של בנה, העומד להתגייס רק בעוד שנה. "מי אמר שיקבלו אותו ליחידה קרבית? וגם אם כן, ייקח זמן עד שיגיע לשירות בקווים. מה היא בוכה עכשיו?", שאל עוזיאל.
המצב הגיע לכך שהורים היוצאים מבדיקת אולטרסאונד, שבה רואים כי מדובר בבן מתחילים לפחד מפני גיוסו. "זה מצחיק אותי", אמר עוזיאל.
לדבריו, עזה שונה מלבנון, ואוכלוסייתה היא כחבית חומר נפץ אנושי, שיכול להתפרץ רק לכיוון ישראל, וזאת מפני שאין לו אפשרות לעשות זאת לכיוון מצרים או ירדן.
לדבריו, צה"ל עושה כמיטב יכולתו להתמודד עם הצורך הצבאי לפעול בשטח, תוך כדי ניסיונות תמרון במרחב צר של אפשרויות בין יכולות צבאיות לבין היבטים הסברתיים פוליטיים פנימיים, שיש להם השפעה גם על המוטיבציה של החיילים. גלבר אמר כי אין גדר או מכשול שיכולים למנוע חדירת מחבלים.
כמו כן, לדבריו, יש לבחון עם גורמי ביטחון הטוענים כי עקירת יישובים תפתור את בעיית עזה, האם אכן נימוקיהם ביטחוניים או שהם נובעים מאג'נדה פוליטית אישית.
זווית אחרת לאירועים ול"בליץ" התקשורתי נגד פעולת צה"ל בתשתית הטרור עולה מתוך רשימה של מאיר עוזיאל במעריב.
ברשימתו הגיב עוזיאל על פרסומים בדבר ביטויי פחד של הורים שבניהם משרתים בצה"ל. התקשורת דיווחה על כך שהורים חדלו לישון בלילות ושבשל כך הם דורשים מצה"ל להוציא את בניהם מאזורים מסוכנים. ברשימה כתב עוזיאל כי לדעתו, כהורה לבנים המשרתים בצה"ל, הדיווחים על פחדים ועל חששות מוגזמים ומעוותי אמת. עוזיאל הוסיף: "אני באמת פוחד" בשל נסיעתו של בני לטיול באוסטרליה.
לדבריו, לא מזמן השתחרר בנו משירות ב"גבעתי" ויצא לטיול באוסטרליה, רכוב על אופנוע. "עכשיו אני ממש פוחד, וסובל מרמת דאגה גבוהה, מתוך מודעות לכך שאופנועים מתהפכים, וכי ברכיבה עליהם יש סיכון גבוה".
לדבריו, אין קשר בין המציאות של חייל המתגייס לשירות, למצב כפי שהוא מוצג כיום, ולפיו כל מי שמתגייס אפילו ליחידה קרבית הולך אוטומטית למוות בטוח. עוזיאל ציין את דבריה של יוכי ברנדס בהפגנה במוצ"ש, שדיברה, לדבריו, "בקול נרגש וקיטשי" על חרדותיה לקראת גיוסו של בנה, העומד להתגייס רק בעוד שנה. "מי אמר שיקבלו אותו ליחידה קרבית? וגם אם כן, ייקח זמן עד שיגיע לשירות בקווים. מה היא בוכה עכשיו?", שאל עוזיאל.
המצב הגיע לכך שהורים היוצאים מבדיקת אולטרסאונד, שבה רואים כי מדובר בבן מתחילים לפחד מפני גיוסו. "זה מצחיק אותי", אמר עוזיאל.