קינה על משפחת חטואל - כ"ק אדמו"ר מבוסטון שליט"א' הרב לוי יצחק הורוויץ/
"על אלה אני בוכייה"
הסיפור המסורתי על הריגת חנה ושבעת בניה תופס מקום בימים האלו ברצח הטראגי בהריגת המשפחה של דוד חטואל נ"י, אשתו טלי וארבעת בנותיה ע"ה.
האב השכול אמר למבקרים בבית אבל מאמר נורא ואיום שכעת קשה לקבלו "אלוקים נתן והוא גם יתן לנו - אנחנו יהודים מאמינים ורק האמונה נותנת לנו את הכח להתמודד עם האסון הזה אין אפשרות להמשיך אחרת".
להיות גיבור כח חזק כזה שאנחנו לא מגיעים לקרסוליו, בלא מתקבל על הדעת לשמוע דברים אלו מאיש החי וסובל נוראות ואומר "רק באמונה".
כולנו יודעים כמה קשה לברך הברכה של צידוק הדין ודיין האמת ר"ל על אחד שנפטר באופן רגיל, ואפילו הדברים הקטנים בקורות חיינו אם זה שלום בית או קושי בפרנסה או צרות קטנות של הילדים או בריאות הגוף, כולם כמעט שלא חושבים על העניין שרק באמונה נחייה ורק אמונה נותן לנו את הכח.
חז"ל אומרים: אנשי ירושלים לא היו מסיבין אלא אם כן ידעו עם מי הם מסיבין. חשוב לנו לדעת מי הם האוכלוסייה שאנחנו גרים בתוכם. לדאבוננו ולצערנו מכירים אנו את הצד השלילי זה של השמאל, אלו שמוכנים וכמעט כופים לתת כל ארץ ישראל לטרוריסטים האכזרים הערבים שאינם חסים על שום דבר אפילו הדבר היקר ביותר בעולם. ע"כ צריכים לדעת שיש גם צד חיובי - אנשים כמו דוד חטואל שחי חיים של צדיק כמו שכתוב "וצדיק באמונתו יחיה".
אין לנו לבטל קבוצה או יחיד לפי שאינם מבינים ההלכה על ישוב ארץ ישראל באופן שאנחנו מבינים את זה ואין לנו לפסול קבוצה שבתוכם נמצא יהודי כדוד היקר לפי שהלבוש שלהם שונה כל עוד שאין זה נוגד את גדרי הצניעות העיקר הוא האמונה השלימה, וצריכים לדעת שהם עושים מה שעושים לא משום רווח כלכלי ולא כמו הציוניזים הראשונה שכל הפתגם שלהם היה "בכוחי ועוצם ידי אני יצליח".
בלי שום קשר לאמונה שלימה בהקב"ה עלינו לדעת מי הם השכנים שלנו ומה המוטיבציה שלהם מה דוחה אותם ולשם מה ועל זה נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" הפירוש של מקומו היסודי ולא על מה שחושבים עליו.
אני לא יכול לשכוח אפילו לרגע את האסון הנורא והאיום שהילדים היקרים הישרים והתמימים של דוד - הילה בת 11 הדר בת 9 רוני בת 7 ומירב בת 2 שלמדו בבית הספר הדתי ביותר מארבעת בתי הספר האחרים במקום.
וצריכים לזכור שאילו היינו זוכים לשמוע את קולם בקריאה לאמא "אמא אמא" אבל עכשיו שלא זכינו שמענו קול הירי בשעה שנורו הילדים היקרים ממרחק קרוב, הסתכלו בעיניים הנחמדים של הילדים וירו בהם אחת אחת ואפילו האבא הגיבור בשעה שחזרו על סיפור האסון והגיעו לנקודה הזו ביקשם להפסיק התיאור כיון שאינו מסוגל לשמוע יותר.
אני זוכר אחרי השואה כשזכיתי לבנות בית ונולד לי תינוק כמעט שיראתי להביט בפניו כי חשבתי תינוק כזה היה מישהו שנרצח על ידי הרשעים הנאצים ורק בחסדי ה' יש לי הזכות למתנה יקרה כזו.
אני חושב כך גם כן על הסיפור הנורא הזה שכולנו צריכים להודות לה' ולהעריך את גודל החסד שהקב"ה עושה אתנו וכמה אמונה צריכים לעבור על כל פרשת החיים ה' יצילנו וישמרנו מהניסיונות שעברו על דוד חטואל, וה' ימשיך חוט החסד לנו ולהצילנו מכל רע חלילה ושנזכה לשמוע ולהשמיע אך טוב סלה.
(פ.ק.)
"על אלה אני בוכייה"
הסיפור המסורתי על הריגת חנה ושבעת בניה תופס מקום בימים האלו ברצח הטראגי בהריגת המשפחה של דוד חטואל נ"י, אשתו טלי וארבעת בנותיה ע"ה.
האב השכול אמר למבקרים בבית אבל מאמר נורא ואיום שכעת קשה לקבלו "אלוקים נתן והוא גם יתן לנו - אנחנו יהודים מאמינים ורק האמונה נותנת לנו את הכח להתמודד עם האסון הזה אין אפשרות להמשיך אחרת".
להיות גיבור כח חזק כזה שאנחנו לא מגיעים לקרסוליו, בלא מתקבל על הדעת לשמוע דברים אלו מאיש החי וסובל נוראות ואומר "רק באמונה".
כולנו יודעים כמה קשה לברך הברכה של צידוק הדין ודיין האמת ר"ל על אחד שנפטר באופן רגיל, ואפילו הדברים הקטנים בקורות חיינו אם זה שלום בית או קושי בפרנסה או צרות קטנות של הילדים או בריאות הגוף, כולם כמעט שלא חושבים על העניין שרק באמונה נחייה ורק אמונה נותן לנו את הכח.
חז"ל אומרים: אנשי ירושלים לא היו מסיבין אלא אם כן ידעו עם מי הם מסיבין. חשוב לנו לדעת מי הם האוכלוסייה שאנחנו גרים בתוכם. לדאבוננו ולצערנו מכירים אנו את הצד השלילי זה של השמאל, אלו שמוכנים וכמעט כופים לתת כל ארץ ישראל לטרוריסטים האכזרים הערבים שאינם חסים על שום דבר אפילו הדבר היקר ביותר בעולם. ע"כ צריכים לדעת שיש גם צד חיובי - אנשים כמו דוד חטואל שחי חיים של צדיק כמו שכתוב "וצדיק באמונתו יחיה".
אין לנו לבטל קבוצה או יחיד לפי שאינם מבינים ההלכה על ישוב ארץ ישראל באופן שאנחנו מבינים את זה ואין לנו לפסול קבוצה שבתוכם נמצא יהודי כדוד היקר לפי שהלבוש שלהם שונה כל עוד שאין זה נוגד את גדרי הצניעות העיקר הוא האמונה השלימה, וצריכים לדעת שהם עושים מה שעושים לא משום רווח כלכלי ולא כמו הציוניזים הראשונה שכל הפתגם שלהם היה "בכוחי ועוצם ידי אני יצליח".
בלי שום קשר לאמונה שלימה בהקב"ה עלינו לדעת מי הם השכנים שלנו ומה המוטיבציה שלהם מה דוחה אותם ולשם מה ועל זה נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" הפירוש של מקומו היסודי ולא על מה שחושבים עליו.
אני לא יכול לשכוח אפילו לרגע את האסון הנורא והאיום שהילדים היקרים הישרים והתמימים של דוד - הילה בת 11 הדר בת 9 רוני בת 7 ומירב בת 2 שלמדו בבית הספר הדתי ביותר מארבעת בתי הספר האחרים במקום.
וצריכים לזכור שאילו היינו זוכים לשמוע את קולם בקריאה לאמא "אמא אמא" אבל עכשיו שלא זכינו שמענו קול הירי בשעה שנורו הילדים היקרים ממרחק קרוב, הסתכלו בעיניים הנחמדים של הילדים וירו בהם אחת אחת ואפילו האבא הגיבור בשעה שחזרו על סיפור האסון והגיעו לנקודה הזו ביקשם להפסיק התיאור כיון שאינו מסוגל לשמוע יותר.
אני זוכר אחרי השואה כשזכיתי לבנות בית ונולד לי תינוק כמעט שיראתי להביט בפניו כי חשבתי תינוק כזה היה מישהו שנרצח על ידי הרשעים הנאצים ורק בחסדי ה' יש לי הזכות למתנה יקרה כזו.
אני חושב כך גם כן על הסיפור הנורא הזה שכולנו צריכים להודות לה' ולהעריך את גודל החסד שהקב"ה עושה אתנו וכמה אמונה צריכים לעבור על כל פרשת החיים ה' יצילנו וישמרנו מהניסיונות שעברו על דוד חטואל, וה' ימשיך חוט החסד לנו ולהצילנו מכל רע חלילה ושנזכה לשמוע ולהשמיע אך טוב סלה.
(פ.ק.)