הצעת החוק שאישרה היום הממשלה היא צעד חשוב למען החולים במחלות קשות, למען כבודם וזכויותיהם, אמר אתמול השר נווה. ככלל קובעת הצעת החוק כי יש לכבד את רצונו של החולה הנוטה למות. עם זאת, הצעת החוק אינה מתירה בשום אופן המתה במעשה, "המתת חסד" אקטיבית וסיוע להתאבדות, והיא אוסרת אותם.
מטרת ההצעה היא לפתור את המצוקה הקשה של אי הבהירות החוקית ביחס לאפשרויות הטיפול וההימנעות מטיפול בחולים במחלות חשוכות מרפא בסוף ימיהם, לפי בקשתם המפורשת, ובהתאם להבעת רצונם בבירור. בעיה זו עלתה לאחרונה פעמים רבות בדיונים בבתי משפט ונדונה גם בכנסת במסגרת כמה הצעות חוק פרטיות. הדילמות הקשורות בנושא זה הן מורכבות וקשות, ובהמלצתה של ועדת שטיינברג יש ניסיון למצוא פתרון שיהיה מקובל באופן רחב ככל שאפשר על הזרמים השונים בחברה הישראלית. ההצעה מאזנת בין קדושת החיים, חשיבות איכות החיים, מניעת כאב וסבל ומימוש האוטונומיה של האדם. ראשית, קובעת ההצעה חזקה, כי אדם רוצה לחיות אלא אם יוכח אחרת, וכן קובעת כי מצבו הרפואי של האדם, רצונו וסבלו הם השיקולים הבלעדיים בקבלת החלטות לעניין הטיפול או ההימנעות מטיפול בחולה הנוטה למות.
לפי הצעת החוק, החולה הנוטה למות הוא אדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא, ואשר לפי ההערכה הרפואית משך חייו הצפוי אינו עולה על חצי שנה. כמו כן תשומת לב מיוחדת מוקדשת לשלב הסופי ביותר של מהלך המחלה, כאשר לפי הידע הרפואי משך חייו הצפוי של החולה אינו עולה על שבועיים, והוא סובל.
ההצעה קובעת מנגנונים שיאפשרו לאדם להודיע מראש על רצונו בדבר הטיפול בו בנסיבות שבהן הוא יהיה חולה הנוטה למות, וזאת כאשר הוא עדיין כשיר ובריא, או כאשר כבר חלה במחלה חשוכת מרפא. הודעתו מראש תיעשה, לדוגמה, במתן הנחיות מקדימות או במינו מיופה כוח. נוסף על כך מוצעים כללים לבירור רצונו של חולה הנוטה למות שכבר אינו כשיר ולקביעתו, וזאת אם לא נתן הוראות מראש. נוסף על כך ייקבע מנגנון של ועדות אתיות מיוחדות לנושא זה, לשם קבלת החלטות במקרים שבהם מתוך ההוראות שהשאיר החולה או מתוך הראיות לרצונו שמביאים קרוביו וחבריו רצונו של החולה אינו ברור דיו, כך אמרה דוברת משרד הבריאות.
בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7 אמר הרב יעקב וינר, ראש מכון ירושלים לפסיקה הלכתית "רפואה והלכה" וחבר בוועדה שהגישה את הצעת החוק למרות התנגדותו, כי מדובר בהצעת חוק שנולדה בעקבות לחציהם של בני משפחות חולים סופניים, וכי בקרוב תובא לכנסת. וינר השתתף בוועדה בת כ 50 חברים והיה חבר בתת ועדה הלכתית, שמנתה חמישה רבנים.
הצעת החוק עוסקת בעיקר בזכותו של חולה סופני לסרב לטיפול חדש העלול להוסיף על סבלו בשעה שלמעשה נותרה לו תוחלת חיים קצרה, הדגיש הרב וינר והוסיף כי במקרה כזה הוא רשאי לסרב. למשל חולה סופני במחלת הסרטן, שגרורותיו מתפשטות, והוא סובל גם מנמק ברגלו. אם לא יקטעו את רגלו הוא ימות מהזיהום אך גם אם תיקטע רגלו הוא ימות בתוך זמן קצר בגלל הסרטן. לחולה זה יש זכות לסרב לטיפול המיוחד ברגלו, אמר הרב וינר, משום שהוא מוגדר כמי שיש לו חיי שעה, ובשעה שהקטיעה פוגעת פגיעה עצומה בגוף, טווח הסיוע שלה הוא מועט. לדבריו, כאשר החולה אינו בהכרה יכולה המשפחה להביע את מה שלהערכתה החולה היה רוצה. במצב שבו החולה נתון בתרדמת עמוקה משתנה המצב, וזאת משום שבהיותו בתרדמת הפעולה החדשה לא תוסיף לו סבל, ולכן יש לבצעה.
הרב וינר אמר כי התנגד להגדרה בהצעת החוק כי חולה סופני הוא מי שנותרה לו תוחלת חיים של חצי שנה, ולדעתו יש להגדיר חולה סופני כמי שנותרו לו שבועות אחדים בלבד. חולה כזה, למשל, לא יחובר למכשיר הנשמה, משום שמכשיר זה יסייע לזמן קצר ובין כך ובין כך הוא ימות, אבל ההנשמה המלאכותית גורמת לסבל כי מרגישים חנק, ובמצב כזה, אמר הרב וינר, יש לחולה זכות לסרב להתערבות הטיפולית. עם זאת, ציין הרב וינר, לפי ההשקפה היהודית כל רגע חשוב ו"יש הקונה עולמו בשעה אחת". (ר)
מטרת ההצעה היא לפתור את המצוקה הקשה של אי הבהירות החוקית ביחס לאפשרויות הטיפול וההימנעות מטיפול בחולים במחלות חשוכות מרפא בסוף ימיהם, לפי בקשתם המפורשת, ובהתאם להבעת רצונם בבירור. בעיה זו עלתה לאחרונה פעמים רבות בדיונים בבתי משפט ונדונה גם בכנסת במסגרת כמה הצעות חוק פרטיות. הדילמות הקשורות בנושא זה הן מורכבות וקשות, ובהמלצתה של ועדת שטיינברג יש ניסיון למצוא פתרון שיהיה מקובל באופן רחב ככל שאפשר על הזרמים השונים בחברה הישראלית. ההצעה מאזנת בין קדושת החיים, חשיבות איכות החיים, מניעת כאב וסבל ומימוש האוטונומיה של האדם. ראשית, קובעת ההצעה חזקה, כי אדם רוצה לחיות אלא אם יוכח אחרת, וכן קובעת כי מצבו הרפואי של האדם, רצונו וסבלו הם השיקולים הבלעדיים בקבלת החלטות לעניין הטיפול או ההימנעות מטיפול בחולה הנוטה למות.
לפי הצעת החוק, החולה הנוטה למות הוא אדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא, ואשר לפי ההערכה הרפואית משך חייו הצפוי אינו עולה על חצי שנה. כמו כן תשומת לב מיוחדת מוקדשת לשלב הסופי ביותר של מהלך המחלה, כאשר לפי הידע הרפואי משך חייו הצפוי של החולה אינו עולה על שבועיים, והוא סובל.
ההצעה קובעת מנגנונים שיאפשרו לאדם להודיע מראש על רצונו בדבר הטיפול בו בנסיבות שבהן הוא יהיה חולה הנוטה למות, וזאת כאשר הוא עדיין כשיר ובריא, או כאשר כבר חלה במחלה חשוכת מרפא. הודעתו מראש תיעשה, לדוגמה, במתן הנחיות מקדימות או במינו מיופה כוח. נוסף על כך מוצעים כללים לבירור רצונו של חולה הנוטה למות שכבר אינו כשיר ולקביעתו, וזאת אם לא נתן הוראות מראש. נוסף על כך ייקבע מנגנון של ועדות אתיות מיוחדות לנושא זה, לשם קבלת החלטות במקרים שבהם מתוך ההוראות שהשאיר החולה או מתוך הראיות לרצונו שמביאים קרוביו וחבריו רצונו של החולה אינו ברור דיו, כך אמרה דוברת משרד הבריאות.
בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7 אמר הרב יעקב וינר, ראש מכון ירושלים לפסיקה הלכתית "רפואה והלכה" וחבר בוועדה שהגישה את הצעת החוק למרות התנגדותו, כי מדובר בהצעת חוק שנולדה בעקבות לחציהם של בני משפחות חולים סופניים, וכי בקרוב תובא לכנסת. וינר השתתף בוועדה בת כ 50 חברים והיה חבר בתת ועדה הלכתית, שמנתה חמישה רבנים.
הצעת החוק עוסקת בעיקר בזכותו של חולה סופני לסרב לטיפול חדש העלול להוסיף על סבלו בשעה שלמעשה נותרה לו תוחלת חיים קצרה, הדגיש הרב וינר והוסיף כי במקרה כזה הוא רשאי לסרב. למשל חולה סופני במחלת הסרטן, שגרורותיו מתפשטות, והוא סובל גם מנמק ברגלו. אם לא יקטעו את רגלו הוא ימות מהזיהום אך גם אם תיקטע רגלו הוא ימות בתוך זמן קצר בגלל הסרטן. לחולה זה יש זכות לסרב לטיפול המיוחד ברגלו, אמר הרב וינר, משום שהוא מוגדר כמי שיש לו חיי שעה, ובשעה שהקטיעה פוגעת פגיעה עצומה בגוף, טווח הסיוע שלה הוא מועט. לדבריו, כאשר החולה אינו בהכרה יכולה המשפחה להביע את מה שלהערכתה החולה היה רוצה. במצב שבו החולה נתון בתרדמת עמוקה משתנה המצב, וזאת משום שבהיותו בתרדמת הפעולה החדשה לא תוסיף לו סבל, ולכן יש לבצעה.
הרב וינר אמר כי התנגד להגדרה בהצעת החוק כי חולה סופני הוא מי שנותרה לו תוחלת חיים של חצי שנה, ולדעתו יש להגדיר חולה סופני כמי שנותרו לו שבועות אחדים בלבד. חולה כזה, למשל, לא יחובר למכשיר הנשמה, משום שמכשיר זה יסייע לזמן קצר ובין כך ובין כך הוא ימות, אבל ההנשמה המלאכותית גורמת לסבל כי מרגישים חנק, ובמצב כזה, אמר הרב וינר, יש לחולה זכות לסרב להתערבות הטיפולית. עם זאת, ציין הרב וינר, לפי ההשקפה היהודית כל רגע חשוב ו"יש הקונה עולמו בשעה אחת". (ר)