ד"ר איתמר ורהפטיג, מאוניברסיטת בר אילן, אמר כי הוא מתפלא שאלו המדברים על זכויות יסוד ועל חירויות הפרט מכנים חירות בסיסית זו בכינוי "טובת הנאה". אם לאדם יש זכות לקניין ודאי שהוא זכאי גם לאישות, שהיא גם צורך וגם מצווה, אמר ורהפטיג. הנימוקים שניתנו למניעה, כאילו הם נובעים מהצורך להישמר מסיכון ביטחוני, אינם רציונליים.
במדינת ישראל, אמר ד"ר והרפטיג, דנים על פי דין מלך, ואין עניין לשלול מאדם את זכויות היסוד שלו, וכשם שאין מרעיבים אדם אין לשלול ממנו את האישות. במשטרים אפלים, אמר ורהפטיג, חלק מהעונש שגוזרים על אדם הוא מאסר וגם מניעת חיי אישות. החוק הישראלי, לעומת זאת, אינו מכיר בכך, משום שמדובר באכזריות, ואין פועלים כך.
על פי ההלכה, מצוות "פרו ורבו" היא מצווה גדולה, והתורה אומרת כי מי שהוא חצי עבד וחצי בן חורין אך מתקשה להתחתן אין להשאירו במצב זה, וחייבים לשחרר אותו, כי לא ייתכן שהוא אינו מקיים מצוות פרו ורבו, או לפחות את העיקרון הנקרא "לשבת יצרה".
חז"ל רואים בחומרה את מניעת חיי אישות מזוג שנישא כדת וכדין. השופט אלון אף כתב פסק דין על הצורך לתת לכל האסירים להתייחד ולחיות חיי אישות. ורהפטיג ציין כי בעבר הגה רעיון שחלק מהאסירים יתגוררו בשכונות סגורות מיוחדות, שבהן יוכלו לחיות עם בני משפחותיהם ולעבוד. אחת הסיבות לכך, אמר ורהפטיג, היא לאפשר להם לחיות חיי אישות ומשפחה גם בהמשך מעצרם. כמו כן, הסביר, יש לזכור פן נוסף בעניין זה, והוא מחויבותו של האיש אינה רק למצוות "פרו ורבו" אלא גם לאשתו, וזאת במסגרת מצוות "עונה".
יגאל עמיר עשה מעשה שלא יכופר, אמר ד"ר והרפטיג, אבל הייתי מצפה מדמוקרטיה ליברלית שלא תשלול זכויות אף לא מאדם אחד. מדובר באדם שאין נשקפת ממנו סכנה, ומענישים אותו בעונש כבד ממה שקובעים החוק הישראלי וההלכה, וכל זאת ללא הצדקה. למעשה, הסביר, מפני שהחברה אינה יכולה להרוג אותו משמש מעשה זה כביטוי לרצונה, והיא בוחרת להרוג אותו בצורה אלגנטית, אמר ורהפטיג.
על דבריו של חבר הכנסת ממפלגת העבודה שאמר כי בית המשפט יוצר מצב שבו צאצאיו של יגאל עמיר לא יוכלו לטמא את העולם, אמר ד"ר ורהפטיג כי הוא מתפלא שאותו אדם מעוניין להשית עונשי שמים. אנו פועלים על פי דין מלך והולכים לפי המשפט המקובל של מניעת האפשרות לבצע שוב עבירה. "לא שמענו שאנחנו קובעים בעצמנו מושגים של כרת. מי אנחנו שנעשה את זה? שהשמים יעשו את זה. אם בשמים יחליטו שלא יהיה אז לא יהיה. לפסק זה אין הצדקה", דברי ד"ר והרפטיג. (ר)
במדינת ישראל, אמר ד"ר והרפטיג, דנים על פי דין מלך, ואין עניין לשלול מאדם את זכויות היסוד שלו, וכשם שאין מרעיבים אדם אין לשלול ממנו את האישות. במשטרים אפלים, אמר ורהפטיג, חלק מהעונש שגוזרים על אדם הוא מאסר וגם מניעת חיי אישות. החוק הישראלי, לעומת זאת, אינו מכיר בכך, משום שמדובר באכזריות, ואין פועלים כך.
על פי ההלכה, מצוות "פרו ורבו" היא מצווה גדולה, והתורה אומרת כי מי שהוא חצי עבד וחצי בן חורין אך מתקשה להתחתן אין להשאירו במצב זה, וחייבים לשחרר אותו, כי לא ייתכן שהוא אינו מקיים מצוות פרו ורבו, או לפחות את העיקרון הנקרא "לשבת יצרה".
חז"ל רואים בחומרה את מניעת חיי אישות מזוג שנישא כדת וכדין. השופט אלון אף כתב פסק דין על הצורך לתת לכל האסירים להתייחד ולחיות חיי אישות. ורהפטיג ציין כי בעבר הגה רעיון שחלק מהאסירים יתגוררו בשכונות סגורות מיוחדות, שבהן יוכלו לחיות עם בני משפחותיהם ולעבוד. אחת הסיבות לכך, אמר ורהפטיג, היא לאפשר להם לחיות חיי אישות ומשפחה גם בהמשך מעצרם. כמו כן, הסביר, יש לזכור פן נוסף בעניין זה, והוא מחויבותו של האיש אינה רק למצוות "פרו ורבו" אלא גם לאשתו, וזאת במסגרת מצוות "עונה".
יגאל עמיר עשה מעשה שלא יכופר, אמר ד"ר והרפטיג, אבל הייתי מצפה מדמוקרטיה ליברלית שלא תשלול זכויות אף לא מאדם אחד. מדובר באדם שאין נשקפת ממנו סכנה, ומענישים אותו בעונש כבד ממה שקובעים החוק הישראלי וההלכה, וכל זאת ללא הצדקה. למעשה, הסביר, מפני שהחברה אינה יכולה להרוג אותו משמש מעשה זה כביטוי לרצונה, והיא בוחרת להרוג אותו בצורה אלגנטית, אמר ורהפטיג.
על דבריו של חבר הכנסת ממפלגת העבודה שאמר כי בית המשפט יוצר מצב שבו צאצאיו של יגאל עמיר לא יוכלו לטמא את העולם, אמר ד"ר ורהפטיג כי הוא מתפלא שאותו אדם מעוניין להשית עונשי שמים. אנו פועלים על פי דין מלך והולכים לפי המשפט המקובל של מניעת האפשרות לבצע שוב עבירה. "לא שמענו שאנחנו קובעים בעצמנו מושגים של כרת. מי אנחנו שנעשה את זה? שהשמים יעשו את זה. אם בשמים יחליטו שלא יהיה אז לא יהיה. לפסק זה אין הצדקה", דברי ד"ר והרפטיג. (ר)