לטענת ההורים המאמצים, "מדובר בדיני נפשות. הדעת אינה נותנת להאמין כי הקטין ינותק מההורים היחידים, שאותם הוא מכיר, ויעבור להוריו הביולוגיים, לגורל אשר במקרה הטוב אינו ידוע, ובכל מקרה אינו מבשר טובות".
עוד נאמר בערעור: "רק אם תיבחן טובת הילד כראוי, רק אם יינתן משקל מכריע לזכויותיו של הילד ולעמדותיהם של הוריו המאמצים, רק אז יוכל בית המשפט להניח דעתו כי ההכרעה נתקבלה כראוי וכנדרש, כפי שזכאי לכך הילד".
בראיון לערוץ 7 אמר הרב יגאל שפרן, מומחה בתחום הרפואה וההלכה, כי בהלכה מוכר מושג האפוטרופסות ולא מושג האימוץ. אפוטרופסות, בשונה מאימוץ, ממקדת את החשיבה בטובת הילד, ועל פי חשיבה זו ההורה אינו אלא כלי להיטיב עם הילד.
ההלכה העוסקת באפוטרופסות אינה מקבלת את רעיון האימוץ, כפי שמתייחס אליו המחוקק החילוני, הגורס כי בכך שמצמידים ילד להורה כלשהו הוא הופך בנו ממש לכל עניין ולכל דין. טובת הילד היא בראש סדר העדיפויות אבל גם אם שוהה ילד מחוץ לביתו לטובתו אין הוא הופך לבנם של ההורים המאמצים. תמיד הוא יישאר בן להוריו הביולוגיים. עוד אמר הרב שפרן כי את הרעיון הזה אפשר להבין באמצעות השוואתו למצב של רכישת תמונה.
"כאשר רוכשים תמונה של צייר כלשהו ותולים אותה על קיר הבית", שאל הרב שפרן, באיזה מובן אני יכול לטעון שמכיוון שרכשתי את הציור עכשיו הוא שלי ולא של יוצרו, הצייר, שהשקיע בו את כשרונו?" מי שרכש את הציור הוא אכן בעליו, אך מבחינה ערכית מהותית לעולם אותו ציור יישאר ציורו של הצייר שצייר אותו. לכן, לפעמים, בפועל, טובת הילד היא להימצא מחוץ לביתו, אולם לעניין כל דיני התורה הוא נשאר בנם של ההורים הביולוגיים.
הרב שפרן הוסיף כי אי אפשר להתעלם מהמיית הלב של ההורים המאמצים, ומשום כך אפשר לומר כי מדובר בסוגיה הנוגעת בדיני נפשות, דבר הדורש רגישות רבה, אבל יחד עם התחושות הקשות אין אפשרות להתעלם מעובדות כגון שכוהן המאמץ ילד אינו הופכו בכך לכוהן וכך ישראל המאמץ כהן אינו מעקר ממנו את הכהונה. עוד ציין הרב שפרן כי במצב שבו יש ילד מאומץ חייב מישהו לדעת על כך, וזאת כדי למנוע נישואין אסורים, כגון נישואי אח ואחות.
מצד שני, באשר לקשר שנוצר בין הילד לבין ההורה המגדל, הוסיף הרב כי השכחת זכרו של ההורה המגדל מהילד שוללת את אחת מזכויותיו, וממילא גם את טובתו.
עוד נאמר בערעור: "רק אם תיבחן טובת הילד כראוי, רק אם יינתן משקל מכריע לזכויותיו של הילד ולעמדותיהם של הוריו המאמצים, רק אז יוכל בית המשפט להניח דעתו כי ההכרעה נתקבלה כראוי וכנדרש, כפי שזכאי לכך הילד".
בראיון לערוץ 7 אמר הרב יגאל שפרן, מומחה בתחום הרפואה וההלכה, כי בהלכה מוכר מושג האפוטרופסות ולא מושג האימוץ. אפוטרופסות, בשונה מאימוץ, ממקדת את החשיבה בטובת הילד, ועל פי חשיבה זו ההורה אינו אלא כלי להיטיב עם הילד.
ההלכה העוסקת באפוטרופסות אינה מקבלת את רעיון האימוץ, כפי שמתייחס אליו המחוקק החילוני, הגורס כי בכך שמצמידים ילד להורה כלשהו הוא הופך בנו ממש לכל עניין ולכל דין. טובת הילד היא בראש סדר העדיפויות אבל גם אם שוהה ילד מחוץ לביתו לטובתו אין הוא הופך לבנם של ההורים המאמצים. תמיד הוא יישאר בן להוריו הביולוגיים. עוד אמר הרב שפרן כי את הרעיון הזה אפשר להבין באמצעות השוואתו למצב של רכישת תמונה.
"כאשר רוכשים תמונה של צייר כלשהו ותולים אותה על קיר הבית", שאל הרב שפרן, באיזה מובן אני יכול לטעון שמכיוון שרכשתי את הציור עכשיו הוא שלי ולא של יוצרו, הצייר, שהשקיע בו את כשרונו?" מי שרכש את הציור הוא אכן בעליו, אך מבחינה ערכית מהותית לעולם אותו ציור יישאר ציורו של הצייר שצייר אותו. לכן, לפעמים, בפועל, טובת הילד היא להימצא מחוץ לביתו, אולם לעניין כל דיני התורה הוא נשאר בנם של ההורים הביולוגיים.
הרב שפרן הוסיף כי אי אפשר להתעלם מהמיית הלב של ההורים המאמצים, ומשום כך אפשר לומר כי מדובר בסוגיה הנוגעת בדיני נפשות, דבר הדורש רגישות רבה, אבל יחד עם התחושות הקשות אין אפשרות להתעלם מעובדות כגון שכוהן המאמץ ילד אינו הופכו בכך לכוהן וכך ישראל המאמץ כהן אינו מעקר ממנו את הכהונה. עוד ציין הרב שפרן כי במצב שבו יש ילד מאומץ חייב מישהו לדעת על כך, וזאת כדי למנוע נישואין אסורים, כגון נישואי אח ואחות.
מצד שני, באשר לקשר שנוצר בין הילד לבין ההורה המגדל, הוסיף הרב כי השכחת זכרו של ההורה המגדל מהילד שוללת את אחת מזכויותיו, וממילא גם את טובתו.