כתבנו חגי הוברמן מציין כי במסגרת המסע האנטי-ישראלי הועלתה יוזמה פרלמנטרית לשנות את שם הרחוב בו מצויה שגרירות ישראל ולקרוא לו על שם אחמד יאסין, ולכנות את הבניין בו שוכנת השגרירות על שם עבד אלעזיז רנתיסי .
קודם לכן, אישרה מועצת העיר של אלכסנדריה לקרוא לשני רחובות על שמם של יאסין ורנתיסי .
במסגרת המסע האנטי-ישראלי הכריזה האופוזיציה על חרם נגד סחורות ישראליות ואמריקניות, ובית המשפט במצרים הכשיל את הקמתה של אגודת ידידות מצרית-ישראלית.
ה"אחים המוסלמים "פתחו בקמפיין, המנוהל גם בפרלמנט, לביטול הסכם השלום עם ישראל, גירוש שגרירה, והטלת איסור על כניסת ישראלים לתחומי המדינה.
עוד נודע כי במאים ומפיקים מצרים מכינים לאחרונה שני סרטים המטיפים לשנאת ישראל . הראשון - סרט בשם "אני שונא את ישראל "בכיכובו של הזמר שעבאן עבד אלרחים, העוסק בסיבות לשנאה בעולם הערבי כלפי ישראל. סרט נוסף עוסק בצעיר מקומי הפוגע במכוניתו בטעות בכלבה של בת השגריר הישראלי ובעקבות זאת מחליט השגריר להקפיא את היחסים בין שתי המדינות ואת תהליך השלום. כתבנו מזכיר כי הזמר שעבאן עבד אלרחים הפך לפופולרי הודות ללהיטו "אני שונא את ישראל".
כתבנו מוסיף כי גם בתקשורת המצרית חלה עלייה משמעותית בהיקף הביטויים האנטישמיים והחרפה במסרי ההסתה כמותם לא היו מאז הקרנת הסדרה "פרש בלי סוס" בנובמבר 2002. קטליזטור נוסף לעלייה בהיקף ההתבטאויות האנטישמיות והחרפה בעוצמתן היתה הקרנתו במצרים של הסרט "הפסיון של ישו". שכן, הפרשנים המצרים ראו בו סרט פוליטי המגנה את היהודים על פשעיהם ומיהרו לערוך הקבלה בין האירועים בסרט לבין האירועים ביש"ע.
בדו"ח הביטחוני נאמר כי ההסתה האנטי ישראלית והאנטישמית מלובה בעיקר ע"י האופוזיציה. אולם, המשטר, המנסה להתאים עצמו לדעת הקהל, מעלים ממנה עין ולעיתים אף מושיט לה יד. כך, למשל, ביטויים אנטישמיים רבים התפרסמו בעיתונות הממסדית, ולאו דווקא בעיתונות האופוזיציונית.
כותרת מאמרו של אחמד צאלח בעיתון "אלאח'באר" הממסדי, ב-14 באפריל, על הסרט היתה: "היהודים - מקור הטרור".
לדבריו, מל גיבסון ניצב יחד עם הערבים נגד ישראל, שכן הוא מציג את היהודים כמקור הטרור וכאנשי השקר, האכזריות, הדמגוגיה וההשמדה. אחמד צאלח קבע, כי היהודים לחמו בגיבסון מפני שידעו שהסרט יציג את "מעשי ההרג והטבח ההמוניים של ישראל בכל יום".
מחמד צלאח אלדין "אלגמהוריה" הממסדי, כתב ב-8 באפריל, שישו והפלסטינים הם שני צדדים של אותו המטבע והטרור הינו תוצר יהודי. בסוף מאמרו הארוך, טען צלאח אלדין, כי בני ישראל הם אנטישמים וטרוריסטים משחר ההיסטוריה ועד היום. הם אינם יכולים לחדול משפיכות הדמים והם אינם מקבלים את השלום.
מאגדה מוריס מהעיתון "אלגמהוריה", קשרה ב-25 במרס בין צליבת ישו לחיסול שיח' יאסין : כשם שחיסלו הציונים את השיח' יאסין, הסמל הפלסטיני, רצחו היהודים את ישו, סמל האהבה והשלום.
קריקטורה שהופיעה ב"אלאח'באר" ב-11 באפריל הציגה את ישו צלוב ומולו ראש הממשלה שרון בתפקיד פונטיוס פילאטוס .
איריס נזמי מהעיתון "אאח'ר סאעה" הממסדי, כתב ב-31 במרס כי "היהודים צולבים את ישו מידי יום על אדמת ירושלים".
במקביל להתייחסויות ל"פסיון של ישו", ובעיקר בעקבות הריגת יאסין ורנתיסי ו-"הבנות בוש-שרון", חלה עלייה חריגה בגילויי האנטישמיות בתקשורת המצרית, לרבות בכלי תקשורת בהם ביטויי אנטישמיות לא היו נפוצים בעבר, כדוגמת "רוז אליוסף" ו"אאח'ר סאעה". בקריקטורות בעיתונים אלו נעשה שימוש תכוף בצלבי קרס ובסממנים נאצים אחרים.
כתבה בשבועון הממסדי "אלקאהרה" ב-27 באפריל התייחסה לנאום של ציר הפרלמנט הגרמני, מרטין הומאן, בו תקף את היהודים. הכתבה ציטטה בכותרותיה: "הציונות ניצלה את הנאציזם, למרות שמדובר בשני צדדים לאותה המטבע", "שנאת העם הגרמני טבועה בנפש היהודית".
בקריקטורות אחרות נעשה שימוש בדמות היהודי הגלותי וסממנים יהודים אנטישמיים "קלאסים".
בקריקטורה ביומון הממסדי "אלאח'באר" ב-18 באפריל, בעקבות פסגת בוש-שרון, נראה הנשיא בוש יושב על ברכיו של יהודי אמריקאי עם זקן ארוך ופאות ואומר לערבי "כן, אני מסכים עם כל דבריו של שרון... אתה לא רואה?!".
השבועון הממסדי "אאח'ר סאעה" הציג ב-17 באפריל קריקטורה של יהודי מזוקן לובש מדים, אפו ארוך ואדום. הדוד סם אומר לו, בהתייחסו לערבים, כי "הם לא מסוגלים להגיע לידי הסכמה, אלא אם כן יתגלו בינינו חילוקי דעות".
השבועון האסלאמי-ממסדי "אללואא' אלאסלאמי" מבית "אלגמהוריה הראה ב-8 באפריל יהודי מזוקן עם אף ארוך, על ראשו קסדה עם מגן דוד, מוקף גולגולות בפלסטין, אומר לדוד סם המוקף בגולגולות בעיראק: עד שגילויי הדעת שלהם נגדנו והגינויים שלהם למעשינו יפסקו. ואלו רק דוגמאות מעטות
קודם לכן, אישרה מועצת העיר של אלכסנדריה לקרוא לשני רחובות על שמם של יאסין ורנתיסי .
במסגרת המסע האנטי-ישראלי הכריזה האופוזיציה על חרם נגד סחורות ישראליות ואמריקניות, ובית המשפט במצרים הכשיל את הקמתה של אגודת ידידות מצרית-ישראלית.
ה"אחים המוסלמים "פתחו בקמפיין, המנוהל גם בפרלמנט, לביטול הסכם השלום עם ישראל, גירוש שגרירה, והטלת איסור על כניסת ישראלים לתחומי המדינה.
עוד נודע כי במאים ומפיקים מצרים מכינים לאחרונה שני סרטים המטיפים לשנאת ישראל . הראשון - סרט בשם "אני שונא את ישראל "בכיכובו של הזמר שעבאן עבד אלרחים, העוסק בסיבות לשנאה בעולם הערבי כלפי ישראל. סרט נוסף עוסק בצעיר מקומי הפוגע במכוניתו בטעות בכלבה של בת השגריר הישראלי ובעקבות זאת מחליט השגריר להקפיא את היחסים בין שתי המדינות ואת תהליך השלום. כתבנו מזכיר כי הזמר שעבאן עבד אלרחים הפך לפופולרי הודות ללהיטו "אני שונא את ישראל".
כתבנו מוסיף כי גם בתקשורת המצרית חלה עלייה משמעותית בהיקף הביטויים האנטישמיים והחרפה במסרי ההסתה כמותם לא היו מאז הקרנת הסדרה "פרש בלי סוס" בנובמבר 2002. קטליזטור נוסף לעלייה בהיקף ההתבטאויות האנטישמיות והחרפה בעוצמתן היתה הקרנתו במצרים של הסרט "הפסיון של ישו". שכן, הפרשנים המצרים ראו בו סרט פוליטי המגנה את היהודים על פשעיהם ומיהרו לערוך הקבלה בין האירועים בסרט לבין האירועים ביש"ע.
בדו"ח הביטחוני נאמר כי ההסתה האנטי ישראלית והאנטישמית מלובה בעיקר ע"י האופוזיציה. אולם, המשטר, המנסה להתאים עצמו לדעת הקהל, מעלים ממנה עין ולעיתים אף מושיט לה יד. כך, למשל, ביטויים אנטישמיים רבים התפרסמו בעיתונות הממסדית, ולאו דווקא בעיתונות האופוזיציונית.
כותרת מאמרו של אחמד צאלח בעיתון "אלאח'באר" הממסדי, ב-14 באפריל, על הסרט היתה: "היהודים - מקור הטרור".
לדבריו, מל גיבסון ניצב יחד עם הערבים נגד ישראל, שכן הוא מציג את היהודים כמקור הטרור וכאנשי השקר, האכזריות, הדמגוגיה וההשמדה. אחמד צאלח קבע, כי היהודים לחמו בגיבסון מפני שידעו שהסרט יציג את "מעשי ההרג והטבח ההמוניים של ישראל בכל יום".
מחמד צלאח אלדין "אלגמהוריה" הממסדי, כתב ב-8 באפריל, שישו והפלסטינים הם שני צדדים של אותו המטבע והטרור הינו תוצר יהודי. בסוף מאמרו הארוך, טען צלאח אלדין, כי בני ישראל הם אנטישמים וטרוריסטים משחר ההיסטוריה ועד היום. הם אינם יכולים לחדול משפיכות הדמים והם אינם מקבלים את השלום.
מאגדה מוריס מהעיתון "אלגמהוריה", קשרה ב-25 במרס בין צליבת ישו לחיסול שיח' יאסין : כשם שחיסלו הציונים את השיח' יאסין, הסמל הפלסטיני, רצחו היהודים את ישו, סמל האהבה והשלום.
קריקטורה שהופיעה ב"אלאח'באר" ב-11 באפריל הציגה את ישו צלוב ומולו ראש הממשלה שרון בתפקיד פונטיוס פילאטוס .
איריס נזמי מהעיתון "אאח'ר סאעה" הממסדי, כתב ב-31 במרס כי "היהודים צולבים את ישו מידי יום על אדמת ירושלים".
במקביל להתייחסויות ל"פסיון של ישו", ובעיקר בעקבות הריגת יאסין ורנתיסי ו-"הבנות בוש-שרון", חלה עלייה חריגה בגילויי האנטישמיות בתקשורת המצרית, לרבות בכלי תקשורת בהם ביטויי אנטישמיות לא היו נפוצים בעבר, כדוגמת "רוז אליוסף" ו"אאח'ר סאעה". בקריקטורות בעיתונים אלו נעשה שימוש תכוף בצלבי קרס ובסממנים נאצים אחרים.
כתבה בשבועון הממסדי "אלקאהרה" ב-27 באפריל התייחסה לנאום של ציר הפרלמנט הגרמני, מרטין הומאן, בו תקף את היהודים. הכתבה ציטטה בכותרותיה: "הציונות ניצלה את הנאציזם, למרות שמדובר בשני צדדים לאותה המטבע", "שנאת העם הגרמני טבועה בנפש היהודית".
בקריקטורות אחרות נעשה שימוש בדמות היהודי הגלותי וסממנים יהודים אנטישמיים "קלאסים".
בקריקטורה ביומון הממסדי "אלאח'באר" ב-18 באפריל, בעקבות פסגת בוש-שרון, נראה הנשיא בוש יושב על ברכיו של יהודי אמריקאי עם זקן ארוך ופאות ואומר לערבי "כן, אני מסכים עם כל דבריו של שרון... אתה לא רואה?!".
השבועון הממסדי "אאח'ר סאעה" הציג ב-17 באפריל קריקטורה של יהודי מזוקן לובש מדים, אפו ארוך ואדום. הדוד סם אומר לו, בהתייחסו לערבים, כי "הם לא מסוגלים להגיע לידי הסכמה, אלא אם כן יתגלו בינינו חילוקי דעות".
השבועון האסלאמי-ממסדי "אללואא' אלאסלאמי" מבית "אלגמהוריה הראה ב-8 באפריל יהודי מזוקן עם אף ארוך, על ראשו קסדה עם מגן דוד, מוקף גולגולות בפלסטין, אומר לדוד סם המוקף בגולגולות בעיראק: עד שגילויי הדעת שלהם נגדנו והגינויים שלהם למעשינו יפסקו. ואלו רק דוגמאות מעטות