(תצלום אילוסטרציה)
בתום הדיון בבית המשפט המחוזי אתמול אמרה עורכת הדין אהובה יששכר, האפוטרופוסית שמינתה המדינה לתינוק המאומץ: "על פי חוות דעת שקיבלתי, ולפי נסיבות העניין, טובתו של הילד היא להיות אצל ההורים הביולוגיים".
הרב רפי פוירשטיין, חבר הנהלת רבני "צוהר" אמר לערוץ 7 : "לבי לבי להורים המאמצים. כל מה שאומר לא בא לפגוע בחסד העצום שהם עושים. גם ההלכה רואה את האימוץ כחסד הגדול ביותר שאדם יכול לעשות לרעהו. עם זאת, כל מערכת יחסי הורים-ילדים ביהדות מבוססת על זהות ביולוגית. כל ההלכות של כיבוד הורים עוסקות בחובתו של הילד לכבד את הוריו, אסור לו לקלל אותם, אסור לו לפצוע אותם, וחובה זו חלה גם כאשר הם מתנהגים ברשעות. אפילו ממזר, לפי ההלכה, שמעמדו קשה, חייב לכבד את אביו שיצר אותו ושגרם לו קושי גדול ושבעצם פגע בשלמות חייו.
חובת ההורים לגדל את ילדיהם אינה רק זכות אלא חובה בסיסית. מצווה לחנך את ילדיך יותר מאשר את הילדים של כל אדם אחר. זו שליחות בסיסית. המצווה הראשונה היא פרו ורבו, כדי להעמיד דור שני, להמשיך את קיומו של העולם. לקחת את זה מההורה פירושו ליטול ממנו את היכולת למלא את שליחותו היסודית. בחברה הדתית-חרדית רואים את ערך הילודה בהעמדת עתיד אנושי, וכחובה בסיסית של כל אדם.
פוירשטיין הוסיף כי טובת הילד היא ערך, כי צריך לקחת אותה בחשבון וכי כל אחד מעדיף לחיות עם הוריו הטבעיים. גם אם האימוץ הוא נפלא, המצב האופטימלי, וכך גם אומרת ההלכה, הוא שילד גדל אצל הוריו. עוד ציין הרב פוירשטיין כי יש להיזהר מ"ההידרדרות על המדרון המוסרי החלקלק", ולפיו שיפוט יכולותיהם של ההורים ייעשה על פי יכולת כלכלית, לדוגמה. "נניח שההורים הביולוגיים יותר עניים", הזהיר, "אז מחר בבוקר יוציאו ילדים מבתים עניים לבתים עשירים. יכול להיות שישנם ילדים שיהיו בסכנת הידרדרות לפשיעה, ולו חיו בבית אחר לא היו מידרדרים לפשיעה, אך מכאן ועד הוצאתם מביתם רב המרחק, וזו סכנה גדולה מאד".
הרב שי פירון, מהנהלת רבני "צוהר" אמר: "העמדה העקרונית היא שלמשפחה הגרעינית, הביולוגית, יש משקל חשוב מאד בחיים היהודיים". לדבריו, המשפחה הביולוגית אינה מתגבשת רק מיחסי אישות אלא גם מהקשר שמבוטא אחר כך בלידה ובהורות. דבר זה ניכר בדיני ירושה, בדיני בכורה, בהגדרת היהדות על פי האם ובדיני הנישואין. כל עניין הנישואין הוא להקים משפחה, ובכך לגעת בנצח. אמנם פרטי מקרה זה חסויים, ואני אינני יודע מה קרה שם לאמיתו של דבר, אבל, לדבריו, אין להסכים למצב האבסורדי שבו מצוקה כלכלית מכתיבה את ההחלטות בענייניה של המשפחה. (ר)
בתום הדיון בבית המשפט המחוזי אתמול אמרה עורכת הדין אהובה יששכר, האפוטרופוסית שמינתה המדינה לתינוק המאומץ: "על פי חוות דעת שקיבלתי, ולפי נסיבות העניין, טובתו של הילד היא להיות אצל ההורים הביולוגיים".
הרב רפי פוירשטיין, חבר הנהלת רבני "צוהר" אמר לערוץ 7 : "לבי לבי להורים המאמצים. כל מה שאומר לא בא לפגוע בחסד העצום שהם עושים. גם ההלכה רואה את האימוץ כחסד הגדול ביותר שאדם יכול לעשות לרעהו. עם זאת, כל מערכת יחסי הורים-ילדים ביהדות מבוססת על זהות ביולוגית. כל ההלכות של כיבוד הורים עוסקות בחובתו של הילד לכבד את הוריו, אסור לו לקלל אותם, אסור לו לפצוע אותם, וחובה זו חלה גם כאשר הם מתנהגים ברשעות. אפילו ממזר, לפי ההלכה, שמעמדו קשה, חייב לכבד את אביו שיצר אותו ושגרם לו קושי גדול ושבעצם פגע בשלמות חייו.
חובת ההורים לגדל את ילדיהם אינה רק זכות אלא חובה בסיסית. מצווה לחנך את ילדיך יותר מאשר את הילדים של כל אדם אחר. זו שליחות בסיסית. המצווה הראשונה היא פרו ורבו, כדי להעמיד דור שני, להמשיך את קיומו של העולם. לקחת את זה מההורה פירושו ליטול ממנו את היכולת למלא את שליחותו היסודית. בחברה הדתית-חרדית רואים את ערך הילודה בהעמדת עתיד אנושי, וכחובה בסיסית של כל אדם.
פוירשטיין הוסיף כי טובת הילד היא ערך, כי צריך לקחת אותה בחשבון וכי כל אחד מעדיף לחיות עם הוריו הטבעיים. גם אם האימוץ הוא נפלא, המצב האופטימלי, וכך גם אומרת ההלכה, הוא שילד גדל אצל הוריו. עוד ציין הרב פוירשטיין כי יש להיזהר מ"ההידרדרות על המדרון המוסרי החלקלק", ולפיו שיפוט יכולותיהם של ההורים ייעשה על פי יכולת כלכלית, לדוגמה. "נניח שההורים הביולוגיים יותר עניים", הזהיר, "אז מחר בבוקר יוציאו ילדים מבתים עניים לבתים עשירים. יכול להיות שישנם ילדים שיהיו בסכנת הידרדרות לפשיעה, ולו חיו בבית אחר לא היו מידרדרים לפשיעה, אך מכאן ועד הוצאתם מביתם רב המרחק, וזו סכנה גדולה מאד".
הרב שי פירון, מהנהלת רבני "צוהר" אמר: "העמדה העקרונית היא שלמשפחה הגרעינית, הביולוגית, יש משקל חשוב מאד בחיים היהודיים". לדבריו, המשפחה הביולוגית אינה מתגבשת רק מיחסי אישות אלא גם מהקשר שמבוטא אחר כך בלידה ובהורות. דבר זה ניכר בדיני ירושה, בדיני בכורה, בהגדרת היהדות על פי האם ובדיני הנישואין. כל עניין הנישואין הוא להקים משפחה, ובכך לגעת בנצח. אמנם פרטי מקרה זה חסויים, ואני אינני יודע מה קרה שם לאמיתו של דבר, אבל, לדבריו, אין להסכים למצב האבסורדי שבו מצוקה כלכלית מכתיבה את ההחלטות בענייניה של המשפחה. (ר)