בראיון לכתבת INN רותי אברהם אמר אלי יוסף כי לפני כחודש וחצי נפגש עם יו"ר הכנסת ראובן, רובי, ריבלין, וביקשו ליזום אירוע לציון מלאת 60 שנה לפעולת ההצלה של כמאה אלף יהודים בידי ראול ולנברג. ביקשתי כי הכנסת תקיים אירוע לציון פועלו של ולנברג, אך ריבלין סירב, באומרו כי מאחר שהציבור אינו מודע דיו לפעילותו של ולנברג עריכת אירוע כזה לא תזכה לפורום מכובד דיו, והדבר עלול לגרום לביזיון.
עוד אמר יוסף כי כחודש לפני פגישתו עם ריבלין הגיעה לארץ לואיז ונדרדל, אחייניתו של ולנברג, כדי לעורר את דעת הקהל למען דודה. היא נפגשה עם שר המשפטים יוסף טומי לפיד וביקשה ממנו לפעול להבאת דודה למדינת ישראל. יוסף ציין כי עד היום לוט גורלו של ולנברג בערפל, ועדויות מלפני 20 שנה מעלות את האפשרות הקלושה כי הוא עדיין בחיים.
לדברי יוסף, תשובתו של לפיד לונדרדל היתה כי פעילות זו אינה נמצאת בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל, וכי בשואה מתו יהודים רבים מבלי שהובאו לקבר ישראל, ולנברג הוא אחד מהם, לדבריו. יוסף ציין כי יחסו של לפיד לנושא מעורר תמיהה מיוחדת, וזאת מפני שאת הצלתו מהנאצים בגיל 13 ביחד עם אמו חב לפיד דווקא לוולנברג.
יתר על כן: יוסף סיפר כי לפני כעשר שנים הזמין את אחיו של ולנברג לארץ מתוך כוונה להפגישו עם אישים ועם חברי ממשלה, אך איש מהם לא הסכים להיפגש עמו. לפיד, אז מנהל הטלוויזיה הישראלית, הודיע כי לא יוכל להגיע לאירוע שנערך לכבוד אחיו של ולנברג, אך הזמין אותו לעימות באולפן הטלוויזיה. המתעמתים היו אחיו של ולנברג ויוסף לפיד. האח טען כי קיימת אפשרות שראול ולנברג עדיין בחיים, וכי לכן יש להמשיך לחפשו, ולעומתו לפיד טען כי הוא מת.
יוסף סיפר כי כשאחייניתו של ולנברג לואיז יצאה מפגישתה עם לפיד הוא הבטיח לה כי יתגייס למערכה וכי יפעל להבאת מאה אלף בני נוער, אחד כנגד כל ניצול של ולנברג, כדי שיעמדו מול הכנסת "האטומה", כלשונו, וידרשו כי מדינת ישראל תפעל מול שלטונות רוסיה להבאתו של ולנברג חי, או שתעלה את גופתו לקבורה בישראל".
יוסף גילה כי אף על פי שוולנברג הוכרז כחסיד אומות העולם מעולם לא נמסרה האות לבני משפחתו. הסיבה לכך, אמר יוסף, היא כי "אמו של ולנברג סירבה לקבל את האות בשמו בטענה כי הוא חי, וכי יש למסור לו את האות באופן אישי". מדינת ישראל לא עשתה דבר כדי לחפשו, בטענה כי הוא אזרח שבדי, וכי על שבדיה מוטלת החובה לדאוג לו, אבל, טען יוסף, "הרי הוא הציל יהודים ולא שבדים!".
עוד אמר יוסף לכתבתנו כי שביתת הרעב היא חלק מקמפיין שהוא מתכונן לנהל כדי להביא למודעות הציבור את סיפור הצלת מאה אלף היהודים בידי ולנברג וגם "לתעוזה שבה ביצע את פעולת ההצלה", כדבריו.
יוסף ציין כי הוא רואה חשיבות בפעילות זו, כמו בפעילות למען שחרורו של פולארד, וזאת כדי לחזק את הכרת הטובה כלפי מי שפעלו למען עם ישראל. הוא מציין כי כשוולנברג נכנס לכלא הרוסי, בינואר 45', הוא נפגש עם "חברו" לתא. ולנברג סיפר לאותו אדם את מוצאותיו, ואז אמר לו בן שיחו כי שמו הוא קפטיין גוסטב ריכטר, וכי הוא שירת בשורות האס.אס. ברומניה. "ראה, אמר ריכטר לוולנברג, אני שלחתי אלפי יהודים לאושוויץ ואתה הצלת אלפי יהודים, והנה אנחנו באותו התא. האם כל זה היה כדאי לך? מישהו בכלל חושב עליך?"
כעשר שנים לאחר מכן, אמר יוסף, בשנת 55', ניהל קנצלר גרמניה אדנהאוור מו"מ עם הרוסים על שחרורם של חיילים גרמניים הכלואים בכלא הרוסי. בין הראשונים ברשימה היה ריכטר, והוא אכן השתחרר. לשחרורו של ולנברג איש לא דאג, אמר יוסף, והוסיף כי ריכטר אמר לוולנברג כי הוא תמים. "כשהתמימות של ולנברג פוגשת את הציניות שלנו, כפי שהיא מתבטאת בדבריו של לפיד, איזה סיכוי יש לעם היהודי? אם נהיה כפויי טובה כלפי ולנברג וכלפי פולארד איזה סיכוי יש לנו? שאל יוסף ואמר כי כפיות הטובה הזאת היא המפתח לטירוף המערכות השורר בארץ. (ר)
עוד אמר יוסף כי כחודש לפני פגישתו עם ריבלין הגיעה לארץ לואיז ונדרדל, אחייניתו של ולנברג, כדי לעורר את דעת הקהל למען דודה. היא נפגשה עם שר המשפטים יוסף טומי לפיד וביקשה ממנו לפעול להבאת דודה למדינת ישראל. יוסף ציין כי עד היום לוט גורלו של ולנברג בערפל, ועדויות מלפני 20 שנה מעלות את האפשרות הקלושה כי הוא עדיין בחיים.
לדברי יוסף, תשובתו של לפיד לונדרדל היתה כי פעילות זו אינה נמצאת בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל, וכי בשואה מתו יהודים רבים מבלי שהובאו לקבר ישראל, ולנברג הוא אחד מהם, לדבריו. יוסף ציין כי יחסו של לפיד לנושא מעורר תמיהה מיוחדת, וזאת מפני שאת הצלתו מהנאצים בגיל 13 ביחד עם אמו חב לפיד דווקא לוולנברג.
יתר על כן: יוסף סיפר כי לפני כעשר שנים הזמין את אחיו של ולנברג לארץ מתוך כוונה להפגישו עם אישים ועם חברי ממשלה, אך איש מהם לא הסכים להיפגש עמו. לפיד, אז מנהל הטלוויזיה הישראלית, הודיע כי לא יוכל להגיע לאירוע שנערך לכבוד אחיו של ולנברג, אך הזמין אותו לעימות באולפן הטלוויזיה. המתעמתים היו אחיו של ולנברג ויוסף לפיד. האח טען כי קיימת אפשרות שראול ולנברג עדיין בחיים, וכי לכן יש להמשיך לחפשו, ולעומתו לפיד טען כי הוא מת.
יוסף סיפר כי כשאחייניתו של ולנברג לואיז יצאה מפגישתה עם לפיד הוא הבטיח לה כי יתגייס למערכה וכי יפעל להבאת מאה אלף בני נוער, אחד כנגד כל ניצול של ולנברג, כדי שיעמדו מול הכנסת "האטומה", כלשונו, וידרשו כי מדינת ישראל תפעל מול שלטונות רוסיה להבאתו של ולנברג חי, או שתעלה את גופתו לקבורה בישראל".
יוסף גילה כי אף על פי שוולנברג הוכרז כחסיד אומות העולם מעולם לא נמסרה האות לבני משפחתו. הסיבה לכך, אמר יוסף, היא כי "אמו של ולנברג סירבה לקבל את האות בשמו בטענה כי הוא חי, וכי יש למסור לו את האות באופן אישי". מדינת ישראל לא עשתה דבר כדי לחפשו, בטענה כי הוא אזרח שבדי, וכי על שבדיה מוטלת החובה לדאוג לו, אבל, טען יוסף, "הרי הוא הציל יהודים ולא שבדים!".
עוד אמר יוסף לכתבתנו כי שביתת הרעב היא חלק מקמפיין שהוא מתכונן לנהל כדי להביא למודעות הציבור את סיפור הצלת מאה אלף היהודים בידי ולנברג וגם "לתעוזה שבה ביצע את פעולת ההצלה", כדבריו.
יוסף ציין כי הוא רואה חשיבות בפעילות זו, כמו בפעילות למען שחרורו של פולארד, וזאת כדי לחזק את הכרת הטובה כלפי מי שפעלו למען עם ישראל. הוא מציין כי כשוולנברג נכנס לכלא הרוסי, בינואר 45', הוא נפגש עם "חברו" לתא. ולנברג סיפר לאותו אדם את מוצאותיו, ואז אמר לו בן שיחו כי שמו הוא קפטיין גוסטב ריכטר, וכי הוא שירת בשורות האס.אס. ברומניה. "ראה, אמר ריכטר לוולנברג, אני שלחתי אלפי יהודים לאושוויץ ואתה הצלת אלפי יהודים, והנה אנחנו באותו התא. האם כל זה היה כדאי לך? מישהו בכלל חושב עליך?"
כעשר שנים לאחר מכן, אמר יוסף, בשנת 55', ניהל קנצלר גרמניה אדנהאוור מו"מ עם הרוסים על שחרורם של חיילים גרמניים הכלואים בכלא הרוסי. בין הראשונים ברשימה היה ריכטר, והוא אכן השתחרר. לשחרורו של ולנברג איש לא דאג, אמר יוסף, והוסיף כי ריכטר אמר לוולנברג כי הוא תמים. "כשהתמימות של ולנברג פוגשת את הציניות שלנו, כפי שהיא מתבטאת בדבריו של לפיד, איזה סיכוי יש לעם היהודי? אם נהיה כפויי טובה כלפי ולנברג וכלפי פולארד איזה סיכוי יש לנו? שאל יוסף ואמר כי כפיות הטובה הזאת היא המפתח לטירוף המערכות השורר בארץ. (ר)