כמו כן ביקש לרנר מהפרופסור שכטר ליידע בדחיפות את מועצת הגנים הלאומיים ואת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי מליאת רשות הטבע והגנים כלל לא דנה בתוכנית היישוב מיכל, וככי לכן אין לה עדיין עמדה מקצועית מגובשת בנדון.
על פי התוכנית, המקודמת כיום במוסדות התכנון, ושאף קיבלה את אישור המועצה הארצית להפקדתה, מתוכננת הקמתו של היישוב האקולוגי מיכל, שנקרא על שם בתו של שאול המלך, שנפל בגלבוע, בתחומי שמורת הטבע באזור זה. שמורה זו היא אחד משטחי הטבע והנוף המיוחדים והרגישים בארץ, ובמרכזו ריכוזים של אירוס הגלבוע, שהפך לסמל הצלחתו של המאבק שהנהיגה החברה להגנת הטבע לשימור פרחי הבר בישראל.
לטענתה של החברה להגנת הטבע, לא זו בלבד שהקמתו של היישוב תגרום לפגיעה סביבתית אדירה וחסרת תקנה באזור חשוב זה, אלא שהיא עומדת בסתירה מוחלטת לכל תוכניות המתאר, וכן למדיניות התכנון של מדינת ישראל, הדוגלת בחיזוק יישובים קיימים על פני הקמתם של יישובים חדשים. למכתבו של מנכ"ל החברה להגנת הטבע, אשר העתקים ממנו נשלחו לשרה לאיכות הסביבה פרופסור יהודית נאות וליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, מצורפת עצומה, ועליה חתמו כ 50 מבכירי המדענים בארץ, היוצאים נחרצות נגד התכנית להקמת מיכל, ובין השאר קובעים כי "פיתוח של בינוי בכלל ויישוב בפרט, המעמיד בסכנה מין נדיר כאירוס הגלבוע, הוא מעשה הנחשב לפשע אקולוגי".
במכתבו לרנר מציין כי במוסדות התכנון מקדמים את התוכנית בלי שמליאת הרשות תקיים את הבדיקה המקצועית המתחייבת על פי חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע. "את עמדת רשות הטבע והגנים בפני מועצת הגנים הלאומיים ובפני המועצה הארצית אין לתאר, לצערי הרב, אלא כזילות המושג שמורת טבע וזילותם של ערכי הטבע הנדירים המתקיימים עדיין במקום", הוא מדגיש.
עוד כותב לרנר כי עוד מתחילתו של תהליך קידום התכנית היה אפשר לשמוע בבהירות את שני הקולות שבהם דיברה רשות הטבע והגנים: בעוד אנשי השטח המקצועיים קבעו קביעה נחרצת כי הקמת היישוב במיקומו זה תגרור פגיעה קשה בערכי הטבע, הביעו אנשי המטה של הרשות בדיונים במוסדות התכנון עמדה הפוכה, הממעיטה עד כדי ביטול את ערכיותו האקולוגית של השטח.
למכתבו של מנכ"ל החברה להגנת הטבע צורף מסמך מדיניות משותף של החברה להגנת הטבע ושל רשות הטבע והגנים מחודש מאי 01', המצביע באופן הנחרץ ביותר על הפגיעות הצפויות מהקמת יישובים חדשים ותובע ממוסדות התכנון להמשיך ולדבוק במדיניות חיזוק יישובים קיימים ושמירה על עתודות שטחים פתוחים ומשאבי טבע.
"כל אלה אינם מותירים לדעתי מקום לספק באשר לפגיעה החזויה והשלכותיה התקדימיות", כותב לרנר במכתבו, "אך גם אם יעלה ממקור כלשהו ספק באשר לחשיבות העניין, המקום שבו יש לברר מיד את הספק לכאורה הזה הוא בוועדת המשנה המקצועית, כמתחייב מן החוק וכנדרש".
לרנר מדגיש כי ועדת המשנה שליד מליאת הרשות, האמורה לברר את הספקות באשר לפגיעה הסביבתית צריכה לכלול לא רק את אנשי רשות הטבע והגנים אלא גם אנשי מקצוע "חיצוניים". "אין לי כל ספק כי אכן חל שינוי של ממש בהתנהלותה של הנהלת רשות הטבע והגנים, המשקף סטייה מהותית וניכרת ממדיניות רשמית ארוכת שנים נגד הקמת יישובים חדשים בכלל, שלא לדבר על הקמת יישובים בתחומי שמורות טבע", הדגיש לרנר במכתבו והוסיף כי אם רשות הטבע והגנים לא תעמוד על משמר ערכי הטבע, תפקיד שלשמו הוקמה, אלא תחפש פשרות שמטרתן לרצות את כל הצדדים, שלא תתפלא אם תקים עליה את רוב ארגוני הסביבה, שנפשם נקעה מהתנהלותה של הרשות לאחרונה. (א"ו)
על פי התוכנית, המקודמת כיום במוסדות התכנון, ושאף קיבלה את אישור המועצה הארצית להפקדתה, מתוכננת הקמתו של היישוב האקולוגי מיכל, שנקרא על שם בתו של שאול המלך, שנפל בגלבוע, בתחומי שמורת הטבע באזור זה. שמורה זו היא אחד משטחי הטבע והנוף המיוחדים והרגישים בארץ, ובמרכזו ריכוזים של אירוס הגלבוע, שהפך לסמל הצלחתו של המאבק שהנהיגה החברה להגנת הטבע לשימור פרחי הבר בישראל.
לטענתה של החברה להגנת הטבע, לא זו בלבד שהקמתו של היישוב תגרום לפגיעה סביבתית אדירה וחסרת תקנה באזור חשוב זה, אלא שהיא עומדת בסתירה מוחלטת לכל תוכניות המתאר, וכן למדיניות התכנון של מדינת ישראל, הדוגלת בחיזוק יישובים קיימים על פני הקמתם של יישובים חדשים. למכתבו של מנכ"ל החברה להגנת הטבע, אשר העתקים ממנו נשלחו לשרה לאיכות הסביבה פרופסור יהודית נאות וליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, מצורפת עצומה, ועליה חתמו כ 50 מבכירי המדענים בארץ, היוצאים נחרצות נגד התכנית להקמת מיכל, ובין השאר קובעים כי "פיתוח של בינוי בכלל ויישוב בפרט, המעמיד בסכנה מין נדיר כאירוס הגלבוע, הוא מעשה הנחשב לפשע אקולוגי".
במכתבו לרנר מציין כי במוסדות התכנון מקדמים את התוכנית בלי שמליאת הרשות תקיים את הבדיקה המקצועית המתחייבת על פי חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע. "את עמדת רשות הטבע והגנים בפני מועצת הגנים הלאומיים ובפני המועצה הארצית אין לתאר, לצערי הרב, אלא כזילות המושג שמורת טבע וזילותם של ערכי הטבע הנדירים המתקיימים עדיין במקום", הוא מדגיש.
עוד כותב לרנר כי עוד מתחילתו של תהליך קידום התכנית היה אפשר לשמוע בבהירות את שני הקולות שבהם דיברה רשות הטבע והגנים: בעוד אנשי השטח המקצועיים קבעו קביעה נחרצת כי הקמת היישוב במיקומו זה תגרור פגיעה קשה בערכי הטבע, הביעו אנשי המטה של הרשות בדיונים במוסדות התכנון עמדה הפוכה, הממעיטה עד כדי ביטול את ערכיותו האקולוגית של השטח.
למכתבו של מנכ"ל החברה להגנת הטבע צורף מסמך מדיניות משותף של החברה להגנת הטבע ושל רשות הטבע והגנים מחודש מאי 01', המצביע באופן הנחרץ ביותר על הפגיעות הצפויות מהקמת יישובים חדשים ותובע ממוסדות התכנון להמשיך ולדבוק במדיניות חיזוק יישובים קיימים ושמירה על עתודות שטחים פתוחים ומשאבי טבע.
"כל אלה אינם מותירים לדעתי מקום לספק באשר לפגיעה החזויה והשלכותיה התקדימיות", כותב לרנר במכתבו, "אך גם אם יעלה ממקור כלשהו ספק באשר לחשיבות העניין, המקום שבו יש לברר מיד את הספק לכאורה הזה הוא בוועדת המשנה המקצועית, כמתחייב מן החוק וכנדרש".
לרנר מדגיש כי ועדת המשנה שליד מליאת הרשות, האמורה לברר את הספקות באשר לפגיעה הסביבתית צריכה לכלול לא רק את אנשי רשות הטבע והגנים אלא גם אנשי מקצוע "חיצוניים". "אין לי כל ספק כי אכן חל שינוי של ממש בהתנהלותה של הנהלת רשות הטבע והגנים, המשקף סטייה מהותית וניכרת ממדיניות רשמית ארוכת שנים נגד הקמת יישובים חדשים בכלל, שלא לדבר על הקמת יישובים בתחומי שמורות טבע", הדגיש לרנר במכתבו והוסיף כי אם רשות הטבע והגנים לא תעמוד על משמר ערכי הטבע, תפקיד שלשמו הוקמה, אלא תחפש פשרות שמטרתן לרצות את כל הצדדים, שלא תתפלא אם תקים עליה את רוב ארגוני הסביבה, שנפשם נקעה מהתנהלותה של הרשות לאחרונה. (א"ו)