הגילויים נחשפו במעמד נשיא המדינה, מר משה קצב.
מרשות העתיקות נמסר כי בעקבות גילוי עתיקות במהלך עבודות להכפלת מסילת אשדוד- אשקלון נערכו חפירות ארכיאולוגיות מטעם הרשות, בשטח שנמצא כ- 200 מ' מצפון לתל אשדוד. בחפירה זו התגלו חלקים ממתחם ארמון ענק, הבנוי קירות אדירים מלבני בוץ, בהם חדרים מעוטרים המכילים אמבטיות חרס ואבן. גילויים אלה תואמים בסגנונם את תקופת האימפריה האשורית במאות השמינית והשביעית לפנה"ס.
מנהל רשות העתיקות,שוקה דורפמן, אמר כי "הגילויים שנחשפו בחפירה הם בעלי חשיבות לעולם הארכיאולוגיה. חשיפתם של גילויים חדשים על ידי רשות העתיקות הם בבחינת ערך מוסף לניסיונות ללמוד על אורח החיים הקדום וההיסטוריה של ארץ ישראל".
תל אשדוד שוכן מדרום מזרח לעיר אשדוד, בין כביש מס' 4 למסילת הרכבת אשדוד-אשקלון. מצפון לו נמצא אזור התעשייה "עד הלום" וממערב משתרעת הדיונה הגדולה. שמו של האתר השתמר בשם הכפר הערבי "איסדוד" שהתקיים על שטח התל עד 1948.
שטחו של התל כולו כפי שהיה ידוע עד לחפירה החדשה, הוא כ- 360 ד'.
ברשות העתיקות מציינים כי אשדוד הייתה עיר חשובה בעיקר בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל. העיר ותושביה נזכרים בתעודות קדומות מאוגרית וכן במקרא - אשדוד כידוע הייתה אחת מערי סרני פלישתים.
למרות שהיא נזכרת ברשימת ערי יהודה, הייתה אשדוד עיר נוכרית מאז ומעולם- להוציא אולי תקופה קצרה בימי יאשיהו.
הנביא ישעיהו (כ' א) מציין שסרגון מלך אשור, שלח את התרתן (המשנה למלך) והוא כבש אותה "וילכדה". ארוע זה נזכר גם באנאלים ובכתובות הראווה של סרגון, מלך אשור, בהם נזכר שמו של אזורי, מלך אשדוד המורד, אשר הורד מכסאו לאחר דיכוי המרד, ואחיו הומלך תחתיו. לאחר שנה מרדה אשדוד בשנית, בראשות ימני (יווני- אולי מקפריסין). גם מרד זה דוכא בידי אשור, ימני נמלט למצרים והעיר נכבשה וסופחה לאשור. לאחר תקופה זו נשארה אשדוד נציבות אשורית, אך גם מלכים מקומיים המשיכו לשלוט בה- תחת חסות אשורית.
לאחר שקיעת האימפריה האשורית, צר עליה פרעה פסמטיך מלך מצרים. עם כיבוש הארץ בידי הבבלים, נכבשת גם העיר אשדוד והופכת לפחווה בבלית.
בימי שיבת ציון הייתה אשדוד, הפרובינציה הפרסית, אויבתה של יהודה. ספר נחמיה מזכיר נשים אשדודיות שנשאו להם בני יהודה (י"ג, כ"ג-כ"ד). בתקופה ההלניסטית נקראה העיר אזוטוס והיה בה מקדש לדגון שיונתן החשמונאי החריבו (חשמ"א י, פ"ד) ואח"כ נשלטה בידי אלכסנדר ינאי.
בתקופה הרומית הפכה אשדוד לאחוזת הקיסר הרומי, לאחר שהורדוס העניק אותה לאחותו שלומית, וזו הורישה אותה לליוויה.
בזמן המרד הראשון נכנעה העיר בפני טיטוס, ולאחר מכן ירדה העיר מגדולתה.
בתל אשדוד נערכו חפירות בין השנים 1962 - 1972, תחילה כפרוייקט משותף של הסמינר התיאולוגי בפיטסבורג, מוזיאון קרנגי בפיטסבורג ואגף העתיקות הישראלי, והחל משנת 1965 , כפרוייקט משותף של שני האחרונים. בשתי העונות הראשונות עמדו בראש החפירות ד"נ פרידמן, ג' סווג'ר ומ' דותן. החל משנת 1965, נוהלה החפירה על ידי מ. דותן.
בחפירות אלו התגלו שכבות יישוב החל מתקופת הברונזה התיכונה (סוף המחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס) וכלה בתקופה הביזאנטית (המאות החמישית ועד ראשית המאה השביעית לספירה). (ש)
מרשות העתיקות נמסר כי בעקבות גילוי עתיקות במהלך עבודות להכפלת מסילת אשדוד- אשקלון נערכו חפירות ארכיאולוגיות מטעם הרשות, בשטח שנמצא כ- 200 מ' מצפון לתל אשדוד. בחפירה זו התגלו חלקים ממתחם ארמון ענק, הבנוי קירות אדירים מלבני בוץ, בהם חדרים מעוטרים המכילים אמבטיות חרס ואבן. גילויים אלה תואמים בסגנונם את תקופת האימפריה האשורית במאות השמינית והשביעית לפנה"ס.
מנהל רשות העתיקות,שוקה דורפמן, אמר כי "הגילויים שנחשפו בחפירה הם בעלי חשיבות לעולם הארכיאולוגיה. חשיפתם של גילויים חדשים על ידי רשות העתיקות הם בבחינת ערך מוסף לניסיונות ללמוד על אורח החיים הקדום וההיסטוריה של ארץ ישראל".
תל אשדוד שוכן מדרום מזרח לעיר אשדוד, בין כביש מס' 4 למסילת הרכבת אשדוד-אשקלון. מצפון לו נמצא אזור התעשייה "עד הלום" וממערב משתרעת הדיונה הגדולה. שמו של האתר השתמר בשם הכפר הערבי "איסדוד" שהתקיים על שטח התל עד 1948.
שטחו של התל כולו כפי שהיה ידוע עד לחפירה החדשה, הוא כ- 360 ד'.
ברשות העתיקות מציינים כי אשדוד הייתה עיר חשובה בעיקר בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל. העיר ותושביה נזכרים בתעודות קדומות מאוגרית וכן במקרא - אשדוד כידוע הייתה אחת מערי סרני פלישתים.
למרות שהיא נזכרת ברשימת ערי יהודה, הייתה אשדוד עיר נוכרית מאז ומעולם- להוציא אולי תקופה קצרה בימי יאשיהו.
הנביא ישעיהו (כ' א) מציין שסרגון מלך אשור, שלח את התרתן (המשנה למלך) והוא כבש אותה "וילכדה". ארוע זה נזכר גם באנאלים ובכתובות הראווה של סרגון, מלך אשור, בהם נזכר שמו של אזורי, מלך אשדוד המורד, אשר הורד מכסאו לאחר דיכוי המרד, ואחיו הומלך תחתיו. לאחר שנה מרדה אשדוד בשנית, בראשות ימני (יווני- אולי מקפריסין). גם מרד זה דוכא בידי אשור, ימני נמלט למצרים והעיר נכבשה וסופחה לאשור. לאחר תקופה זו נשארה אשדוד נציבות אשורית, אך גם מלכים מקומיים המשיכו לשלוט בה- תחת חסות אשורית.
לאחר שקיעת האימפריה האשורית, צר עליה פרעה פסמטיך מלך מצרים. עם כיבוש הארץ בידי הבבלים, נכבשת גם העיר אשדוד והופכת לפחווה בבלית.
בימי שיבת ציון הייתה אשדוד, הפרובינציה הפרסית, אויבתה של יהודה. ספר נחמיה מזכיר נשים אשדודיות שנשאו להם בני יהודה (י"ג, כ"ג-כ"ד). בתקופה ההלניסטית נקראה העיר אזוטוס והיה בה מקדש לדגון שיונתן החשמונאי החריבו (חשמ"א י, פ"ד) ואח"כ נשלטה בידי אלכסנדר ינאי.
בתקופה הרומית הפכה אשדוד לאחוזת הקיסר הרומי, לאחר שהורדוס העניק אותה לאחותו שלומית, וזו הורישה אותה לליוויה.
בזמן המרד הראשון נכנעה העיר בפני טיטוס, ולאחר מכן ירדה העיר מגדולתה.
בתל אשדוד נערכו חפירות בין השנים 1962 - 1972, תחילה כפרוייקט משותף של הסמינר התיאולוגי בפיטסבורג, מוזיאון קרנגי בפיטסבורג ואגף העתיקות הישראלי, והחל משנת 1965 , כפרוייקט משותף של שני האחרונים. בשתי העונות הראשונות עמדו בראש החפירות ד"נ פרידמן, ג' סווג'ר ומ' דותן. החל משנת 1965, נוהלה החפירה על ידי מ. דותן.
בחפירות אלו התגלו שכבות יישוב החל מתקופת הברונזה התיכונה (סוף המחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס) וכלה בתקופה הביזאנטית (המאות החמישית ועד ראשית המאה השביעית לספירה). (ש)