"התקיים בו בציבור שהתכנס בבית העלמין בכינרת מה שאומרים חכמים: 'אדם שאוהב, לשם רגליו מוליכות אותו'", אמר הרב חנן פורת בראיון לחגי סגל ביומן הצהרים של ערוץ 7 . לדבריו, אנשים הגיעו להלוויה באופן ספונטני, "משום שהרגישו שלבם קורא להם לבוא, ואני בכללם".
עוד ציין הרב פורת כי לאחר שבנה של נעמי שמר אמר קדיש על אמו ונאמרה תפילת 'אל מלא רחמים'", השמיעו את השירים שבחרה נעמי ללוות את הטקס. לאחר ההלוויה, סיפר פורת, הייתה התכנסות ספונטנית, "כמו באיזו קרן רחוב", ובה שרו את שיריה, העצובים והשמחים יותר. זה היה זה מעמד של תפילה, אמר פורת. "חשתי שאנשים עומדים שם ומתפללים בדרכם שלהם. דרך המלים והמנגינות של נעמי שמר".
סגל הזכיר כי בשבת שבה נפטרה פרסם פורת בגיליון "מעט מן האור" את שירה של שמר "עצוב למות באמצע התמוז", שהוא בבחינת נבואה על מותה. הרב פורת אמר כי פרסם את מילות השיר משום שלדבריו חש כי מדובר בשיר המבטא בדיוק את ההרגשה בתמוז: ימים שבהם יש שמחה בכרמים, אך בתודעה הלאומית הם ימי עצב , ימי בין המצרים, שבירת הלוחות וחורבן הר הבית. נעמי שמר, אמר פורת, הצליחה לבטא בדיוק אותנטי ואישי את המתח שבין שמחת היבול ודריכת הענבים בגת לבין העצב. "טוב למות באמצע התמוז, דווקא כשהאפרסקים בשפע וכל הפרי דווקא צוחק בסל".
נעמי שמר, הוסיף פורת, גם ידעה לחיות תנ"ך. את כתיבת שירה "איש מוזר", העוסק במתנחלי אלון מורה, יזמה כשעמדה נפעמת לנוכח בואם של אלפים ורבבות מתנחלים, אל חבלי הארץ הללו מתוך אהבתם את ארץ ישראל ורצונם לחיות בה. הדברים התחברו אצלה לשורשי ההתיישבות ולשורשי האהבה שלה לארץ ישראל, אהבה חיה ומוחשית. פורת אמר כי לאחרונה התכנסה נעמי מעט בעצמה, משום שטרפו אותה "כל אותם עופות השמאל הדורסניים". הם אמנם עטו עליה אבל היא המשיכה ברוחה. הוא הזכיר את אחד משיריה הפוליטיים העוקצניים ביותר, את "שיר הכריש", שיר שנכתב בסוף שנות ה 70 לרגל החתימה על הסכם השלום עם מצרים, והוא עוסק בסרדין שמנדב את גופו תמורת חוזה שלום עם כריש, ובסוף הוא נעלם. לדבריו, בימי המאבק על חבל ימית באה נעמי שמר אל המתיישבים במושב שדות וקראה בפניהם את שירה "הכריש". פורת סיפר כי כאשר הגיע אל אחיה של נעמי יענקל'ה שפירא מכינרת, כדי לנחמו קרא שפירא באוזניו שוב את השיר. יענקל'ה, סיפר פורת, הזכיר את החיבה שרחשה נעמי לציבור המתיישבים.
פורת הוסיף כי העובדה שרבים מהמשוררים ה"נפילים", כמו אורי צבי גרינברג, אלתרמן ונעמי שמר, השתייכו למחנה הלאומי יסודה בכך שהם אנשים אמיתיים, ולכן הם עוסקים בדברים אמיתיים. "שירתו של איש אמת בוקעת מתוכו. הוא אינו סובב רק סביב עצמו, במובן האגוצנטרי של המילה, אלא הביטוי האותנטי שלו פורץ למרחבים. כך הוא בשירה של רחל "רק על עצמי לספר ידעתי": "רק על עצמי הוא סיפורו של עם שלם", אמר פורת. לדבריו, מי שהוא כזה, מטבע הדברים אהבת הארץ ואהבת העם יוקדים בו, ומשום כך הוא שר שירה לאומית שאינה מגויסת, שירה של מי שהוא מגויס בנפשו".
עוד ציין פורת לשבחה של נעמי שמר כי עוד יותר ממה שיש לשבח את כישרונה הווירטואוזי הרב, יש להצביע על כך שהיא ידעה להיפגש עם התנ"ך. אחד מהשירים המאוחרים שלה, ציין, היה שיר אישי שעסק במאבקה במחלה. "בדמייך חיי. המילים העתיקות נותנות בי כוח / בקולות העתיקים אמצא מרפא / הם עוזרים לי לחיות / הם עוזרים לי לצמוח / לברוא עולם יותר יפה / ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך/ ואומר לך בדמייך חיי / חיי חיי בדמייך חיי / ואומר לך בדמייך חיי / ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת/ מניפה צפונית נפרשת, מבשרת חיים / מבשרת תקווה ושלום, ושלווה וחסד / ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי".
"אם אתה רוצה לדעת מה פירוש לחיות תנ"ך כלך לך אצל השירים של נעמי שמר", אמר הרב חנן פורת. (ר)