"בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חמורה, של היווצרות שוק עבודה שניוני של עובדים חלשים, חסרי זכויות ונטולי הגנה. עובדים אלה, המועסקים בחוזים אישיים, סובלים מניצול, ואינם זוכים לתנאים סוציאליים מינימליים, כפי שנקבע בחוקי העבודה", כך אמר אתמול יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה ד"ר עוזר כרמי, לקראת הכנס השנתי של האגודה, שיתקיים ביום רביעי השבוע בכפר המכבייה ברמת-גן. "הממשלה, ביודעין או שלא ביודעין, נותנת יד למעסיקים להמשיך בתנאי העסקה מקפחים של עובדים אלה, תוך כדי עבירה על חוקי המדינה, ובכך מסייעת לעיבויו של שוק עבודה שניוני בצורה קיצונית ונצלנית", הוסיף.
כתב INN איציק וולף מדווח כי ד"ר כרמי, המשמש גם מרצה בקריה האקדמית בקרית אונו, ציין כי בשנים האחרונות, על רקע הגלובליזציה והאבטלה הגוברת, נוצרו בישראל שני שוקי עבודה מקבילים. השוק הראשוני, ואליו משתייכים עדיין רוב העובדים במשק, ובו פועלים ומופעלים הכללים והחוקים של המדינה בנושאי עבודה, ובמקביל נוצר שוק עבודה שניוני (Secondary Labor Market), שגדל בהתמדה והבנוי על חוזים אישיים המקפחים את העובדים. במפעלים רבים נוצרו שלוש עד ארבע קטגוריות של עובדים, ולעיתים אף יותר: עובדים המועסקים מכוח הסכם קיבוצי, עובדי דור ב', אשר עדיין שייכים למסגרת ההסכם הקיבוצי, אך זוכים להטבות פחותות, עובדי קבלן המועסקים באמצעות חברות כוח אדם, או באמצעות קבלנות משנה, ועובדים שהמפעל בעצמו מעסיק אותם בחוזים אישיים. לדברי ד"ר כרמי, היווצרות כמה קטיגוריות נבדלות של עובדים באותו מקום עבודה פוגעת ביכולת העובדים להתארגן ולהגן על עצמם, ומחבלת בסולידריות שלהם.
לדברי ד"ר כרמי, מדובר בעיקר בעובדים המועסקים בידי חברות כוח אדם, שהם עובדי קבלן, עובדים בבתי מלאכה ומפעלים קטנים, עובדים זרים ועובדי ייצור ברמות נמוכות. "זו מערכת של חוזים אישיים השונה, כמובן, תכלית השינוי, מהחוזים האישיים שמהם נהנים שכירים בכירים במערכת הבנקאות או בענפי ההיי-טק והמשתייכים לשוק העבודה הראשוני", הבהיר ואמר כי המעסיקים גילו, שזול יותר וקל יותר להעסיק עובדים בחוזים אישיים ובכך לעקוף את חוקי העבודה. כך יוצא שכל ניסיון של העובדים להתארגן זוכה לאיום בפיטורין, או באיום בסגירת המפעל.
שיעור עובדי הקבלן בישראל הוא מן הגבוהים בעולם המערבי, גילה ד"ר כרמי. בעוד שבמערב שיעור זה נע בין 1%-1.5% מכוח העבודה במשק, הרי בישראל הוא עומד על 6% מכוח העבודה. לדבריו, זהו שיעור ללא תקדים, הנובע גם מכך שפעולות ליבה של מפעלים וארגונים מוצאים החוצה לקבלני משנה, ואלה מעסיקים פועלים מחברות כוח אדם. לדבריו, גם הממשלה מעסיקה עובדים רבים באמצעות חברות כוח אדם, אך לזכותה ייאמר כי איננה מקפחת את זכויותיהם הבסיסיות.
"הטיעון של הורדת עלויות עבודה, המושמע כהצדקה לפגיעה בזכויות סוציאליות, איננו קביל", אמר ד"ר כרמי והוסיף כי אמנם עלויות העבודה בישראל ביחס לשוק העבודה בארה"ב הן גבוהות יותר, אך ביחס למדינות האיחוד האירופי, כגון צרפת, גרמניה, בלגיה והולנד, שהם יעד הייצוא חשוב של ישראל, הן נמוכות יותר. לדבריו, שוק העבודה בכלכלה החופשית והגלובלית אמנם מכתיב את תנאי העבודה, אך יש לחזור לאיזון בין הצורך להפחית עלויות לבין הגנה מינימלית על העובדים. כרמי הדגיש כי המלצה זו יש לה הצדקה מוסרית וכלכלית. ההצדקה הכלכלית נוגעת בעיקר להגדלת כוח הקנייה של השכירים, מהלך שאפילו שר האוצר נתניהו החל בו לאחרונה.
כתב INN איציק וולף מדווח כי ד"ר כרמי, המשמש גם מרצה בקריה האקדמית בקרית אונו, ציין כי בשנים האחרונות, על רקע הגלובליזציה והאבטלה הגוברת, נוצרו בישראל שני שוקי עבודה מקבילים. השוק הראשוני, ואליו משתייכים עדיין רוב העובדים במשק, ובו פועלים ומופעלים הכללים והחוקים של המדינה בנושאי עבודה, ובמקביל נוצר שוק עבודה שניוני (Secondary Labor Market), שגדל בהתמדה והבנוי על חוזים אישיים המקפחים את העובדים. במפעלים רבים נוצרו שלוש עד ארבע קטגוריות של עובדים, ולעיתים אף יותר: עובדים המועסקים מכוח הסכם קיבוצי, עובדי דור ב', אשר עדיין שייכים למסגרת ההסכם הקיבוצי, אך זוכים להטבות פחותות, עובדי קבלן המועסקים באמצעות חברות כוח אדם, או באמצעות קבלנות משנה, ועובדים שהמפעל בעצמו מעסיק אותם בחוזים אישיים. לדברי ד"ר כרמי, היווצרות כמה קטיגוריות נבדלות של עובדים באותו מקום עבודה פוגעת ביכולת העובדים להתארגן ולהגן על עצמם, ומחבלת בסולידריות שלהם.
לדברי ד"ר כרמי, מדובר בעיקר בעובדים המועסקים בידי חברות כוח אדם, שהם עובדי קבלן, עובדים בבתי מלאכה ומפעלים קטנים, עובדים זרים ועובדי ייצור ברמות נמוכות. "זו מערכת של חוזים אישיים השונה, כמובן, תכלית השינוי, מהחוזים האישיים שמהם נהנים שכירים בכירים במערכת הבנקאות או בענפי ההיי-טק והמשתייכים לשוק העבודה הראשוני", הבהיר ואמר כי המעסיקים גילו, שזול יותר וקל יותר להעסיק עובדים בחוזים אישיים ובכך לעקוף את חוקי העבודה. כך יוצא שכל ניסיון של העובדים להתארגן זוכה לאיום בפיטורין, או באיום בסגירת המפעל.
שיעור עובדי הקבלן בישראל הוא מן הגבוהים בעולם המערבי, גילה ד"ר כרמי. בעוד שבמערב שיעור זה נע בין 1%-1.5% מכוח העבודה במשק, הרי בישראל הוא עומד על 6% מכוח העבודה. לדבריו, זהו שיעור ללא תקדים, הנובע גם מכך שפעולות ליבה של מפעלים וארגונים מוצאים החוצה לקבלני משנה, ואלה מעסיקים פועלים מחברות כוח אדם. לדבריו, גם הממשלה מעסיקה עובדים רבים באמצעות חברות כוח אדם, אך לזכותה ייאמר כי איננה מקפחת את זכויותיהם הבסיסיות.
"הטיעון של הורדת עלויות עבודה, המושמע כהצדקה לפגיעה בזכויות סוציאליות, איננו קביל", אמר ד"ר כרמי והוסיף כי אמנם עלויות העבודה בישראל ביחס לשוק העבודה בארה"ב הן גבוהות יותר, אך ביחס למדינות האיחוד האירופי, כגון צרפת, גרמניה, בלגיה והולנד, שהם יעד הייצוא חשוב של ישראל, הן נמוכות יותר. לדבריו, שוק העבודה בכלכלה החופשית והגלובלית אמנם מכתיב את תנאי העבודה, אך יש לחזור לאיזון בין הצורך להפחית עלויות לבין הגנה מינימלית על העובדים. כרמי הדגיש כי המלצה זו יש לה הצדקה מוסרית וכלכלית. ההצדקה הכלכלית נוגעת בעיקר להגדלת כוח הקנייה של השכירים, מהלך שאפילו שר האוצר נתניהו החל בו לאחרונה.