רביץ גם סיפר על היכרותו האישית עם הרב נבנצאל "כד הוינא טליא, כשהייתי איש צעיר, למדתי באותו בית-מדרש שהרב נבנצל למד בו. למדנו יחד. אני מוכרח לומר שאני מכבד אותו מאוד, הוא יהודי תלמיד חכם, הוא יהודי מה שנקרא בשפתנו עויבד', עובד ה'. הוא יהודי מאוד מיוחד. אינני חושב כלל, אינני בטוח בוודאי, שהוא מקבל משכורת מן המדינה. הוא איננו זקוק למשכורת, ובוודאי שהוא התחיל את תפקידו כמנהיג, כרב בעיר העתיקה, ללא משכורת כלל וכלל. כי כאן הדגישו את הדבר הזה כאילו זה שייך לעניין. זה לא שייך לעניין כלל. אבל אני רוצה לומר לידידי מכובדי הרב נבנצל, ולא רק לו אלא אלא לחברי, ידידי, שעשינו יחד עשרות שנים באוהלה של תורה; אני נמצא כאן, מ-1988. במשך השנים הללו למדתי כמה דברים. יצאתי מבית-המדרש, בעוונותי הרבים, אני מקווה שלא יצאתי, אני קשור בטבורי לבית-המדרש אבל אני פה אתכם כבר חמש-עשרה שנה. למדתי כמה דברים ואני רוצה בהזדמנות הזאת לדבר אל חברי, אחי, רעי, יושבי בית-המדרש, אלה שזכו עד היום לשבת ולהגות בתורה ולהרביץ תורה. רבותי תלמידי החכמים הרבנים, אין שפתנו שפתם. אין שפתם שפתנו. זוהי שפה אחרת, זוהי עברית אחרת, זה ראש אחר. מה שאצלנו יודעים לחלק ולהפריד ולעשות טפל ועיקר, ולדעת להבחין בין שני אלה, לא הכול יודעים לעשות כן. לכן כאשר אנחנו בבית-המדרש אומרים למשל אמירה שיש דין רודף – זה אסור היום – בבית-המדרש אנחנו מכירים את השפה הזאת. ברחוב הישראלי, גם היהודי, אין מכירים את ההבחנות האלה. אמרת דין רודף, זה מה שאמרת, ועם זה תרוץ העיתונות וכל הכלי התקשורת, וכל אדם רגיש ותמים יזעק זעקה גדולה ומרה: רודפים עליך ישראל. ולא יתנו לך צ'אנס, ולא יתנו לך קרדיט, כי אכן אמרת את הדבר הנורא".
חבר הכנסת רביץ הוסיף ותהה בדבריו "אני גם לא מבין, כאדם שלמד בבית-המדרש, מה הקשר – עכשיו אני מדבר באופן ענייני – של דין רודף עם מסירת חלקי ארץ-ישראל. אני יודע שדין רודף בנוי על הבא להרגך השכם להרגו, ואם אפשר להצילו באחד מאיבריו ולא להרוג ממש, אז אסור להרגו. אבל מסירת קרקעות? אלא אם יאמרו שעל-ידי מסירת חלקי ארץ-ישראל יביאו לידי שפיכות דמים של יהודים. הדבר הזה נתון בוויכוח. אפשר כך לפסוק? הרי דין רודף זה בלי פסק, זה בלי בית-דין. אתם יודעים את זה. כך אפשר לפסוק הלכת רודף? דין מוסר זה בבית-דין, אבל רודף זה בלי בית-דין. אני רואה אדם רץ אחר חברו עם סכין, אני יכול להרוג את הרודף. אם אני יכול להציל את הנרדף על-ידי זה שאשבור לרודף רגל, אסור לי להרוג אותו. אבל מה הקשר, עם כל הטרגדיה ועם כל הכאב ועם כל הצער של מסירת חלקי ארץ-ישראל לגויים, עם דין רודף? זה דבר שאני צריך ללמוד, לשאול את הרב נבנצל על מה הוא מסתמך הלכתית, אקדמית, מה שנקרא. לא נראה לי שזה קשור. יש "לא תחונם", לאו מספיק חשוב. אולי גם "לא תגזול", ספק לי, אבל "לא תחונם" יש. אני לא רוצה כאן לתרגם מה זה "לא תחונם". יש דברים שהם בתוך ה"חדר", אבל לא רודף".
"צר לי מאוד, עליתי לכאן, שמתי את נפשי בכפי כדי לומר את הדברים האלה. מדוע עשיתי כן? עשיתי כן אף שידידי, חברי הטובים, נמצאים בבית-המדרש, ומפני שזה כך אל נא תענו לכל תחנת שידור מזדמנת שדוחפת לך מיקרופון. אתם לא יודעים את השפה, אתם לא יודעים להעביר את המסרים נכון. אני עושה הכללה, כמובן שיש מצוינים כאלה בינינו שיודעים לעשות קידוש השם בדברם. לכן אני אומר, עליתי לכאן כדי שתדעו, לא זאת ההשקפה של היהדות החרדית, של יהדות התורה, של היהדות הלאומית, אם מותר לי לדבר קצת בשמם. לא זאת ההשקפה. אסור, אין. ואם היה מטורף אחד, אני לא יודע, אתם אומרים שהוא היה חלק מאיזה מסע – אני לא יודע להיכנס לזה – אבל זאת לא ההשקפה. מי שיעשה כן הוא רוצח, בלי הנחות כלל וכלל. זאת העמדה של היהדות, זאת העמדה של התורה".
את דבריו חתם רביץ ואמר "היו צריכים להגיע להסכמים אחרים, שיהודים יוכלו לגור בכל חלקי ארץ-ישראל. הציונות ניצחה, יש מדינה, והיא עצמה איננה אומרת שזה צריך להיות בכל חלקי ארץ-ישראל ההיסטורית, המובטחת. אבל שיהודים יוכלו לגור בכל מקום בשלום ובשלווה כפי שגרים אצלנו בני מיעוטים. כך היו צריכים ללכת. זה נקרא שלום. איזה סוג שלום זה שאני יכול לגור בכל העולם, רק בארץ המובטחת שלי על-פי התורה, שם אני לא יכול לגור? איזה היגיון יש? איזו אומה בעולם היתה נלחמת בנו? אמריקה? היא היתה דורשת דווקא טרנספר? היא לא רוצה כיבוש. למה לא חושבים מחשבה חדשה? זה מביא לידי הדברים האלה - הקרע הנורא הזה. כולנו, שנחזור לשפיות, לאהבה, לשלום, לחדווה, כפי שצריך לעשות, בעיקר בשבעה-עשר בתמוז. החומה הובקעה. נבנה את ארץ-ישראל על אדני השלום, השלווה והביטחון, ונזכה למשיח צדקנו".
דבריו של ח"כ רביץ נמסרו על ידי סוכנות הידיעות הישראלית.
כאן המקום לציין כי הבוקר אמר שר המשפטים יוסף טומי לפיד בראיון רדיופוני כי הוברר לו מהפרקליטות כי דבריו של הרב נבנצל הוצאו מהקשרם. לפיד אמר כי מעיון בדבריו המלאים של הרב נבנצל ברור כי לפני ואחרי המשפט שפורסם עולה כי הרב תחם את דבריו לימי העבר, והדגיש כי אין לדון כך בימינו. (ש)
חבר הכנסת רביץ הוסיף ותהה בדבריו "אני גם לא מבין, כאדם שלמד בבית-המדרש, מה הקשר – עכשיו אני מדבר באופן ענייני – של דין רודף עם מסירת חלקי ארץ-ישראל. אני יודע שדין רודף בנוי על הבא להרגך השכם להרגו, ואם אפשר להצילו באחד מאיבריו ולא להרוג ממש, אז אסור להרגו. אבל מסירת קרקעות? אלא אם יאמרו שעל-ידי מסירת חלקי ארץ-ישראל יביאו לידי שפיכות דמים של יהודים. הדבר הזה נתון בוויכוח. אפשר כך לפסוק? הרי דין רודף זה בלי פסק, זה בלי בית-דין. אתם יודעים את זה. כך אפשר לפסוק הלכת רודף? דין מוסר זה בבית-דין, אבל רודף זה בלי בית-דין. אני רואה אדם רץ אחר חברו עם סכין, אני יכול להרוג את הרודף. אם אני יכול להציל את הנרדף על-ידי זה שאשבור לרודף רגל, אסור לי להרוג אותו. אבל מה הקשר, עם כל הטרגדיה ועם כל הכאב ועם כל הצער של מסירת חלקי ארץ-ישראל לגויים, עם דין רודף? זה דבר שאני צריך ללמוד, לשאול את הרב נבנצל על מה הוא מסתמך הלכתית, אקדמית, מה שנקרא. לא נראה לי שזה קשור. יש "לא תחונם", לאו מספיק חשוב. אולי גם "לא תגזול", ספק לי, אבל "לא תחונם" יש. אני לא רוצה כאן לתרגם מה זה "לא תחונם". יש דברים שהם בתוך ה"חדר", אבל לא רודף".
"צר לי מאוד, עליתי לכאן, שמתי את נפשי בכפי כדי לומר את הדברים האלה. מדוע עשיתי כן? עשיתי כן אף שידידי, חברי הטובים, נמצאים בבית-המדרש, ומפני שזה כך אל נא תענו לכל תחנת שידור מזדמנת שדוחפת לך מיקרופון. אתם לא יודעים את השפה, אתם לא יודעים להעביר את המסרים נכון. אני עושה הכללה, כמובן שיש מצוינים כאלה בינינו שיודעים לעשות קידוש השם בדברם. לכן אני אומר, עליתי לכאן כדי שתדעו, לא זאת ההשקפה של היהדות החרדית, של יהדות התורה, של היהדות הלאומית, אם מותר לי לדבר קצת בשמם. לא זאת ההשקפה. אסור, אין. ואם היה מטורף אחד, אני לא יודע, אתם אומרים שהוא היה חלק מאיזה מסע – אני לא יודע להיכנס לזה – אבל זאת לא ההשקפה. מי שיעשה כן הוא רוצח, בלי הנחות כלל וכלל. זאת העמדה של היהדות, זאת העמדה של התורה".
את דבריו חתם רביץ ואמר "היו צריכים להגיע להסכמים אחרים, שיהודים יוכלו לגור בכל חלקי ארץ-ישראל. הציונות ניצחה, יש מדינה, והיא עצמה איננה אומרת שזה צריך להיות בכל חלקי ארץ-ישראל ההיסטורית, המובטחת. אבל שיהודים יוכלו לגור בכל מקום בשלום ובשלווה כפי שגרים אצלנו בני מיעוטים. כך היו צריכים ללכת. זה נקרא שלום. איזה סוג שלום זה שאני יכול לגור בכל העולם, רק בארץ המובטחת שלי על-פי התורה, שם אני לא יכול לגור? איזה היגיון יש? איזו אומה בעולם היתה נלחמת בנו? אמריקה? היא היתה דורשת דווקא טרנספר? היא לא רוצה כיבוש. למה לא חושבים מחשבה חדשה? זה מביא לידי הדברים האלה - הקרע הנורא הזה. כולנו, שנחזור לשפיות, לאהבה, לשלום, לחדווה, כפי שצריך לעשות, בעיקר בשבעה-עשר בתמוז. החומה הובקעה. נבנה את ארץ-ישראל על אדני השלום, השלווה והביטחון, ונזכה למשיח צדקנו".
דבריו של ח"כ רביץ נמסרו על ידי סוכנות הידיעות הישראלית.
כאן המקום לציין כי הבוקר אמר שר המשפטים יוסף טומי לפיד בראיון רדיופוני כי הוברר לו מהפרקליטות כי דבריו של הרב נבנצל הוצאו מהקשרם. לפיד אמר כי מעיון בדבריו המלאים של הרב נבנצל ברור כי לפני ואחרי המשפט שפורסם עולה כי הרב תחם את דבריו לימי העבר, והדגיש כי אין לדון כך בימינו. (ש)