כתב סוכנות הידיעות הישראלית חגי הוברמן מדווח כי הדבר נעשה על בסיס מסמך התחייבות כלפי האמריקאים, שאינו מוגבל בזמן ואינו מתחשב בתכניות מתאר מאושרות, ואף לא באזורים שבקונצנזוס כאשר דין מעלה-אדומים כדין מעלה-שומרון, דין כפר-עציון כדין כפר-תפוח.
ההתחייבות ניתנה באמצעות מכתב ראש לשכת ראש הממשלה עו"ד דב וייסגלס לקונדוליסה רייס, שניתן במסגרת ההסכמות על תוכנית העקירה מהרצועה, ובו נכתב בסעיף הראשון: "ההגבלות על הרחבת ההתנחלויות: בהתאם לעקרונות המוסכמים על פעילות ההתנחלויות, ייעשה מאמץ בימים הקרובים להגדיר בצורה טובה יותר את קווי עבודות הבניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון (הגדה המערבית). צוות ישראלי בצירוף השגריר קרצר יבחן תצלומי אויר של ההתנחלויות ויגדיר במשותף את קווי עבודת הבניה של כל אחת מההתנחלויות".
כתבנו מוסיף כי בלשכת שרון יושבים האנשים של ווייסגלס, מפות פרושות על השולחנות, והם מסמנים עיגולים אדומים סביב כל יישוב. כל עיגול כזה מסמל את תחום הבניה של היישוב, שמעבר לו אסור לבנות דבר.
מפות התיחום סביב כל הישובים כבר קיימות בפועל. המפות מתעלמות לחלוטין ממעמדם הסטטוטורי של תכניות הבניה, חותכות תכניות מיתאר ביישובים רבים, ובכך גונזות אולי לעד פרויקטים רבים של בניה עתידית.
ראש הממשלה אריאל שרון התחייב בעבר שהבנייה תימשך רק בתחומי השטח הבנוי כבר, כך שלא תדרוש התרחבות קרקעית. שרון הסכים לנהל דיונים עם הממשל לתיחום "קו הבנייה" המוסכם על ישראל וארה"ב, על בסיס השוואת תצלומי אוויר של ההתנחלויות. יש לציין כי כל זאת נעשה בממשלת שרון בחסות סיעת המפד"ל.
ביום ב' נחשף כי המימשל האמריקאי יקים צוות מומחים, שינהל את המו"מ עם ישראל על תיחום הבנייה בישובים ויפעל כמין "ועדה עליונה לתכנון ובנייה" ביהודה ושומרון. הצוות יחל לפעול בעוד כמה שבועות, לאחר שהצד הישראלי ישלים את איסוף הנתונים, כך על כל פנים סוכם במגעים בין פקידים אמריקאים וישראלים, שדנו במימוש התחייבות ישראל להקפאת הבנייה בהתנחלויות.
מעבר למניעת גידול טבעי ביישובים בפני עצמם, משמעותם חמורה יותר בשל העובדה שהן מונעות ביצועם של תכנונים קיימים לרצף עתידי בין יישובים שבקונצנזוס אל הקו הירוק. אם מישהו עוד האמין פעם בבניית שכונה שתחבר את מעלה-אדומים לירושלים, כעת גונזת ממשלת שרון את הכוונה הזו באופן מוחלט. יותר לא קיימות תכניות לחיבור גושי יישובים מכיוון שהתיחום לא יאפשר כל בניה מעבר לקו הבתים הקיים.
כשביקשו ראשי מועצת יש"ע לברר עם לשכת שרון, מיד אחרי שהתפרסם מכתב וייסגלס לקונדוליסה, מה משמעות ה"תיחום", הם קיבלו הסבר שהמהלך ייעשה "מהקל על הכבד", ויכול להיות שאחרי היישובים "הקלים" בכלל לא יגיעו ל"כבדים". ההנחה בקרב ראשי המתיישבים היתה ששרון ינסה לתחם קודם כל את היישובים הגדולים, אותם הגדיר "קלים" כי לגביהם אין ויכוח, ותיחום שלהם כבר לא יכול לפגוע בהתפתחותם, כמו מעלה-אדומים או אריאל. בפועל התברר ששרון מתחיל לתחם קודם כל את היישובים הרחוקים והמבודדים, איתמר, ברכה, יצהר וכו'. ביש"ע הבינו שכששרון מדבר על "יישובים קלים", הוא התכוון כנראה ליישובים שיהיה קל לפנותם.
במועצת יש"ע מודאגים. שם רואים במהלך מכנה משותף למשא ומתן שניהלה ישראל עם מצרים, ירדן, סוריה _ וכעת גם לתכנית ההתנתקות. והמכנה המשותף הוא חזרה עד לסנטימטר האחרון בקו הירוק. בהסכם עם מצרים היה לחץ בינלאומי לוותר עד המילימטר האחרון ובסוף ויתרנו גם על טאבה. במו"מ על רמת הגולן הסכימו הן ממשלת רבין והן ממשלת ברק לסגת לגבול הבינלאומי, אלא שהסורים דרשו יותר מכך: הם התעקשו לרדת עד מי הכנרת, לשטחים שבעצם הם חרגו אליהם ולא היה אמורים להיות שלהם. ברק נסוג מלבנון עד לגבול הבינלאומי. ואפילו בהסכם השלום עם ירדן חזרו הירדנים לגבול הבינלאומי, וקיבלו בחזרה שטח שכבר היה חלק ממדינת ישראל הריבונית, כמו האי ליד נהריים.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי אם נצרף לכך את שינוי תוואי גדר ההפרדה על פי החלטת בג"ץ, שמקרב את הגדר לקו-הירוק עד כי קשה לראות בעין רגילה את הפער בין שני הקווים, ואת החלטת שרון לסגת ברצועה גם מיישובי צפון הרצועה שבינם לבין חוף אשקלון אין ולו ישוב ערבי אחד, המסקנה המתבקשת היא של שיבה גורפת לקו-הירוק בכל הגזרות, כולל ביהודה ושומרון תוך כדי שקט תעשייתי מתמיה שמעניקים לו שותפיו הקואליציוניים.
גם הקמת צוות המומחים האמריקאי לנושא ההתנחלויות, מלמדת שהמימשל החליט לטפל בעניין ברצינות רבה, לרדת לפרטי הפרטים, ולנהל את השיחות בשליטה ריכוזית מוואשינגטון. ארה"ב מעוניינת לשמור עתודות קרקעיות למדינה פלשתינית עתידית, ולמנוע השתלטות ישראלית על אדמות נוספות ביהודה ושומרון. לכן דרשה מישראל לפנות את המאחזים ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות.
ההתחייבות ניתנה באמצעות מכתב ראש לשכת ראש הממשלה עו"ד דב וייסגלס לקונדוליסה רייס, שניתן במסגרת ההסכמות על תוכנית העקירה מהרצועה, ובו נכתב בסעיף הראשון: "ההגבלות על הרחבת ההתנחלויות: בהתאם לעקרונות המוסכמים על פעילות ההתנחלויות, ייעשה מאמץ בימים הקרובים להגדיר בצורה טובה יותר את קווי עבודות הבניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון (הגדה המערבית). צוות ישראלי בצירוף השגריר קרצר יבחן תצלומי אויר של ההתנחלויות ויגדיר במשותף את קווי עבודת הבניה של כל אחת מההתנחלויות".
כתבנו מוסיף כי בלשכת שרון יושבים האנשים של ווייסגלס, מפות פרושות על השולחנות, והם מסמנים עיגולים אדומים סביב כל יישוב. כל עיגול כזה מסמל את תחום הבניה של היישוב, שמעבר לו אסור לבנות דבר.
מפות התיחום סביב כל הישובים כבר קיימות בפועל. המפות מתעלמות לחלוטין ממעמדם הסטטוטורי של תכניות הבניה, חותכות תכניות מיתאר ביישובים רבים, ובכך גונזות אולי לעד פרויקטים רבים של בניה עתידית.
ראש הממשלה אריאל שרון התחייב בעבר שהבנייה תימשך רק בתחומי השטח הבנוי כבר, כך שלא תדרוש התרחבות קרקעית. שרון הסכים לנהל דיונים עם הממשל לתיחום "קו הבנייה" המוסכם על ישראל וארה"ב, על בסיס השוואת תצלומי אוויר של ההתנחלויות. יש לציין כי כל זאת נעשה בממשלת שרון בחסות סיעת המפד"ל.
ביום ב' נחשף כי המימשל האמריקאי יקים צוות מומחים, שינהל את המו"מ עם ישראל על תיחום הבנייה בישובים ויפעל כמין "ועדה עליונה לתכנון ובנייה" ביהודה ושומרון. הצוות יחל לפעול בעוד כמה שבועות, לאחר שהצד הישראלי ישלים את איסוף הנתונים, כך על כל פנים סוכם במגעים בין פקידים אמריקאים וישראלים, שדנו במימוש התחייבות ישראל להקפאת הבנייה בהתנחלויות.
מעבר למניעת גידול טבעי ביישובים בפני עצמם, משמעותם חמורה יותר בשל העובדה שהן מונעות ביצועם של תכנונים קיימים לרצף עתידי בין יישובים שבקונצנזוס אל הקו הירוק. אם מישהו עוד האמין פעם בבניית שכונה שתחבר את מעלה-אדומים לירושלים, כעת גונזת ממשלת שרון את הכוונה הזו באופן מוחלט. יותר לא קיימות תכניות לחיבור גושי יישובים מכיוון שהתיחום לא יאפשר כל בניה מעבר לקו הבתים הקיים.
כשביקשו ראשי מועצת יש"ע לברר עם לשכת שרון, מיד אחרי שהתפרסם מכתב וייסגלס לקונדוליסה, מה משמעות ה"תיחום", הם קיבלו הסבר שהמהלך ייעשה "מהקל על הכבד", ויכול להיות שאחרי היישובים "הקלים" בכלל לא יגיעו ל"כבדים". ההנחה בקרב ראשי המתיישבים היתה ששרון ינסה לתחם קודם כל את היישובים הגדולים, אותם הגדיר "קלים" כי לגביהם אין ויכוח, ותיחום שלהם כבר לא יכול לפגוע בהתפתחותם, כמו מעלה-אדומים או אריאל. בפועל התברר ששרון מתחיל לתחם קודם כל את היישובים הרחוקים והמבודדים, איתמר, ברכה, יצהר וכו'. ביש"ע הבינו שכששרון מדבר על "יישובים קלים", הוא התכוון כנראה ליישובים שיהיה קל לפנותם.
במועצת יש"ע מודאגים. שם רואים במהלך מכנה משותף למשא ומתן שניהלה ישראל עם מצרים, ירדן, סוריה _ וכעת גם לתכנית ההתנתקות. והמכנה המשותף הוא חזרה עד לסנטימטר האחרון בקו הירוק. בהסכם עם מצרים היה לחץ בינלאומי לוותר עד המילימטר האחרון ובסוף ויתרנו גם על טאבה. במו"מ על רמת הגולן הסכימו הן ממשלת רבין והן ממשלת ברק לסגת לגבול הבינלאומי, אלא שהסורים דרשו יותר מכך: הם התעקשו לרדת עד מי הכנרת, לשטחים שבעצם הם חרגו אליהם ולא היה אמורים להיות שלהם. ברק נסוג מלבנון עד לגבול הבינלאומי. ואפילו בהסכם השלום עם ירדן חזרו הירדנים לגבול הבינלאומי, וקיבלו בחזרה שטח שכבר היה חלק ממדינת ישראל הריבונית, כמו האי ליד נהריים.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי אם נצרף לכך את שינוי תוואי גדר ההפרדה על פי החלטת בג"ץ, שמקרב את הגדר לקו-הירוק עד כי קשה לראות בעין רגילה את הפער בין שני הקווים, ואת החלטת שרון לסגת ברצועה גם מיישובי צפון הרצועה שבינם לבין חוף אשקלון אין ולו ישוב ערבי אחד, המסקנה המתבקשת היא של שיבה גורפת לקו-הירוק בכל הגזרות, כולל ביהודה ושומרון תוך כדי שקט תעשייתי מתמיה שמעניקים לו שותפיו הקואליציוניים.
גם הקמת צוות המומחים האמריקאי לנושא ההתנחלויות, מלמדת שהמימשל החליט לטפל בעניין ברצינות רבה, לרדת לפרטי הפרטים, ולנהל את השיחות בשליטה ריכוזית מוואשינגטון. ארה"ב מעוניינת לשמור עתודות קרקעיות למדינה פלשתינית עתידית, ולמנוע השתלטות ישראלית על אדמות נוספות ביהודה ושומרון. לכן דרשה מישראל לפנות את המאחזים ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות.