כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי רֶחוב הוא יוצרם של שישה סרטים דקומנטריים בהם : "ישראל ומלחמת התדמיות" – העוסק בהסתה הפלשתינית, "הסוס הטרויאני" - חשיפת כוונותיו האמיתיות של ערפאת, "ארץ הקודש: נוצרים תחת סכנה"- על בית לחם שחדלה מלהיות עיר נוצרית, "הדרך לג'נין"- חשיפת האמת מאחורי העלילה על 'טבח' בג'נין, ה"אקסודוס השקט"- על גירוש היהודים ממדינות ערב אחרי 48 ו "שבויי השנאה" – על הסיבה לכך שגם אחרי שנות דור הפלשתינים עדיין נחשבים לפליטים.
בראיון מספר רחוב כיצד מסלול חייו השתנה לאחר שצפה בסרט על מותו של מוחמד אל דורה (הילד בן 12 שישראל הואשמה במותו בתחילת מלחמת אוסלו). לדבריו כשראה את הסרט נדהם כמפיק סרטים, להיווכח שישראל היא המואשמת במוות, מוות שהניע את גלגלי האינתיפדה וגרם למחבלים רבים לצאת לפיגועי התאבדות. "נדהמתי" אמר רחוב, "כאיש מקצוע ראיתי שיש שם משהו 'מסריח' כי הזויות לא היו נכונות". הוא הוסיף כי יום אחרי הצפיה בסרט נקלע להפגנה פרו פלשתינית ברחובות פריז במהלכה צרחו ההמונים "מות ליהודים". ברקע הוקרן הסרט על אל דורה אותו הפיק צלם פלשתיני פרי-לאנסר, עבור טלויזיה 2 הצרפתית.
רחוב גמר אומר לצאת לישראל ולחקור ובין היתר חשף כי ממסלול הכדורים והפגיעות שלהם, אין אפשרות שאש ישראלית היא זו שפגעה. רחוב מציין כי מהתיעוד שבידיו הוא השתכנע כי מדובר ברצח מתוכנן מראש על ידי הפלשתינים למטרות הסתה. "לא כל כך קשה להאמין זאת על הקיצוניים הללו שמחנכים את ילדיהם להפוך לפצצות ולרצוח", אומר רחוב.
האתר מוסיף כי תחקיר עצמאי שנערך ופורסם העלה כי בבירור כי אל דורה לא נהרג מאש ישראלית ויתירה מכך, קיימות עדויות רבות שהאירוע כולו בויים מראש על ידי הפלשתינים כ"סצינת רחוב" שנועדה להציג את ישראל כרוצחת ילדים.
רחוב מוסיף כי ההנהגה הפלשתינית יצרה מיתוס שכל עיתונאי המעונין "לעבוד בשקט" ברש"פ חייב לאמצו.
בסרטו "ישראל ומלחמת התדמיות", חושף רחוב את העובדה כי ההנהגה הפלשתינית וערפאת בראשה ממשיכים לדגול בהשמדת מדינת ישראל. בסרט מובאות קריאותיו בערבית של ערפאת לג'יהאד, את תגובתו לנוכח "חוצפתו" של כתב שתהה בקול על אימוניהם הצבאייים של ילדים לקראת "מלחמה בישראל", וכן קטעים בהם חושף רחוב את שיטות שטיפת המוח הפלשתינית לעידוד פיגועי התאבדות בקרב ילדים וגם את מחיר הטרור הפלשתיני באמצעות סיפוריהם הכואבים של קורבנותיו.
Worldnetdaily מציין כי למרות שסרטיו של רחוב, יהודי ממוצא אלג'יראי, עורך דין במקצועו, מפיק סרטים ועיתונאי, מהימנים ובעלי עוצמה, מסרבות רשתות הטלויזיה בצרפת להקרינם.
אך רחוב לא התייאש. הוא מצא דרך להתגבר על החרם תוך שהוא מסתמך על החוק הצרפתי שקובע כי כל דוכן עיתונים חייב למכור כל דבר היוצא לאור מבלי להתייחס להשקפת העולם המובעת בו. רחוב ייסד מגזין פוליטי "Contre Champs" והצמיד לכל גליון קלטת וידאו ובה סרטיו. המהדורה הראשונה של המגזין נמכרה בכ 50 אלף עותקים.
בראיון מספר רחוב כיצד מסלול חייו השתנה לאחר שצפה בסרט על מותו של מוחמד אל דורה (הילד בן 12 שישראל הואשמה במותו בתחילת מלחמת אוסלו). לדבריו כשראה את הסרט נדהם כמפיק סרטים, להיווכח שישראל היא המואשמת במוות, מוות שהניע את גלגלי האינתיפדה וגרם למחבלים רבים לצאת לפיגועי התאבדות. "נדהמתי" אמר רחוב, "כאיש מקצוע ראיתי שיש שם משהו 'מסריח' כי הזויות לא היו נכונות". הוא הוסיף כי יום אחרי הצפיה בסרט נקלע להפגנה פרו פלשתינית ברחובות פריז במהלכה צרחו ההמונים "מות ליהודים". ברקע הוקרן הסרט על אל דורה אותו הפיק צלם פלשתיני פרי-לאנסר, עבור טלויזיה 2 הצרפתית.
רחוב גמר אומר לצאת לישראל ולחקור ובין היתר חשף כי ממסלול הכדורים והפגיעות שלהם, אין אפשרות שאש ישראלית היא זו שפגעה. רחוב מציין כי מהתיעוד שבידיו הוא השתכנע כי מדובר ברצח מתוכנן מראש על ידי הפלשתינים למטרות הסתה. "לא כל כך קשה להאמין זאת על הקיצוניים הללו שמחנכים את ילדיהם להפוך לפצצות ולרצוח", אומר רחוב.
האתר מוסיף כי תחקיר עצמאי שנערך ופורסם העלה כי בבירור כי אל דורה לא נהרג מאש ישראלית ויתירה מכך, קיימות עדויות רבות שהאירוע כולו בויים מראש על ידי הפלשתינים כ"סצינת רחוב" שנועדה להציג את ישראל כרוצחת ילדים.
רחוב מוסיף כי ההנהגה הפלשתינית יצרה מיתוס שכל עיתונאי המעונין "לעבוד בשקט" ברש"פ חייב לאמצו.
בסרטו "ישראל ומלחמת התדמיות", חושף רחוב את העובדה כי ההנהגה הפלשתינית וערפאת בראשה ממשיכים לדגול בהשמדת מדינת ישראל. בסרט מובאות קריאותיו בערבית של ערפאת לג'יהאד, את תגובתו לנוכח "חוצפתו" של כתב שתהה בקול על אימוניהם הצבאייים של ילדים לקראת "מלחמה בישראל", וכן קטעים בהם חושף רחוב את שיטות שטיפת המוח הפלשתינית לעידוד פיגועי התאבדות בקרב ילדים וגם את מחיר הטרור הפלשתיני באמצעות סיפוריהם הכואבים של קורבנותיו.
Worldnetdaily מציין כי למרות שסרטיו של רחוב, יהודי ממוצא אלג'יראי, עורך דין במקצועו, מפיק סרטים ועיתונאי, מהימנים ובעלי עוצמה, מסרבות רשתות הטלויזיה בצרפת להקרינם.
אך רחוב לא התייאש. הוא מצא דרך להתגבר על החרם תוך שהוא מסתמך על החוק הצרפתי שקובע כי כל דוכן עיתונים חייב למכור כל דבר היוצא לאור מבלי להתייחס להשקפת העולם המובעת בו. רחוב ייסד מגזין פוליטי "Contre Champs" והצמיד לכל גליון קלטת וידאו ובה סרטיו. המהדורה הראשונה של המגזין נמכרה בכ 50 אלף עותקים.