האירוע היה לפני כשנתיים בעת ששימש בוצר כקצין הביטחון של היישוב יצהר. קבוצה מעורבת של ישראלים ופלשתינים הגיעו למטע זיתים הסמוך ליישוב יצהר, אזור מטע הזיתים נמצא ליד הכפר עין אבוס על טרסה במדרון רכס, שבכיפתו ממוקם היישוב יצהר.
המשטרה טענה כי בוצר ירה בנשקו במהלך האירוע וכתוצאה מכך נפגע איש השמאל מריקושט בבטנו. המתלונן טען כי בוצר וחבר נוסף מכיתת הכוננות ירדו מרכס יצהר כשהם חמושים ברובי M-16, וירו לעבר מוסקי הזיתים.
בוצר שהוזמן לעדות, מסר כי היה חמוש במסגרת תפקידו כקב"ט היישוב ופעל על פי הוראות מפקד החטיבה. כמו כן, טען כי הגיע למקום רק בשלב מאוחר.
השופטת ניצה מיימון-שעשוע נדרשה לשאלה אם ניתן להסתמך על זיהויו של הנאשם בתמונות שבאתר האינטרנט של תעאי"וש, כחודש וחצי לאחר האירוע, כעל זיהוי מספק של היורה שגרם לפציעה.
נציין כי המתלונן ורדי סירב בתחילה להתלונן במשטרה ורק לאחר כחודש הסכים להעלות בכתב את האירוע ולשלוח למשטרה. בבוקר היום בו אמור היה להתייצב במשטרה פתח ורדי את אתר האינטרנט של תעאיו"ש והתבונן בתמונות שצולמו באותו מסיק. בחקירתו טען כי באתר מצא תמונות בהן מצולם האדם שירה בו. המתלונן הוריד את התמונות ולבקשת החוקרים זיהה בהן את היורה וחתם עליהן.
בחקירתו הנגדית אישר המתלונן כי לא נערך לו במשטרה כל מסדר זיהוי חי או של תצלומים, אלא הוצגו בפניו רק התמונות מאותו אתר אינטרנט. באתר לא נראו בבירור מתיישבים אחרים מיצהר שהיו באותו אירוע.
"נוכח המרחק הרב ממנו ראה המתלונן את דמות היורה, ובתנאים הטופוגרפיים של השטח המשופע לא יכול היה להתרשם אלא מקוויה הכלליים של הדמות, כפי שהעיד..", קבעה השופטת.
"גם בהתחשב במהימנות עדות המתלונן, קשה מאוד להסתמך על זיהוי של דמות מצולמת ממרחק רב כעל בסיס יחיד להרשעת אדם בפלילים. מדובר בתמונות שצולמו ממרחק של עשרות מטרים , והמועד בו ראה אותן המתלונן לראשונה היה כחודש וחצי לאחר האירוע, פרק זמן בו מן הסתם דמות היורה התעמעמה בזכרונו".
כך התברר גם שתיאור הנאשם בירי מפי המתלונן היה שגוי. למרות המרחק ותנאי השטח הטופוגרפיים ציינה השופטת שיכל המתלונן להשוות את הנאשם לתושב אחר שירד איתו מהרכס.
השופטת ביקרה במרומז את המשטרה שלא עשתה מסדר זיהוי כנדרש. "למתלונן לא ניתנה הזדמנות לבחון אובייקטיבית את כושר הזיהוי שלו, שכן התמונה היחידה שעמדה לנגד עיניו - באותו ביקור באתר האינטרנט - הייתה זו של הנאשם".
השופטת הדגישה: "לא בכדי קבעה הפסיקה, כי לעולם אין להציג תמונה בודדת בפני עד מזהה.. שכן הצגת תמונה בודדת 'משחדת' את זכרונו של העד ומשמיטה את הבסיס מתחת לכוחו הראייתי של זיהוי מאוחר, אף שהוא נערך כדת וכדין".
השופטת סיכמה: "גם אם היה הנאשם בשטח בשלב בו נורה המתלונן, אינני סבורה שניתן לסמוך על יכולת הזיהוי של המתלונן, במגבלותיה המהותיות - הזמן שחלף בין האירוע לזיהוי והמרחק של עשרות מטרים בין היורה למתלונן - כדי לבסס הרשעה בפלילים".
כתבנו מציין כי בסיכום דבריה ביקרה השופטת גם את התביעה לאחר שניסתה לקחת מענה כללי של הסניגור ו"לכבול להודאה". השופטת כתבה כי אין זה הוגן להיתפס לאמירה מסויימת מתחילת האירוע ("הנאשם מודה כי היה במקום והיה חמוש") כאשר הסניגור מצהיר שעדיין לא בדק את חומר הראיות.
המשטרה טענה כי בוצר ירה בנשקו במהלך האירוע וכתוצאה מכך נפגע איש השמאל מריקושט בבטנו. המתלונן טען כי בוצר וחבר נוסף מכיתת הכוננות ירדו מרכס יצהר כשהם חמושים ברובי M-16, וירו לעבר מוסקי הזיתים.
בוצר שהוזמן לעדות, מסר כי היה חמוש במסגרת תפקידו כקב"ט היישוב ופעל על פי הוראות מפקד החטיבה. כמו כן, טען כי הגיע למקום רק בשלב מאוחר.
השופטת ניצה מיימון-שעשוע נדרשה לשאלה אם ניתן להסתמך על זיהויו של הנאשם בתמונות שבאתר האינטרנט של תעאי"וש, כחודש וחצי לאחר האירוע, כעל זיהוי מספק של היורה שגרם לפציעה.
נציין כי המתלונן ורדי סירב בתחילה להתלונן במשטרה ורק לאחר כחודש הסכים להעלות בכתב את האירוע ולשלוח למשטרה. בבוקר היום בו אמור היה להתייצב במשטרה פתח ורדי את אתר האינטרנט של תעאיו"ש והתבונן בתמונות שצולמו באותו מסיק. בחקירתו טען כי באתר מצא תמונות בהן מצולם האדם שירה בו. המתלונן הוריד את התמונות ולבקשת החוקרים זיהה בהן את היורה וחתם עליהן.
בחקירתו הנגדית אישר המתלונן כי לא נערך לו במשטרה כל מסדר זיהוי חי או של תצלומים, אלא הוצגו בפניו רק התמונות מאותו אתר אינטרנט. באתר לא נראו בבירור מתיישבים אחרים מיצהר שהיו באותו אירוע.
"נוכח המרחק הרב ממנו ראה המתלונן את דמות היורה, ובתנאים הטופוגרפיים של השטח המשופע לא יכול היה להתרשם אלא מקוויה הכלליים של הדמות, כפי שהעיד..", קבעה השופטת.
"גם בהתחשב במהימנות עדות המתלונן, קשה מאוד להסתמך על זיהוי של דמות מצולמת ממרחק רב כעל בסיס יחיד להרשעת אדם בפלילים. מדובר בתמונות שצולמו ממרחק של עשרות מטרים , והמועד בו ראה אותן המתלונן לראשונה היה כחודש וחצי לאחר האירוע, פרק זמן בו מן הסתם דמות היורה התעמעמה בזכרונו".
כך התברר גם שתיאור הנאשם בירי מפי המתלונן היה שגוי. למרות המרחק ותנאי השטח הטופוגרפיים ציינה השופטת שיכל המתלונן להשוות את הנאשם לתושב אחר שירד איתו מהרכס.
השופטת ביקרה במרומז את המשטרה שלא עשתה מסדר זיהוי כנדרש. "למתלונן לא ניתנה הזדמנות לבחון אובייקטיבית את כושר הזיהוי שלו, שכן התמונה היחידה שעמדה לנגד עיניו - באותו ביקור באתר האינטרנט - הייתה זו של הנאשם".
השופטת הדגישה: "לא בכדי קבעה הפסיקה, כי לעולם אין להציג תמונה בודדת בפני עד מזהה.. שכן הצגת תמונה בודדת 'משחדת' את זכרונו של העד ומשמיטה את הבסיס מתחת לכוחו הראייתי של זיהוי מאוחר, אף שהוא נערך כדת וכדין".
השופטת סיכמה: "גם אם היה הנאשם בשטח בשלב בו נורה המתלונן, אינני סבורה שניתן לסמוך על יכולת הזיהוי של המתלונן, במגבלותיה המהותיות - הזמן שחלף בין האירוע לזיהוי והמרחק של עשרות מטרים בין היורה למתלונן - כדי לבסס הרשעה בפלילים".
כתבנו מציין כי בסיכום דבריה ביקרה השופטת גם את התביעה לאחר שניסתה לקחת מענה כללי של הסניגור ו"לכבול להודאה". השופטת כתבה כי אין זה הוגן להיתפס לאמירה מסויימת מתחילת האירוע ("הנאשם מודה כי היה במקום והיה חמוש") כאשר הסניגור מצהיר שעדיין לא בדק את חומר הראיות.