לדברי עו"ד בומבך, המשמש כראש לשכת עורכי הדין בתל אביב, מתבצעת פעמים רבות חקירה פלילית כתוצאה מ"רעש ציבורי" אבל ברוב המקרים הענין אינו מסתיים בכתב אישום משום שהראיות שעמדו בבסיס דו"ח המבקר אינן כאלו העומדות בבסיס כתב אישום עם סיכוי ממשי להרשעה.
בומבך מוסיף כי בעבר, אנשים שדיברו אצל המבקר, 'שמרו על זכות השתיקה' בהגיעם למשפט פלילי. על כך לדבריו יש להוסיף כי הרף הראייתי הקבוע במשפט פלילי ' מעבר לכל ספק סביר', לא קיים כשמגישים דו"ח מבקר. דו"ח זה גם אינו יכול לשמש כראייה במשפט פלילי, הוא מציין. בומבך מוסיף כי מרכיב נוסף יהיה קשה להוכחה, מרכיב המחשבה הפלילית. "כדי להאשים אדם בעבירה פלילית יש להוכיח שהיתה מחשבה פלילית וגם מעשה פלילי", לפיכך אומר בומבך יש להניח כי בסופו של דבר לא תתקיים חקירה פלילית.
למעשה, הוא מוסיף, מדובר ב"עבירה חדשה" שאינה כתובה בספר החוקים. "רוצים להלביש את זה כנראה על סעיפים עמומים כמו הפרת אמונים שזה אינו המקרה". אם אכן רוצים לבסס עבירה חדשה ראוי שיגדירוה כדי שאנשים ידעו את המצופה מהם מבחינת המשפט הפלילי. "אי אפשר לבוא היום ולהעניש רטרואקטיבית על דבר שהיה מקובל".
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לבדוק את הנושא נובעת לדעתו מהעובדה כי דו"ח המבקר היה ייחודי והמנעות מחקירה היתה גוררת פניה לבג"ץ, בדרישה לפתוח בחקירה "היועץ החליט 'להקדים תרופה למכה', לבדוק את המימצאים ולהחליט מה ייעשה בנושא". "איני מאמין כי לאחר שהיועץ קבע רף ראייתי גבוה "רף נורמטיבי בפרשת גלעד שרון ואריאל שרון שהוביל להחלטה שלא להעמידם לדין", הוא יעמיד לדין את צחי הנגבי שיוכל במקרה זה לטעון טענות בדבר 'אכיפה סלקטיבית' ו'הגנה מן הצדק'". הנגבי לדבריו יוכל גם לטעון שמבצעים רק כלפיו 'ענישה חדשה' שכמוה לא התבצעה בעבר.
בומבך מציין כי השימוש בסעיף הפרת אמונים, סעיף 284 לחוק העונשין כסעיף בפני עצמו, נדיר וזאת משום שמדובר ב"עבירת סל", עבירה נלווית לעבירה כמו שוחד. הפרת אמונים במובנה הפשוט הוא מוסיף היא סטיה מרמת התנהגות סבירה ומקובלת של עובד ציבור. דורשים מעובד ציבור לנהוג כפי שסביר שעובד ציבור ינהג. אם הוא סוטה מכך הוא לכאורה עובר על "עבירת סל", עבירה הזוכה לביקורת קשה כי אינה מוגדרת דיה.
'ראינו עובדי ציבור רבים שעמדו לדין וזוכו, כמו שמחה דיניץ בזמנו יו"ר הסוכנות, שעמד לדין באשמת שימוש לא תקין בכרטיסי אשראי. בית המשפט זיכה אותו משום שלדבריהם לא התגבשה אצלו המחשבה הפלילית. בית המשפט מוסיף בומבך, הניח כי אדם במעמדו של שמחה דיניץ לא "יתלכלך ויסתבך" סביב סכומים קטנים.
בית המשפט לדבריו רוחש כבוד לאנשי ציבור ואינו נוהג לייחס להם כוונות זדון מיוחדות ולכן קשה להעמיד ולהאשים איש ציבור בהפרת אמונים בלי עבירה מוגדרת נוספת.
הביקורת שמתח המבקר על מינויים פוליטיים במקומה, אומר בומבך, והיא למעשה חוזרת וקובעת את קביעתו של ביהמ"ש העליון כי "עובד ציבור הוא נאמנו ועובד בשמו. אדם שהשררה הופקדה בידו צריך לראות בה פקדון וצריך לפעול לטובת הציבור ולכן, בכך כשל הנגבי. עם זאת" אומר עו"ד בומבך, "יש לזכור שרבים עשו כמוהו ואם מחליטים שמינויים פוליטיים לא ראויים ראוי לעגן זאת בחקיקה מתאימה".
בומבך מוסיף כי בעבר, אנשים שדיברו אצל המבקר, 'שמרו על זכות השתיקה' בהגיעם למשפט פלילי. על כך לדבריו יש להוסיף כי הרף הראייתי הקבוע במשפט פלילי ' מעבר לכל ספק סביר', לא קיים כשמגישים דו"ח מבקר. דו"ח זה גם אינו יכול לשמש כראייה במשפט פלילי, הוא מציין. בומבך מוסיף כי מרכיב נוסף יהיה קשה להוכחה, מרכיב המחשבה הפלילית. "כדי להאשים אדם בעבירה פלילית יש להוכיח שהיתה מחשבה פלילית וגם מעשה פלילי", לפיכך אומר בומבך יש להניח כי בסופו של דבר לא תתקיים חקירה פלילית.
למעשה, הוא מוסיף, מדובר ב"עבירה חדשה" שאינה כתובה בספר החוקים. "רוצים להלביש את זה כנראה על סעיפים עמומים כמו הפרת אמונים שזה אינו המקרה". אם אכן רוצים לבסס עבירה חדשה ראוי שיגדירוה כדי שאנשים ידעו את המצופה מהם מבחינת המשפט הפלילי. "אי אפשר לבוא היום ולהעניש רטרואקטיבית על דבר שהיה מקובל".
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לבדוק את הנושא נובעת לדעתו מהעובדה כי דו"ח המבקר היה ייחודי והמנעות מחקירה היתה גוררת פניה לבג"ץ, בדרישה לפתוח בחקירה "היועץ החליט 'להקדים תרופה למכה', לבדוק את המימצאים ולהחליט מה ייעשה בנושא". "איני מאמין כי לאחר שהיועץ קבע רף ראייתי גבוה "רף נורמטיבי בפרשת גלעד שרון ואריאל שרון שהוביל להחלטה שלא להעמידם לדין", הוא יעמיד לדין את צחי הנגבי שיוכל במקרה זה לטעון טענות בדבר 'אכיפה סלקטיבית' ו'הגנה מן הצדק'". הנגבי לדבריו יוכל גם לטעון שמבצעים רק כלפיו 'ענישה חדשה' שכמוה לא התבצעה בעבר.
בומבך מציין כי השימוש בסעיף הפרת אמונים, סעיף 284 לחוק העונשין כסעיף בפני עצמו, נדיר וזאת משום שמדובר ב"עבירת סל", עבירה נלווית לעבירה כמו שוחד. הפרת אמונים במובנה הפשוט הוא מוסיף היא סטיה מרמת התנהגות סבירה ומקובלת של עובד ציבור. דורשים מעובד ציבור לנהוג כפי שסביר שעובד ציבור ינהג. אם הוא סוטה מכך הוא לכאורה עובר על "עבירת סל", עבירה הזוכה לביקורת קשה כי אינה מוגדרת דיה.
'ראינו עובדי ציבור רבים שעמדו לדין וזוכו, כמו שמחה דיניץ בזמנו יו"ר הסוכנות, שעמד לדין באשמת שימוש לא תקין בכרטיסי אשראי. בית המשפט זיכה אותו משום שלדבריהם לא התגבשה אצלו המחשבה הפלילית. בית המשפט מוסיף בומבך, הניח כי אדם במעמדו של שמחה דיניץ לא "יתלכלך ויסתבך" סביב סכומים קטנים.
בית המשפט לדבריו רוחש כבוד לאנשי ציבור ואינו נוהג לייחס להם כוונות זדון מיוחדות ולכן קשה להעמיד ולהאשים איש ציבור בהפרת אמונים בלי עבירה מוגדרת נוספת.
הביקורת שמתח המבקר על מינויים פוליטיים במקומה, אומר בומבך, והיא למעשה חוזרת וקובעת את קביעתו של ביהמ"ש העליון כי "עובד ציבור הוא נאמנו ועובד בשמו. אדם שהשררה הופקדה בידו צריך לראות בה פקדון וצריך לפעול לטובת הציבור ולכן, בכך כשל הנגבי. עם זאת" אומר עו"ד בומבך, "יש לזכור שרבים עשו כמוהו ואם מחליטים שמינויים פוליטיים לא ראויים ראוי לעגן זאת בחקיקה מתאימה".