בצהריים הסתיימה ללא תוצאות פגישתם של בכירי משרד האוצר, הפנים, מרכז השלטון המקומי וההסתדרות. הערב מתכנס בית הדין הארצי לעבודה לדיון בעתירות שהגישו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר על השביתה.

נשיא איגוד המסחר אוריאל לין אמר בראיון לערוץ 7 כי הצגת השביתה ככזו הזוכה לתמיכה ציבורית נרחבת היא "הטעיה ציבורית ודמגוגיה שיטתית".

"איננו שוללים את הזכות לשבות אלא שיש לשאול כנגד מי מכוונת השביתה", אומר לין. הממשלה אינה אחראית להתנהלות הכספית של הרשויות המקומיות אלא ראשי הרשויות, והם שנושאים באחריות המלאה, אומר לין , 'שילמנו מיסים כדי שהרשויות ישלמו שכר לעובדיהן מדוע אנחנו צריכים לשאת בתוצאות הכשלון הניהולי ברשויות המקומיות?'

"הם אינם צריכים ללוות כספים כשאינם יכולים להחזיר, ואינם יכולים להוציא כסף שאין להם. הם צריכים להתנהל ביעילות כמו כל עסק אחר. כשהם מרשים לעצמם להכנס לחובות אותם אינם יכולים להחזיר, וכשהם אינם יכולים לשלם שכר לעובדיהם, הם אלו שצריכים לשאת באחריות".

האוצר, אומר לין, מנסה לסייע בכספי משלמי המיסים לרשויות אבל אם הוא יעביר את הכסף מבלי שיתנה זאת בהתייעלות הרשויות המקומיות 'אתה ואני נמשיך להזרים כסף באופן בלתי פוסק לרשויות המקומיות ואנחנו נעודד את המשך ההתנהלות הבזבזנית".

לדבריו, יש חובה לשלם לעובדים את שכרם ובאי תשלום שכרם נעשה להם עוול נוראי, אבל 'האם בשל כך צריך להשבית את שדה התעופה בלוד או לכוון את השביתה כנגד המדינה וכלל אזרחי המדינה ולפגוע בהם? לא יתכן שהתנהלות שלא כראוי של הרשויות המקומיות תביא לכך שאתה ואני נשלם את המחיר ושהמגזר העסקי יושבת, ובכך יפגע הציבור הרחב, הוא אומר.

האוצר מוכן להעביר את הכסף אך אם הכסף היה מועבר ללא התניית העברתו בתכנית התייעלות היה בכך 'עשיית עוול לך ולי כי זה כסף שלנו', מוסיף לין.

מלכתחילה הובילו את הציבור להאמין שהאוצר הוא שאחראי למתרחש אך מדינה אינה אחראית לכל אי יעילות ובזבוז בכל מקום במשק. "יש גבול מה שאפשר להטיל אחריות על המדינה, האחריות הניהולית הישירה והסטטוטורית להתנהלות כפי שצריך מונחת על כתפי הרשויות. הם צריכים לשאת באחריות".

לין אומר עוד כי הנפגעים בשביתה הם דוקא השכבות החלשות הזקוקות לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי לכן לפני שמשתמשים בנשק השביתה ופוגעים בציבור הרחב יש לשקול אם מוצדק להשתמש בנשק זה. במדינה שוררת הפקרות מוחלטת, הוא מוסיף. הוא מציין כדוגמא לכך את השביתה בנמלים שנמשכה 3 שבועות. לאחר שבית הדין הארצי לעבודה החליט כי אסור לשבות המשיכו עובדי הנמלים לשבות תוך הפרת צו בית משפט. לאחר מכן מוסיף לין הגיעו להסדר שקיבל תוקף נוסף של החלטת בין דין, ולמרות זאת 'קבוצה קטנה בנמל אשדוד שלא מצאה חן בעיניה החלטה ניהולית של רשות הנמלים בכל הנוגע למנהלי העבודה, החליטה לשבות בניגוד להחלטה מפורשת של בית הדין הארצי לעבודה'.

"הפכנו למדינת הפקרות בה מותר לכל קבוצת עובדים לפגוע בסחר החוץ של מדינת ישראל ומשום כך יצאו מכאן קוי ייצור והאבטלה תעלה וזו תוצאת השביתות הבלתי פוסקות הנמשכות", אומר לין.

נשק השביתה הפך לנשק בו משתמשים בקלות, הוא אומר ומציין כי בישראל מספר ימי השביתה לכל מיליון תושבים הוא פי 50 עד 80 מכל מדינה בעולם המערבי. "אין מדינה בעולם ששובתים כמו אצלנו".

אפשר לדבריו לחלוק על המדיניות הכלכלית של האוצר, אבל מדיניותו הכלכלית הנוכחית של האוצר הצליחה במובנים רבים להחזיר את המשק למסלול הצמיחה. אפשר לחלוק על רצון לקצץ בקיצבאות ודבר זה ניתן לעשות בכנסת באמצעות חברי הכנסת דעת הקהל והעתונות. "ההסתדרות הכללית מקבלת עיתונות פי 10 מאשר המגזר העסקי. ערוצי התקשורת פתוחים בפניהם ללא הגבלה ויש להם כוח להשפעה בכנסת מדוע צריך להשתמש בנשק השביתה ולפגוע בציבור הרחב? אין אמצעי מאבק אחרים?"

"הדיון בבית המשפט הערב", מדגיש לין, "יהיה דיון עקרוני חשוב שיעסוק במהות זכות השביתה, מתי מותר לשבות מאיזה סיבות ונגד מי".