כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי ע"פ דיווח סוכנות JTA , מאמץ משותף של מח' החינוך והתרבות באיגוד הקהילות היהודיות באיטליה ושל תנועת חב"ד, סייע להתארגנותה של הקהילה היהודית בטראני לקראת יום כיפור.
טראני עיר בדרומה של איטליה השוכנת על חוף הים האדריאטי שימשה בימי הביניים כאחד מבסיסי היציאה למסעות הצלב לארץ הקודש.
בספרו על הקהילות היהודיות באיטליה, כותב חוקר תולדות ישראל, הסופר ישראל ארליך, כי בטראני היתה קהילה עתיקת יומין עוד מהמאה הראשונה או השניה. בשנת ד'תתק"ד / 1144 נוספו לקהילה יהודים רבים נוספים שהגיעו מספרד וצרפת וריבוי זה הביא לתנופה כלכלית בעיר. התפתחות המסחר כתוצאה מהעליה במספר היהודים הביאה בתחילה ליחס נוח ומתחשב מצד שליטי העיר, אך כעבור אחת-עשרה שנה בלבד, בשנת ד'תתקט"ו / 1155 גברה הקנאה, השנאה וההסתה של הכמרים וזכויות היהודים צומצמו. באותה תקופה חי בטראני רבי ישעיה ב"ר מאלי די-טראני (הזקן), שחיבר פירושים ופסקים למסכתות התלמוד, ואשר נדפסו בשולי העמודים בשס"ים הגדולים בשם "תוספות רי"ד", וכן ספר "המכריע", פירוש על התורה "נימוקי החומש", פסקי הלכות, שו"ת ופיוטים, והעמיד תלמידים הרבה. הוא נפטר בטראני ונקבר בה בשנת ה'י / 1250.
ממשפחתו ידועים גם נכדו ר' ישעיהו ב"ר אליהו די-טראני, פוסק ופרשן, וכן רבי אהרן, מחוגו הקרוב של רבי יוסף קארו, רבי משה די-טראני, המכונה המבי"ט שעלה לצפת ואח"כ לירושלים, וכן רבי יוסף בנו, מחבר "צפנת פענח".
הקהילה התפתחה למרות הקשיים, ובשנת 1247 אף הוקם בעיר בית כנסת גדול וחדש, כתוספת לבתי הכנסת הקיימים כבר.
בשנת ה'ל"ה / 1275 שוב התגברה ההסתה הנוצרית, ובעקבותיה פרעות, גירושים ויהודים רבים בעיר אולצו להתנצר. כעבור 25 שנה, בשנת ה'נ / 1290 התרחש גל נוסף של המרות דת מאונס, ובאותה שנה היו בעיר כבר למעלה משלוש מאות משפחות יהודיות שאולצו להתנצר. הכמורה השגיחה עליהן בשבע עיניים לבל ישובו לדת אבותיהם, או יקיימו מצוות בסתר.
עד היום נמצא בעיר רחוב בשם ויא סקואולאנואובה, בו שכן בית הכנסת. בית הקברות היהודי נהרס אך מספר מצבות נמצאו ובהן שרידי אותיות עבריות. ארבעה בתי כנסת הפכו לכנסיות, ועל אחת מהן, "סנט. אנה", מצויה עדיין כתובת בעברית המספרת כי בית הכנסת נבנה בשנת ה'ז / 1247.
במאה ה 13 שוב גדלה הקהילה היהודית בעיר, והיא הלכה וצמחה במשך כמאתיים שנה, וכך בשנת ה'ר"ג / 1443 מנתה כבר למעלה מתשע מאות משפחות והיתה לקהילה מפותחת ופעילה.
החל משנת ה'ר"י / 1450 החלה ירידה תלולה בחיי היהודים בכל דרום איטליה ובטראני בפרט, והקהילה נדלדלה - עד שפסקה לגמרי. רבים מבניה עברו לערי יוון וטורקיה, ואחרים השתלבו בחיי הקהילות היהודיות במרכז וצפון איטליה שפרחו באותם ימים.
כאמור השנה הצליחה הקהילה המתחדשת להתארגן לתפילת יום כיפור וכדי לסייע לה תרמה אחת מ 7 הקהילות היהודיות ברומא רב וחזן לטובת הקהילה. ראש עירית טראני העמיד לצרכי תפילות הקהילה ביום כיפור את מנזר קולונה לשעבר. המבנה ישמש את הקהילה עד אשר יסתיים שיפוץ ושחזור בית הכנסת סקואולאנואובה. בכך יחזור בית הכנסת לבעליו, הקהילה היהודית, לאחר שהכנסיה ניכסה אותו לעצמה בתקופה בה לא היו יהודים במקום.
טראני עיר בדרומה של איטליה השוכנת על חוף הים האדריאטי שימשה בימי הביניים כאחד מבסיסי היציאה למסעות הצלב לארץ הקודש.
בספרו על הקהילות היהודיות באיטליה, כותב חוקר תולדות ישראל, הסופר ישראל ארליך, כי בטראני היתה קהילה עתיקת יומין עוד מהמאה הראשונה או השניה. בשנת ד'תתק"ד / 1144 נוספו לקהילה יהודים רבים נוספים שהגיעו מספרד וצרפת וריבוי זה הביא לתנופה כלכלית בעיר. התפתחות המסחר כתוצאה מהעליה במספר היהודים הביאה בתחילה ליחס נוח ומתחשב מצד שליטי העיר, אך כעבור אחת-עשרה שנה בלבד, בשנת ד'תתקט"ו / 1155 גברה הקנאה, השנאה וההסתה של הכמרים וזכויות היהודים צומצמו. באותה תקופה חי בטראני רבי ישעיה ב"ר מאלי די-טראני (הזקן), שחיבר פירושים ופסקים למסכתות התלמוד, ואשר נדפסו בשולי העמודים בשס"ים הגדולים בשם "תוספות רי"ד", וכן ספר "המכריע", פירוש על התורה "נימוקי החומש", פסקי הלכות, שו"ת ופיוטים, והעמיד תלמידים הרבה. הוא נפטר בטראני ונקבר בה בשנת ה'י / 1250.
ממשפחתו ידועים גם נכדו ר' ישעיהו ב"ר אליהו די-טראני, פוסק ופרשן, וכן רבי אהרן, מחוגו הקרוב של רבי יוסף קארו, רבי משה די-טראני, המכונה המבי"ט שעלה לצפת ואח"כ לירושלים, וכן רבי יוסף בנו, מחבר "צפנת פענח".
הקהילה התפתחה למרות הקשיים, ובשנת 1247 אף הוקם בעיר בית כנסת גדול וחדש, כתוספת לבתי הכנסת הקיימים כבר.
בשנת ה'ל"ה / 1275 שוב התגברה ההסתה הנוצרית, ובעקבותיה פרעות, גירושים ויהודים רבים בעיר אולצו להתנצר. כעבור 25 שנה, בשנת ה'נ / 1290 התרחש גל נוסף של המרות דת מאונס, ובאותה שנה היו בעיר כבר למעלה משלוש מאות משפחות יהודיות שאולצו להתנצר. הכמורה השגיחה עליהן בשבע עיניים לבל ישובו לדת אבותיהם, או יקיימו מצוות בסתר.
עד היום נמצא בעיר רחוב בשם ויא סקואולאנואובה, בו שכן בית הכנסת. בית הקברות היהודי נהרס אך מספר מצבות נמצאו ובהן שרידי אותיות עבריות. ארבעה בתי כנסת הפכו לכנסיות, ועל אחת מהן, "סנט. אנה", מצויה עדיין כתובת בעברית המספרת כי בית הכנסת נבנה בשנת ה'ז / 1247.
במאה ה 13 שוב גדלה הקהילה היהודית בעיר, והיא הלכה וצמחה במשך כמאתיים שנה, וכך בשנת ה'ר"ג / 1443 מנתה כבר למעלה מתשע מאות משפחות והיתה לקהילה מפותחת ופעילה.
החל משנת ה'ר"י / 1450 החלה ירידה תלולה בחיי היהודים בכל דרום איטליה ובטראני בפרט, והקהילה נדלדלה - עד שפסקה לגמרי. רבים מבניה עברו לערי יוון וטורקיה, ואחרים השתלבו בחיי הקהילות היהודיות במרכז וצפון איטליה שפרחו באותם ימים.
כאמור השנה הצליחה הקהילה המתחדשת להתארגן לתפילת יום כיפור וכדי לסייע לה תרמה אחת מ 7 הקהילות היהודיות ברומא רב וחזן לטובת הקהילה. ראש עירית טראני העמיד לצרכי תפילות הקהילה ביום כיפור את מנזר קולונה לשעבר. המבנה ישמש את הקהילה עד אשר יסתיים שיפוץ ושחזור בית הכנסת סקואולאנואובה. בכך יחזור בית הכנסת לבעליו, הקהילה היהודית, לאחר שהכנסיה ניכסה אותו לעצמה בתקופה בה לא היו יהודים במקום.