כתבנו חגי סרי לוי מוסר כי בג"צ נדרש לעתירות נגד פרק השינויים המבניים בחקלאות הכלולים בתוכנית הכלכלית של האוצר שאושרה במסגרת חוק ההסדרים 2003.
השופטת דורית בייניש אמרה על חוק ההסדרים כי "השמוש שעושה הממשלה במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים אינו תואם את ההליך הדמוקרטי ופוגע במעמדה של הכנסת... החקיקה מקשה מאד על קיומו של דיון מעמיק וממצה ופוגעת ביכולתם של מקבלי ההחלטות בממשלה ובמשק, לגבש עמדה מבוססת לגבי כל אחד מהסעיפים המופיעים בהצעת החוק. חוק זה מקשה על פיקוח ובקרה יעילים על הליך החקיקה על ידי הציבור שרי הממשלה והכנסת".
שופטי בג"צ קראו לכנסת לשקול את היקף השמוש במנגנון החקיקה הזה.
השופט מישאל חשין שאל בלשונו החדה : "התתעשת הכנסת ותתקן את דרכיה? לכנסת וליו"ר הכנסת פתרונים".
במה בעצם מדובר? חוק ההסדרים נועד להסדיר את הפעילות במשק באמצעות תיקוני חקיקה, כדי לאפשר את ביצוע חוק התקציב. כאשר מחליטים על תקציב ובעיקר על קיצוצים בתקציב יש להתאים את כל הגופים המתוקצבים על ידי הממשלה לתקציב המדינה המוצע. לשם כך יש לתקן בחקיקה את כל השינויים האלה.
החוק הזה נחקק לראשונה בשנת 1985 כתוכנית חירום כלכלית בעקבות האינפלציה הקשה. מאז תפח חוק ההסדרים לממדים מבהילים. אם ב85 בחוק היו כ100 סעיפים, הרי שבשנים האחרונות מדובר כבר על למעלה מ1,000 כאשר עשרות חוקים שאין להם שום זיקה לתקציב מועברים במסגרתו, אם כתנאי לתמיכה בתקציב ואם משום שהממשלה תתקשה להעביר אותם בדרך רגילה.
הבעיה המרכזית, שעליה מצביע בג"צ היא העובדה שחוק רגיל נחקק בשלש קריאות ובין הצבעה להצבעה נדון החוק בוועדות הפרלמנטריות הרלוונטיות בליווי מומחים בתחום החוק, משפטנים והחכי"ם דנים ומשגיחים על קוצו של סעיף. מה שאין כן בחוק ההסדרים שנחקק בהליך מהיר מאד בשל לחץ של זמן לקראת אישור התקציב.
בשל המהירות הזו ועומס מאות הסעיפים, כמעט ולא נערכים דיונים בתיקוני החקיקה האלה, ופעמים רבות החכי"ם כלל אינם יודעים על מה הם מצביעים.
מבקר המדינה כבר הביע דעתו על בעיה זו כמו גם חברי כנסת ומשפטנים רבים ומעל כולם יו"ר הכנסת רובי ריבלין וקודמו אברהם בורג שכבר צמצמו את היקף השמוש בחוק ההסדרים.
חשוב לציין כי למרות הביקורת החריפה על חוק ההסדרים, העתירות נגדו, נדחו כולן כך שבג"צ נזהר ולא הפך ובטל חוק של הכנסת.
יושב-ראש הכנסת ח"כ ראובן ריבלין אמר בתגובה כי: "על אף שבג"צ לא פסל את החלטות הכנסת, אין אנו יכולים להתעלם מהביקורת שהעביר בג"צ על חוק ההסדרים. חוק ההסדרים, עבר מזמן את גבול המותר והפך להיות מכשיר שנעשה בו שימוש לרעה.
שרי האוצר, מאז 1985, רואים בחוק ההסדרים מכשיר שלטוני ממדרגה ראשונה, אולם יש לזכור, כי חוק ההסדרים מסייע לממשלה לכלכל את כלכלת המדינה".
"הכנסת", אומר ריבלין, "כמחוקקת, חייבת להקפיד כי תהליכי החקיקה יהיו סבירים ויאפשרו לחברי הכנסת לרדת לעומקן של שאלות כדי להחליט איך וכיצד לאשר או לדחות את בקשות הממשלה".
ריבלין הדגיש כי ינהג השנה כפי שנהג בשנת התקציב 2004 ולא יאשר להניח על שלחן הכנסת את חוק ההסדרים, באם יימצאו בו הצעות חוק שאין להן השלכה ישירה על חוק תקציב המדינה לשנת 2005.
השופטת דורית בייניש אמרה על חוק ההסדרים כי "השמוש שעושה הממשלה במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים אינו תואם את ההליך הדמוקרטי ופוגע במעמדה של הכנסת... החקיקה מקשה מאד על קיומו של דיון מעמיק וממצה ופוגעת ביכולתם של מקבלי ההחלטות בממשלה ובמשק, לגבש עמדה מבוססת לגבי כל אחד מהסעיפים המופיעים בהצעת החוק. חוק זה מקשה על פיקוח ובקרה יעילים על הליך החקיקה על ידי הציבור שרי הממשלה והכנסת".
שופטי בג"צ קראו לכנסת לשקול את היקף השמוש במנגנון החקיקה הזה.
השופט מישאל חשין שאל בלשונו החדה : "התתעשת הכנסת ותתקן את דרכיה? לכנסת וליו"ר הכנסת פתרונים".
במה בעצם מדובר? חוק ההסדרים נועד להסדיר את הפעילות במשק באמצעות תיקוני חקיקה, כדי לאפשר את ביצוע חוק התקציב. כאשר מחליטים על תקציב ובעיקר על קיצוצים בתקציב יש להתאים את כל הגופים המתוקצבים על ידי הממשלה לתקציב המדינה המוצע. לשם כך יש לתקן בחקיקה את כל השינויים האלה.
החוק הזה נחקק לראשונה בשנת 1985 כתוכנית חירום כלכלית בעקבות האינפלציה הקשה. מאז תפח חוק ההסדרים לממדים מבהילים. אם ב85 בחוק היו כ100 סעיפים, הרי שבשנים האחרונות מדובר כבר על למעלה מ1,000 כאשר עשרות חוקים שאין להם שום זיקה לתקציב מועברים במסגרתו, אם כתנאי לתמיכה בתקציב ואם משום שהממשלה תתקשה להעביר אותם בדרך רגילה.
הבעיה המרכזית, שעליה מצביע בג"צ היא העובדה שחוק רגיל נחקק בשלש קריאות ובין הצבעה להצבעה נדון החוק בוועדות הפרלמנטריות הרלוונטיות בליווי מומחים בתחום החוק, משפטנים והחכי"ם דנים ומשגיחים על קוצו של סעיף. מה שאין כן בחוק ההסדרים שנחקק בהליך מהיר מאד בשל לחץ של זמן לקראת אישור התקציב.
בשל המהירות הזו ועומס מאות הסעיפים, כמעט ולא נערכים דיונים בתיקוני החקיקה האלה, ופעמים רבות החכי"ם כלל אינם יודעים על מה הם מצביעים.
מבקר המדינה כבר הביע דעתו על בעיה זו כמו גם חברי כנסת ומשפטנים רבים ומעל כולם יו"ר הכנסת רובי ריבלין וקודמו אברהם בורג שכבר צמצמו את היקף השמוש בחוק ההסדרים.
חשוב לציין כי למרות הביקורת החריפה על חוק ההסדרים, העתירות נגדו, נדחו כולן כך שבג"צ נזהר ולא הפך ובטל חוק של הכנסת.
יושב-ראש הכנסת ח"כ ראובן ריבלין אמר בתגובה כי: "על אף שבג"צ לא פסל את החלטות הכנסת, אין אנו יכולים להתעלם מהביקורת שהעביר בג"צ על חוק ההסדרים. חוק ההסדרים, עבר מזמן את גבול המותר והפך להיות מכשיר שנעשה בו שימוש לרעה.
שרי האוצר, מאז 1985, רואים בחוק ההסדרים מכשיר שלטוני ממדרגה ראשונה, אולם יש לזכור, כי חוק ההסדרים מסייע לממשלה לכלכל את כלכלת המדינה".
"הכנסת", אומר ריבלין, "כמחוקקת, חייבת להקפיד כי תהליכי החקיקה יהיו סבירים ויאפשרו לחברי הכנסת לרדת לעומקן של שאלות כדי להחליט איך וכיצד לאשר או לדחות את בקשות הממשלה".
ריבלין הדגיש כי ינהג השנה כפי שנהג בשנת התקציב 2004 ולא יאשר להניח על שלחן הכנסת את חוק ההסדרים, באם יימצאו בו הצעות חוק שאין להן השלכה ישירה על חוק תקציב המדינה לשנת 2005.