מחקר חדש שנכתב במסגרת בית הספר לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל אביב מצא שקרוב למחצית מהליקויים שחושף מבקר המדינה מתוקנים בסופו של דבר. לעומת זאת, שיעור תיקון הליקויים שחושפת העיתונות החוקרת בישראל נמוך יותר ומגיע ל-38% בלבד.
הממצאים היו גבוהים יותר מהשערות המחקר הראשוניות, אולם נמוכים בהרבה בהשוואה למדינות אחרות. בריטניה ובארצות הברית, לדוגמא, כ-95% מהליקויים שחושף המבקר מגיעים אל פתרונם.
המחקר "כלבי השמירה של הדמוקרטיה? מבקר המדינה והעיתונות החוקרת במבחן התוצאה" שנכתב על ידי גל אלון, מגלה פערים משמעותיים בכל הקשור לטווחי הזמנים בהם מתוקנים הליקויים. מסתבר שכששים אחוזים מהליקויים שתוקנו אשר נחשפו על ידי התקשורת – תוקנו לאחר שנה אחת בלבד. זאת, לעומת כ-17% מהליקויים שנחשפו על ידי המבקר. פרק הזמן הממוצע לתיקון ליקוי שחשפה התקשורת עומד על 2.6 שנים לעומת 3.84 שנים לליקוי אשר חשף המבקר.
אחד ההסברים לתוצאות המחקר הוא שמנגנוני הבקרה המוסדיים של המבקר, המשפיעים בעיקר על דרג הפקידות הציבורית, אפקטיביים יותר בטווח הארוך מאשר חשיפות התקשורת המשפיעות יותר על דרג הפוליטיקאים בטווח הקצר. על מנת למקסם את השפעתו של מוסד המבקר, מציע המחקר בין השאר להקצות אחוז מסוים ממשאבי המשרד לצורך מעקב סטטיסטי אחר תיקון הליקויים במשרדים השונים. על פי ההצעה, יש לפרסם מדי שנה מדד תיקון ליקויים שנתי ומדד מצטבר, על מנת למנוע מצב בו השרים יאשימו בקביעות את קודמיהם באחריות לאי תיקון הליקויים. לשם השוואה, בבריטניה ובארצות הברית מפורסמות מזה שנים סטטיסטיקות באשר לתיקון הליקויים, כמו גם אומדנים כספיים לחיסכון שיצר מבקר המדינה בפעולתו.
יצויין, שהמחקר עסק אך ורק בפרשיות אשר עשויות ליצור סיכון לחיי אזרחים ונמנע מלבדוק את הטיפול בפרשות הקשורות לשחיתות פוליטית ולטוהר מידות. עם זאת, טען המחקר שהתדרדרות הנורמות השלטוניות במדינת ישראל יחד עם אדישות הולכת וגוברת של הציבור הרחב – מביאות לירידה בכוחם של מבקר המדינה והעיתונות החוקרת, ולכן רק חלק קטן יחסית מהליקויים אותם חשפו בפעילות השלטון מתוקנים בסופו של דבר
הממצאים היו גבוהים יותר מהשערות המחקר הראשוניות, אולם נמוכים בהרבה בהשוואה למדינות אחרות. בריטניה ובארצות הברית, לדוגמא, כ-95% מהליקויים שחושף המבקר מגיעים אל פתרונם.
המחקר "כלבי השמירה של הדמוקרטיה? מבקר המדינה והעיתונות החוקרת במבחן התוצאה" שנכתב על ידי גל אלון, מגלה פערים משמעותיים בכל הקשור לטווחי הזמנים בהם מתוקנים הליקויים. מסתבר שכששים אחוזים מהליקויים שתוקנו אשר נחשפו על ידי התקשורת – תוקנו לאחר שנה אחת בלבד. זאת, לעומת כ-17% מהליקויים שנחשפו על ידי המבקר. פרק הזמן הממוצע לתיקון ליקוי שחשפה התקשורת עומד על 2.6 שנים לעומת 3.84 שנים לליקוי אשר חשף המבקר.
אחד ההסברים לתוצאות המחקר הוא שמנגנוני הבקרה המוסדיים של המבקר, המשפיעים בעיקר על דרג הפקידות הציבורית, אפקטיביים יותר בטווח הארוך מאשר חשיפות התקשורת המשפיעות יותר על דרג הפוליטיקאים בטווח הקצר. על מנת למקסם את השפעתו של מוסד המבקר, מציע המחקר בין השאר להקצות אחוז מסוים ממשאבי המשרד לצורך מעקב סטטיסטי אחר תיקון הליקויים במשרדים השונים. על פי ההצעה, יש לפרסם מדי שנה מדד תיקון ליקויים שנתי ומדד מצטבר, על מנת למנוע מצב בו השרים יאשימו בקביעות את קודמיהם באחריות לאי תיקון הליקויים. לשם השוואה, בבריטניה ובארצות הברית מפורסמות מזה שנים סטטיסטיקות באשר לתיקון הליקויים, כמו גם אומדנים כספיים לחיסכון שיצר מבקר המדינה בפעולתו.
יצויין, שהמחקר עסק אך ורק בפרשיות אשר עשויות ליצור סיכון לחיי אזרחים ונמנע מלבדוק את הטיפול בפרשות הקשורות לשחיתות פוליטית ולטוהר מידות. עם זאת, טען המחקר שהתדרדרות הנורמות השלטוניות במדינת ישראל יחד עם אדישות הולכת וגוברת של הציבור הרחב – מביאות לירידה בכוחם של מבקר המדינה והעיתונות החוקרת, ולכן רק חלק קטן יחסית מהליקויים אותם חשפו בפעילות השלטון מתוקנים בסופו של דבר