"תחילת היכרותנו היתה בשנות ה – 70. מחבלים הגיעו לקרית שמונה, התבצרו בבית דירות והרגו את דייריהם. כל הארץ רעשה ונדהמה מההרג הנורא והבעות ההזדהות היו רבות. אחת המורות ספרה לי שהשתתפה בשיעור שנתנה נחמה לייבוביץ' בקרית שמונה במסגרת שלימים הפכה למכללת תל חי, וציינה ששיעור זה היה ממש חויה, ואין סיבה שלא אשתתף בסדרת שיעורים אלה גם אני.
באתי לשיעור אחד לנסיון בלבד, אך מאז לא נפרדתי ממנה. החויה היתה אדירה! יכולת הוראה מרשימה, ידע עצום בתורה, בפרשנות, בספרות כללית ובפילולוגיה, אילוץ הלומדים ללימוד אקטיבי וחשיבה מתמדת, וכל זה תוך הקשבה לשאלות המתעוררות ותשובה מידית עליהן. אחרי השיעור היתה נוסעת במונית עם עוד מרצים בחזרה לביתה בירושלים. לימים שאלתיה מה ראתה בגילה להיטלטל לצפון הרחוק בנסיעה ארוכה של הלוך וחזור ביום אחד, וזאת לאחר שידעתי כמה עמוסת הוראה היא גם ללא זה. ענתה שכמו כל תושבי מדינת ישראל גם היא היתה מזועזעת מאסון חדירת המחבלים לקרית שמונה.
סדרת השיעורים שהתחילה להעביר כאן זו דרכה האישית להביע את הזדהותה עם אנשי גבול הצפון ובכך היא מנסה לתרום את חלקה בעידוד רוחם של האנשים שחיים בצל החרדה מפני חדירות נוספות, וחששות בטחוניות נוספות". דברים אלו הם ציטוט מדברי חנן סבר מקיבוץ יפתח "מבאי בית המדרש" של ישיבת ההסדר קרית שמונה. סבר מספר ב"אורות אמנה", העלון השנתי של הישיבה על הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין נחמה ליבוביץ' ז"ל.
מה יכול היה לגרום לרחל אמנו לגנוב "את התרפים אשר לאביה"? הרב אבי אמיתי ראש הכולל בישיבה, חושף במאמרו בעלון: "רחל תרפים ותיקון העולם", כי התרפים הם "מעין 'כדור בדולח' המעניקים כוח ושליטה למשתמשים בהם. התרפים 'כאילו' מדברים, אך כל כוחם 'אוון' שהרי כוח הדיבור הוא כח ליצור הוויות חדשות והתרפים יכלו רק לגלות עובדות קיימות על ידי שימוש באמצעי טומאה".
"'אמונת' התרפים היא התפיסה שהגורל של האדם ושל העולם כולו תלוי ונקבע על ידי גורמים שמחוץ לו ומבעבר לשליטתו, מה שנקרא דטרמניזם".
הרב אמיתי מציין כי תפיסה זו נפוצה "גם מאמינים נופלים לעתים לחשיבה דטרמיניסטית. גם הם מתייאשים לפעמים מהיכולת שלהם לשלוט על חייהם. הם מרגישים חלשים, רפי ידיים. כל צמצום בשליטת האדם על חייו הוא רפיון בכוחו. הם חושבים שהעולם נשלט על ידי גורלות, על ידי מזלות, כוכבים, הסטוריה, חברה ושאר גורמים שמחוץ לשליטתו, והאדם עצמו נשאר רפה, רפה מאד".
אביה של רחל, לבן, "סוגד לגורל ומתמכר לו. הוא מאליל את כל מה שמחוץ לשליטת האדם, ונעשה עבד לרפיון עצמו. הדטרמיניזם מסיר את האחריות מעל האדם. מכיון שהחיים אינם נקבעים על ידו שוב אינן משמעות למעשיו הטובים או הרעים. .. כשהמעשה הטוב מאבד את משמעותו המעשית הוא מפקיע את המוסר מערכו, והחיים מתדרדרים אל הנוחיות והכדאיות האישית. המחשבה הרעה מובילה בהכרח אל המעשים הרעים". "נגד זה מתמודדת רחל" כותב הרב אמיתי, "נגד הרשעות המחשבית והמעשית של אביה, שכולם נובעים מאמונת התרפים שלו".
גם סוגיה כאובה של הנצחת חיילים לאור ההלכה מובאת בעלון. הרב רפאל סבתי מגיד שיעור בישיבה, עוסק במאמרו: "אנדרטאות כהנצחה ללוחמים", בהיבטים התורניים של המנהג הרווח להקים אנדרטאות ללוחמים שנפלו בשירות המדינה תוך התמודדות עם דיני "חוקות הגויים" ו"לא תעשה לך".
לבסוף, האם לפוסק יש סייעתא דשמיא, והאם זוהי רוח הקודש? הרב צפניה דרורי רבה של קרית שמונה וראש הישיבה עוסק במאמרו: "רוח הקודש ופסיקת הלכה", ב'השפעה של סיעתא דשמיא בהכרעת מחלוקת הלכתית'.
"אורות אמנה" – עלון ז' של ישיבת ההסדר קרית שמונה(לסיכום שנת תשס"ד), 279 עמודים. לקטה והביאה, כתבת INN רותי אברהם.
באתי לשיעור אחד לנסיון בלבד, אך מאז לא נפרדתי ממנה. החויה היתה אדירה! יכולת הוראה מרשימה, ידע עצום בתורה, בפרשנות, בספרות כללית ובפילולוגיה, אילוץ הלומדים ללימוד אקטיבי וחשיבה מתמדת, וכל זה תוך הקשבה לשאלות המתעוררות ותשובה מידית עליהן. אחרי השיעור היתה נוסעת במונית עם עוד מרצים בחזרה לביתה בירושלים. לימים שאלתיה מה ראתה בגילה להיטלטל לצפון הרחוק בנסיעה ארוכה של הלוך וחזור ביום אחד, וזאת לאחר שידעתי כמה עמוסת הוראה היא גם ללא זה. ענתה שכמו כל תושבי מדינת ישראל גם היא היתה מזועזעת מאסון חדירת המחבלים לקרית שמונה.
סדרת השיעורים שהתחילה להעביר כאן זו דרכה האישית להביע את הזדהותה עם אנשי גבול הצפון ובכך היא מנסה לתרום את חלקה בעידוד רוחם של האנשים שחיים בצל החרדה מפני חדירות נוספות, וחששות בטחוניות נוספות". דברים אלו הם ציטוט מדברי חנן סבר מקיבוץ יפתח "מבאי בית המדרש" של ישיבת ההסדר קרית שמונה. סבר מספר ב"אורות אמנה", העלון השנתי של הישיבה על הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין נחמה ליבוביץ' ז"ל.
מה יכול היה לגרום לרחל אמנו לגנוב "את התרפים אשר לאביה"? הרב אבי אמיתי ראש הכולל בישיבה, חושף במאמרו בעלון: "רחל תרפים ותיקון העולם", כי התרפים הם "מעין 'כדור בדולח' המעניקים כוח ושליטה למשתמשים בהם. התרפים 'כאילו' מדברים, אך כל כוחם 'אוון' שהרי כוח הדיבור הוא כח ליצור הוויות חדשות והתרפים יכלו רק לגלות עובדות קיימות על ידי שימוש באמצעי טומאה".
"'אמונת' התרפים היא התפיסה שהגורל של האדם ושל העולם כולו תלוי ונקבע על ידי גורמים שמחוץ לו ומבעבר לשליטתו, מה שנקרא דטרמניזם".
הרב אמיתי מציין כי תפיסה זו נפוצה "גם מאמינים נופלים לעתים לחשיבה דטרמיניסטית. גם הם מתייאשים לפעמים מהיכולת שלהם לשלוט על חייהם. הם מרגישים חלשים, רפי ידיים. כל צמצום בשליטת האדם על חייו הוא רפיון בכוחו. הם חושבים שהעולם נשלט על ידי גורלות, על ידי מזלות, כוכבים, הסטוריה, חברה ושאר גורמים שמחוץ לשליטתו, והאדם עצמו נשאר רפה, רפה מאד".
אביה של רחל, לבן, "סוגד לגורל ומתמכר לו. הוא מאליל את כל מה שמחוץ לשליטת האדם, ונעשה עבד לרפיון עצמו. הדטרמיניזם מסיר את האחריות מעל האדם. מכיון שהחיים אינם נקבעים על ידו שוב אינן משמעות למעשיו הטובים או הרעים. .. כשהמעשה הטוב מאבד את משמעותו המעשית הוא מפקיע את המוסר מערכו, והחיים מתדרדרים אל הנוחיות והכדאיות האישית. המחשבה הרעה מובילה בהכרח אל המעשים הרעים". "נגד זה מתמודדת רחל" כותב הרב אמיתי, "נגד הרשעות המחשבית והמעשית של אביה, שכולם נובעים מאמונת התרפים שלו".
גם סוגיה כאובה של הנצחת חיילים לאור ההלכה מובאת בעלון. הרב רפאל סבתי מגיד שיעור בישיבה, עוסק במאמרו: "אנדרטאות כהנצחה ללוחמים", בהיבטים התורניים של המנהג הרווח להקים אנדרטאות ללוחמים שנפלו בשירות המדינה תוך התמודדות עם דיני "חוקות הגויים" ו"לא תעשה לך".
לבסוף, האם לפוסק יש סייעתא דשמיא, והאם זוהי רוח הקודש? הרב צפניה דרורי רבה של קרית שמונה וראש הישיבה עוסק במאמרו: "רוח הקודש ופסיקת הלכה", ב'השפעה של סיעתא דשמיא בהכרעת מחלוקת הלכתית'.
"אורות אמנה" – עלון ז' של ישיבת ההסדר קרית שמונה(לסיכום שנת תשס"ד), 279 עמודים. לקטה והביאה, כתבת INN רותי אברהם.