לובר אומר בראיון לערוץ 7 כי בהצגה מתמודד 'דורון' עם קשיים קטנים של חיי היומיום הגורמים לו לפחד נורא מפני הטרור שבחוץ. הדמיון והחוויה הקשה שהתנסה בה, מביאים אותו לראיית המצב בחוסר פרופורציות ולפחדים וכתוצאה מכך הוא כמעט שנתקף בשגעון ובטירוף.

לובר סיפר כי כדי להכין את ההצגה קיים, ביחד עם הכותבת חוה גבעון והבימאית מאשה נמירובסקי, מפגש עם אנשים שהטרור פגע בהם במעגל המשפחתי הקרוב "דיברנו בעיקר עם אלמנים ואלמנות ששכלו בן זוג. כך קיבלנו תמונה וחיבור למציאות חייהם. שמענו מהם דברים הפוכים מאלו שהועלו בהצגה בנושא הפחד וכיצד הם מתמודדים ומתגברים וממשיכים לחיות. אך על הבמה הועלתה נקודת מבט של נפילה לפחדים המשתקים את החיים 'שזה מה שהטרור גורם לנו וכך חש קהל הצופים'".
לובר הוסיף כי "בכך אנו מעוררים את החשיבה על כושר העמידה שהקהל עד לו". מדובר לדבריו בהצגה עבור אלו המבקשים "לחשוב ולהרגיש".

בסיומה של ההצגה מצליח 'דורון' לעמוד על רגליו, לקחת אחריות על חייו, להצמיח חיים ולהמשיך לחיות, אומר לובר. הוא מציין כי בהצגה ישנם גם קטעי הומור למשל כאשר 'דורון' מנסה בפעם הראשונה להתמודד עם ההוראות 'להוציא כשמוכן' או 'לערבב בתנועות עטיפה' במהלך נסיון להכין עוגת שוקולד ליום ההולדת של ביתו.

תיאטרון אספקלריה הוקם לפני כ 8 שנים ב"נסיון למלא חסך תרבותי יהודי", אומר לובר. במשך הזמן פתח התיאטרון גם בי"ס למשחק "כיון שיש מחסור בבתי ספר למשחק שבהם יכולים אנשים דתיים ללמוד ללא פרפורי ברכיים".

לובר מוסיף כי אם 'מעלה' לא היה סוגר את ביה"ס לתיאטרון שפתח "לא היינו לוקחים על עצמנו את הכאב ראש הזה". מדובר בבי"ס נפרד בו מורות מלמדות בנות ומורים בנים, ומבחינה מקצועית הוא עומד ברמה גבוהה כי 'המורים בעלי נסיון של שנים'.

לובר מציין כי נוכח לדעת שלהצגות איכותיות יש ביקוש ולא רק בקרב ציבור דתי.