השופטת מרים נאור נימקה את דחיית העתירה בכך שהם עשו דין לעצמם ופלשו אל הבתים שהוכרזו "שטח סגור" וזאת בשעה שהמתינו לקבלת סעד מבג"ץ.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי ב 1 באוקטובר ביקשו תושבי המאחז מבג"ץ שיורה למפקד צה"ל באיו"ש ולמפקד חטיבת שומרון להמנע "מפגיעה באפשרות המגורים של העותרים במקום הידוע בשם 'עין חורון', לשון העתירה. וכן ביקשו שביהמ"ש יתן צו ביניים שימנע מצה"ל להפריע מבעדם להתגורר במקום או לפגוע בבתיהם וברכושם עד למתן הכרעה בעתירה. בג"ץ הוציא צו ביניים המורה לצה"ל שלא לפגוע בבתים וברכוש, אך בהמשך לאור טענת צה"ל כי אין במבנים רכוש צימצמה השופטת את צו הביניים ואיפשרה "לאטום את המבנים".
כתבתנו מוסרת כי בעתירה מציינת השופטת נאור כי השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא בדבר מעמדם של התושבים במאחז. לטענתם, היותם תושבי קבע במקום, אין "הוראת סעיף 90 לצו", מכוחו הוכרז על השטח הסגור , חלה עליהם שכן "אין צו הסגירה חל 'על תושב קבע בשטח סגור'".
אך השופטת נמנעה מלדון בנושא מעמד התושבים דבר שהיה משליך על יכולתו של צה"ל להכריז על "שטח סגור" כלפי "תושבי קבע" ודחתה את העתירה בנימוק כי העותרים נהגו בדרך של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". מפסק הדין עולה כי המשיבים, צה"ל טענו כי תושבי המאחז פלשו אל המאחז בניגוד להכרזה על סגירת השטח. בכך, קבעה השופטת הם עשו דין לעצמם וזאת בעוד עתירתם תלויה לפני בג"ץ. "הדרך האחת היתה בפניה לקבל סעד מבג"ץ והדרך האחרת היתה דרך הכוח, בעשותם דין לעצמם בהכנסם למקום שאסור היה להכנס אליו", כתבה השופטת.
בפסק הדין הוסיפה השופטת: "שאלנו את עו"ד ורצברגר (ב"כ העותרים ר.א.) מה תשובתו להתנהגותם זו של העותרים והמענה היחיד שזכינו לשמוע היה כי אין הוכחה שכל העותרים חזרו ופלשו לשטח הסגור כטענת המשיבים". בהמשך נכתב: "ביקש אותנו עו"ד ורצברגר כי נדחה את המשך שמיעתה של העתירה למועד שייקבע, וכי ביני לביני יוסיף ויגיש תצהיר המוכיח כי לא כל העותרים פלשו לשטח הסגור. אנו דוחים בקשה זו". עוד כתבה השופטת: "קרוב להניח כי מי שנכנסו שלא בהיתר לשטח הסגור – קרא: לבתים שהעותרים החזיקו בהם – היו העותרים או שלוחיהם, ולא נסכים לקבל כי העותרים ואחרים כך יתעתעו ברשויות על דרך של כניסה שלא כדין לשטח סגור".
עו"ד נפתלי ורצברגר אמר לכתבתנו בתגובה, כי אמר לשופטת שהיו אלה אנשים אחרים, וכי ביקש ארכה כדי להצטייד בתצהיריהם של התושבים שלא הם היו במבנים, אך לדבריו השופטת סירבה.
למעשה אומר ורצברגר בג"ץ סירב לדון בענין המהותי, בפעולת הצבא כי "אם היו נכנסים לגופו של ענין היה מתברר כי הצבא לא פעל באופן חוקי. לכן הבג"ץ מצא דרך שלא לדון בכך בטענה כי העותרים עשו דין לעצמם".
לדבריו, במקרים בודדים סירב בית המשפט לדון באופן זה במהות. הוא ציין את דחיית עתירתו בזמנו של ערבי שעתר לבג"ץ לאפשר לו לגור ברובע היהודי. 'בית המשפט ראה כי יש לו טענה חזקה דחה אותה בטענה כי באותו זמן דיבר על הנושא ברדיו', אמר ורצברגר.
יש לשים לב, הוא מוסיף, ש"עד היום אף אחת מהטענות לגבי המאחזים לא התקבלה בבית המשפט ולא בכדי, ביהמ"ש למעשה סגר את הדלתות בפנינו".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי ב 1 באוקטובר ביקשו תושבי המאחז מבג"ץ שיורה למפקד צה"ל באיו"ש ולמפקד חטיבת שומרון להמנע "מפגיעה באפשרות המגורים של העותרים במקום הידוע בשם 'עין חורון', לשון העתירה. וכן ביקשו שביהמ"ש יתן צו ביניים שימנע מצה"ל להפריע מבעדם להתגורר במקום או לפגוע בבתיהם וברכושם עד למתן הכרעה בעתירה. בג"ץ הוציא צו ביניים המורה לצה"ל שלא לפגוע בבתים וברכוש, אך בהמשך לאור טענת צה"ל כי אין במבנים רכוש צימצמה השופטת את צו הביניים ואיפשרה "לאטום את המבנים".
כתבתנו מוסרת כי בעתירה מציינת השופטת נאור כי השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא בדבר מעמדם של התושבים במאחז. לטענתם, היותם תושבי קבע במקום, אין "הוראת סעיף 90 לצו", מכוחו הוכרז על השטח הסגור , חלה עליהם שכן "אין צו הסגירה חל 'על תושב קבע בשטח סגור'".
אך השופטת נמנעה מלדון בנושא מעמד התושבים דבר שהיה משליך על יכולתו של צה"ל להכריז על "שטח סגור" כלפי "תושבי קבע" ודחתה את העתירה בנימוק כי העותרים נהגו בדרך של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". מפסק הדין עולה כי המשיבים, צה"ל טענו כי תושבי המאחז פלשו אל המאחז בניגוד להכרזה על סגירת השטח. בכך, קבעה השופטת הם עשו דין לעצמם וזאת בעוד עתירתם תלויה לפני בג"ץ. "הדרך האחת היתה בפניה לקבל סעד מבג"ץ והדרך האחרת היתה דרך הכוח, בעשותם דין לעצמם בהכנסם למקום שאסור היה להכנס אליו", כתבה השופטת.
בפסק הדין הוסיפה השופטת: "שאלנו את עו"ד ורצברגר (ב"כ העותרים ר.א.) מה תשובתו להתנהגותם זו של העותרים והמענה היחיד שזכינו לשמוע היה כי אין הוכחה שכל העותרים חזרו ופלשו לשטח הסגור כטענת המשיבים". בהמשך נכתב: "ביקש אותנו עו"ד ורצברגר כי נדחה את המשך שמיעתה של העתירה למועד שייקבע, וכי ביני לביני יוסיף ויגיש תצהיר המוכיח כי לא כל העותרים פלשו לשטח הסגור. אנו דוחים בקשה זו". עוד כתבה השופטת: "קרוב להניח כי מי שנכנסו שלא בהיתר לשטח הסגור – קרא: לבתים שהעותרים החזיקו בהם – היו העותרים או שלוחיהם, ולא נסכים לקבל כי העותרים ואחרים כך יתעתעו ברשויות על דרך של כניסה שלא כדין לשטח סגור".
עו"ד נפתלי ורצברגר אמר לכתבתנו בתגובה, כי אמר לשופטת שהיו אלה אנשים אחרים, וכי ביקש ארכה כדי להצטייד בתצהיריהם של התושבים שלא הם היו במבנים, אך לדבריו השופטת סירבה.
למעשה אומר ורצברגר בג"ץ סירב לדון בענין המהותי, בפעולת הצבא כי "אם היו נכנסים לגופו של ענין היה מתברר כי הצבא לא פעל באופן חוקי. לכן הבג"ץ מצא דרך שלא לדון בכך בטענה כי העותרים עשו דין לעצמם".
לדבריו, במקרים בודדים סירב בית המשפט לדון באופן זה במהות. הוא ציין את דחיית עתירתו בזמנו של ערבי שעתר לבג"ץ לאפשר לו לגור ברובע היהודי. 'בית המשפט ראה כי יש לו טענה חזקה דחה אותה בטענה כי באותו זמן דיבר על הנושא ברדיו', אמר ורצברגר.
יש לשים לב, הוא מוסיף, ש"עד היום אף אחת מהטענות לגבי המאחזים לא התקבלה בבית המשפט ולא בכדי, ביהמ"ש למעשה סגר את הדלתות בפנינו".