"כלי התקשורת המובילים עוסקים בהיבטים טפלים וסנסציוניים של תכנית הנסיגה ומזניחים את העיקר", כותבת תמר גוטמן בכתבה: "מנפחים את המציאות", בה היא מותחת ביקורת על אופן טיפול התקשורת בתכנית ההנתקות.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בכתבה המתפרסמת בגליון החדש של ה"עין השביעית", בטאון אנשי תקשורת בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, כותבת גוטמן: "סריקה מן השבועות האחרונים של העיתונים המרכזיים: הארץ, ידיעות אחרונות, ומעריב, של חדשות ערוץ 1, 2 ו 10 ושל תכניות האקטואליה בגל"צ וברשת ב', מעלה כי בדרך כלל עוסקים כלי התקשורת בהיבטים טפלים שוליים וסנסציוניים של היוזמה, מחמיצים באופן שיטתי את הסוגיות החשובות הכרוכות בה ונמנעים לשאול את השאלות הקשות".
לדברי גוטמן, שלושה נושאים עיקריים תופסים את מירב הנפח בסיקור התקשורתי של תכנית ההתנקות: הסתה, עלות הפיצוי "למפונים" וחזיונות האימה האפוקליפטיים (כלומר נבואות הזעם בדבר מלחמת אחים ו'או התגברות הטרור הפלשתיני מעזה). בשלב מסויים מציינת גוטמן, "נוספו אליהם גם דיווחים על הוויכוח בנוגע לעריכת משאל עם, על סירוב פקודה, ועל ההיערכות במפלגות השונות לקראת ההצבעות בממשלה ובכנסת".
סוגיות חשובות ומהותיות נדחקו לשולי העמודים הפנימיים "חמורה מכך העובדה שהעיסוק בנושאים שעל סדר היום היה נגוע בטון סנסציוני ודמגוגי, רצוף אי דיוקים ועיוותים", נכתב.
דיווחים על סוגיית הפיצויים מוסיפה גוטמן, נעשים באופן "מגמתי ומתלהם". "מוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות הציג כתבה תחת הכותרת: 'בית ליד הים או וילה בטבע' בליווי צילומים של וילות צמודות קרקע בישובים כגון מודיעין אשדוד וגדרה, אשר מתנחלי גוש קטיף יוכלו לרכוש לאחר הפינוי בכספי הפיצויים שיקבלו. ידיעות אחרונות פורט באופן זה בדמגוגיות בוטה על רגשות התסכול של קוראיו הנשחקים תחת מלחמת הקיום הכלכלית ומציג את המתנחלים כחבורה של רודפי בצע אופורטוניסטים, המוכנים למכור את עקרונותיהם בעבור סכום כסף נאה".
"אין פסול בכך שכלי התקשורת מבקשים לתת ביטוי לתחושות הזעם והקנאה של אזרחים מן השורה לנוכח גובה כספי הפיצויים המוצעים למפונים", כותבת עוד גוטמן "יחד עם זאת יש לבדוק את העובדות: עפ"י מנהלת ההתנתקות, עד תחילת חודש אוקטובר נענו רק 100 מתוך 1700 משפחות הצפויות לפינוי. הנתון הזה כמעט שלא זכה לאזכור באמצעי התקשורת".
לדבריה, "הטון הסנסציוני השערורייתי, המאפיין גם את שאר נושאי הסיקור של תכנית ההתנתקות בכלי התקשורת של הזרם המרכזי, משתיק ומבליע כל סוגיה הדורשת טיפול יסודי... כמו: האם ההתנתקות יכולה להיות תחליף להידברות מדינית ולהסכמי שלום? האם המהלך שנוקט שרון הוא דמוקרטי? מהם מניעיו של שרון ליוזמה? מהם הגבולות המשפטיים והאתיים של ההסתה? לאן נעלם קולו של השמאל בכל הנוגע לתכנית ההנתקות? מה יקרה אם הטרור אכן יגבר לאחר ביצוע ההנתקות? האם פינוי המתנחלים הוא בגדר טרנספר? ועוד".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בכתבה המתפרסמת בגליון החדש של ה"עין השביעית", בטאון אנשי תקשורת בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, כותבת גוטמן: "סריקה מן השבועות האחרונים של העיתונים המרכזיים: הארץ, ידיעות אחרונות, ומעריב, של חדשות ערוץ 1, 2 ו 10 ושל תכניות האקטואליה בגל"צ וברשת ב', מעלה כי בדרך כלל עוסקים כלי התקשורת בהיבטים טפלים שוליים וסנסציוניים של היוזמה, מחמיצים באופן שיטתי את הסוגיות החשובות הכרוכות בה ונמנעים לשאול את השאלות הקשות".
לדברי גוטמן, שלושה נושאים עיקריים תופסים את מירב הנפח בסיקור התקשורתי של תכנית ההתנקות: הסתה, עלות הפיצוי "למפונים" וחזיונות האימה האפוקליפטיים (כלומר נבואות הזעם בדבר מלחמת אחים ו'או התגברות הטרור הפלשתיני מעזה). בשלב מסויים מציינת גוטמן, "נוספו אליהם גם דיווחים על הוויכוח בנוגע לעריכת משאל עם, על סירוב פקודה, ועל ההיערכות במפלגות השונות לקראת ההצבעות בממשלה ובכנסת".
סוגיות חשובות ומהותיות נדחקו לשולי העמודים הפנימיים "חמורה מכך העובדה שהעיסוק בנושאים שעל סדר היום היה נגוע בטון סנסציוני ודמגוגי, רצוף אי דיוקים ועיוותים", נכתב.
דיווחים על סוגיית הפיצויים מוסיפה גוטמן, נעשים באופן "מגמתי ומתלהם". "מוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות הציג כתבה תחת הכותרת: 'בית ליד הים או וילה בטבע' בליווי צילומים של וילות צמודות קרקע בישובים כגון מודיעין אשדוד וגדרה, אשר מתנחלי גוש קטיף יוכלו לרכוש לאחר הפינוי בכספי הפיצויים שיקבלו. ידיעות אחרונות פורט באופן זה בדמגוגיות בוטה על רגשות התסכול של קוראיו הנשחקים תחת מלחמת הקיום הכלכלית ומציג את המתנחלים כחבורה של רודפי בצע אופורטוניסטים, המוכנים למכור את עקרונותיהם בעבור סכום כסף נאה".
"אין פסול בכך שכלי התקשורת מבקשים לתת ביטוי לתחושות הזעם והקנאה של אזרחים מן השורה לנוכח גובה כספי הפיצויים המוצעים למפונים", כותבת עוד גוטמן "יחד עם זאת יש לבדוק את העובדות: עפ"י מנהלת ההתנתקות, עד תחילת חודש אוקטובר נענו רק 100 מתוך 1700 משפחות הצפויות לפינוי. הנתון הזה כמעט שלא זכה לאזכור באמצעי התקשורת".
לדבריה, "הטון הסנסציוני השערורייתי, המאפיין גם את שאר נושאי הסיקור של תכנית ההתנתקות בכלי התקשורת של הזרם המרכזי, משתיק ומבליע כל סוגיה הדורשת טיפול יסודי... כמו: האם ההתנתקות יכולה להיות תחליף להידברות מדינית ולהסכמי שלום? האם המהלך שנוקט שרון הוא דמוקרטי? מהם מניעיו של שרון ליוזמה? מהם הגבולות המשפטיים והאתיים של ההסתה? לאן נעלם קולו של השמאל בכל הנוגע לתכנית ההנתקות? מה יקרה אם הטרור אכן יגבר לאחר ביצוע ההנתקות? האם פינוי המתנחלים הוא בגדר טרנספר? ועוד".