המכתב, שאת כתיבתו יזמו תלמידות י"ב באולפנת עפרה, לא מוחה על עצם תוצאות ההצבעה אלא על השמחה הגלויה שהפגינו חברי כנסת תומכי עקירה בהיוודע התוצאות. "לא הרגשנו שהוויתורי הכואבים עליהן דיבר ראש-הממשלה, באמת כאבו לכם", מתלוננים השמיניסטים.
וזה נוסח המכתב: "כרבים מאזרחי המדינה, גם אנחנו ישבנו מול הטלוויזיה ביום שלישי שעבר, וצפינו בנבחרי העם שהכריעו בעניין תוכנית ההתנתקות ובהמשך ההתיישבות הישראלית ברצועת עזה ובצפון השומרון. ההתנתקות, באם תצא לפועל, תכלול פינוי של אלפי יהודים מבתיהם, החרבת בתי כנסת, הוצאת מתים מקבריהם- מהם שהקריבו את חייהם למען הגנה על המולדת, והפקרת שטחי חקלאות רבים המהווים מקור פרנסה לציבור- מפעל חיים של דורות ירד לטמיון.
החלטה על תוכנית כזו אמורה להתקבל בכובד ראש וברגישות רבה.
"כל אדם השותף בהחלטה כה גורלית וכבדת משקל, אמור לקבלה מתוך הזדהות ושותפות, תוך הרגשה כי הוא עצמו מוותר בכאב על היקר לו. כל החלטה שתתקבל עליה להיות מלווה בכאב, הזדהות ובהבנה של גודל הקורבן שמדינת ישראל הולכת להקריב, אמר זאת כבר ראש הממשלה אריאל שרון: "נאלץ לעשות ויתורים כואבים".
"אולם, כאשר הבטנו באנשים, שתפקידם הוא להוביל אותנו, כנסת ישראל, המנהיגים שלנו- לא ניכרה עליהם ההבנה עד כמה גדולה האחריות המוטלת עליהם. בזמן ההכרעה שררה באולם המליאה תחושה של קלות-ראש - חברי הכנסת התבדחו, ודיברו כאילו הם נמצאים במשחק כדורגל ולא בבית הנבחרים של העם.
"כאשר נודעו תוצאות ההצבעה נשמעו מחיאות כפיים וקריאות שמחה לאיד, חברי כנסת רבים ניגשו לראש הממשלה ללחוץ את ידו. בתקשורת זה הוגדר כניצחון.
ויתורים כואבים, האומנם?!
"בתור בני אדם, בתור אזרחי המדינה, אנו מרגישים נבוכים ומושפלים, איננו יכולים להבין כיצד החלטה כל- כך משמעותית מתקבלת בלי שכנסת ישראל כולה "תקרע קריעה", בלי שתרכין ראש, בלי תחושת סולידאריות וכאב עמוקה, ללא כל קשר באיזה צד של המפה הפוליטית נמצאים חברי הכנסת. לדעתנו מדובר ברגש הומאני בסיסי, בכבוד אדם באשר הוא.
"בשנה הבאה אנו מגיעים לגיל 18, מקבלים זכות בחירה ומתגייסים לשירות המדינה, אנו רוצים להרגיש שאנו תורמים למדינה אשר החלטותיה נעשות ברצינות ובכובד ראש, אנחנו רוצים לבחור במנהיגים שקולים שמשמשים דוגמא אישית לציבור כולו.
"מכתב זה נכתב מתוך כאב ולא מתוך דעה פוליטית זו או אחרת. איננו באים במטרה להשמיץ אף אחד. אבל נפגענו. נפגענו בשביל אזרחי המדינה, שההחלטה לפנות אותם מבתיהם נעשתה כאילו מדובר בניצחון. האם יש כאן מקום למנצחים ומנוצחים?!
"על כולנו מוטלת האחריות לדאוג שימים אלו יעברו בכמה שפחות איבה וריחוק. עלינו להוסיף אהבת אחים ואחדות. התייחסות כזו מלאת בוז ומתנשאת בוודאי לא תורמת ולא מקלה על החברה הישראלית. אנחנו עם אחד. וחשוב שנזכור את זה".
וזה נוסח המכתב: "כרבים מאזרחי המדינה, גם אנחנו ישבנו מול הטלוויזיה ביום שלישי שעבר, וצפינו בנבחרי העם שהכריעו בעניין תוכנית ההתנתקות ובהמשך ההתיישבות הישראלית ברצועת עזה ובצפון השומרון. ההתנתקות, באם תצא לפועל, תכלול פינוי של אלפי יהודים מבתיהם, החרבת בתי כנסת, הוצאת מתים מקבריהם- מהם שהקריבו את חייהם למען הגנה על המולדת, והפקרת שטחי חקלאות רבים המהווים מקור פרנסה לציבור- מפעל חיים של דורות ירד לטמיון.
החלטה על תוכנית כזו אמורה להתקבל בכובד ראש וברגישות רבה.
"כל אדם השותף בהחלטה כה גורלית וכבדת משקל, אמור לקבלה מתוך הזדהות ושותפות, תוך הרגשה כי הוא עצמו מוותר בכאב על היקר לו. כל החלטה שתתקבל עליה להיות מלווה בכאב, הזדהות ובהבנה של גודל הקורבן שמדינת ישראל הולכת להקריב, אמר זאת כבר ראש הממשלה אריאל שרון: "נאלץ לעשות ויתורים כואבים".
"אולם, כאשר הבטנו באנשים, שתפקידם הוא להוביל אותנו, כנסת ישראל, המנהיגים שלנו- לא ניכרה עליהם ההבנה עד כמה גדולה האחריות המוטלת עליהם. בזמן ההכרעה שררה באולם המליאה תחושה של קלות-ראש - חברי הכנסת התבדחו, ודיברו כאילו הם נמצאים במשחק כדורגל ולא בבית הנבחרים של העם.
"כאשר נודעו תוצאות ההצבעה נשמעו מחיאות כפיים וקריאות שמחה לאיד, חברי כנסת רבים ניגשו לראש הממשלה ללחוץ את ידו. בתקשורת זה הוגדר כניצחון.
ויתורים כואבים, האומנם?!
"בתור בני אדם, בתור אזרחי המדינה, אנו מרגישים נבוכים ומושפלים, איננו יכולים להבין כיצד החלטה כל- כך משמעותית מתקבלת בלי שכנסת ישראל כולה "תקרע קריעה", בלי שתרכין ראש, בלי תחושת סולידאריות וכאב עמוקה, ללא כל קשר באיזה צד של המפה הפוליטית נמצאים חברי הכנסת. לדעתנו מדובר ברגש הומאני בסיסי, בכבוד אדם באשר הוא.
"בשנה הבאה אנו מגיעים לגיל 18, מקבלים זכות בחירה ומתגייסים לשירות המדינה, אנו רוצים להרגיש שאנו תורמים למדינה אשר החלטותיה נעשות ברצינות ובכובד ראש, אנחנו רוצים לבחור במנהיגים שקולים שמשמשים דוגמא אישית לציבור כולו.
"מכתב זה נכתב מתוך כאב ולא מתוך דעה פוליטית זו או אחרת. איננו באים במטרה להשמיץ אף אחד. אבל נפגענו. נפגענו בשביל אזרחי המדינה, שההחלטה לפנות אותם מבתיהם נעשתה כאילו מדובר בניצחון. האם יש כאן מקום למנצחים ומנוצחים?!
"על כולנו מוטלת האחריות לדאוג שימים אלו יעברו בכמה שפחות איבה וריחוק. עלינו להוסיף אהבת אחים ואחדות. התייחסות כזו מלאת בוז ומתנשאת בוודאי לא תורמת ולא מקלה על החברה הישראלית. אנחנו עם אחד. וחשוב שנזכור את זה".