אם ערפאת היה עורך את חשבון חייו הוא היה צריך לחוש תחושת כשלון משום שמול מאבק במשך שנות דור שניהל נגד ישראל, היא יצאה עשירה ומחוזקת והוא הוביל את הפלשתינים מאסון לאסון. כך כותב דויד פרום ב frontpagemagazine .
פרום מעורכי "נשיונל ריוויו" ו"וולסטריט ג'ורנל" ובעבר מכותבי נאומיו של הנשיא בוש, כותב כי "לרוצח הזקן יש בכל זאת סיבה לחוש נצחון. פעם היה מנודה, רוצח וטרוריסט, ועתה מיליארדר שזכה לפרס נובל לשלום. עוזריו חטפו מטוסים שחטו אזרחים, ארגנו רצח תלמידי בית ספר וספורטאים באולימפיאדה ורצח דיפלומטים אמריקניים. אך הוא הכריח את העולם להכיר בו כמנהיג לגיטימי של רשות, ומיליוני אנשים בעולם רואים בו מנהיג של מאבק צודק. הנשיא ביל קלינטון נפגש עימו 24 פעמים בשמונה שנים, יותר מאשר עם כל דמות פוליטית בינלאומית אחרת".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי פרום מצביע על התופעה לפיה התקשורת העולמית אינה מגלה כלל סקרנות באשר לטיב מחלתו של ערפאת שבשלה אושפז בצרפת. אובדן פתאומי של משקל, ירידה בזכרון וקשיים באוריינטציה, אובדן שליטה על השרירים ובחילות וכן ירידה דרמטית בספירת הדם שלו ללא מימצאים ללוקמיה, כל אלו נשמעים כסימפטומים של איידס, הוא כותב. דיאגנוזה זו לדבריו מתאימה לאורח החיים האישי שערפאת ניהל ומידע על כך נמצא גם בספרו של יון מיחאי פאצ'פה מי שהיה ראש המודיעין הרומני בתקופת צ'אוצ'סקו.
כתבתנו מציינת כי בעמ' 45 בספרו של יון פצ'אפה "אופקים אדומים", בהוצאת ספרית מעריב, מסופרים מעלליו של ה"פדאיי" כנויו של ערפאת במשך כמה שנים. הם מופיעים בדו"ח שחיבר הביון הרומני שכאמור פצ'אפה עמד בראשו לפני שערק למערב, דו"ח שהתבסס גם על דו"חות סודיים שהועברו על ידי שירותי המודיעין של מצרים, ירדן וסוריה. בדו"ח מסופר על "רחמאן אל קודווה- שמו האמיתי של ערפאת – מהנדס בנין שצבר הון בכווית, האספן הנלהב של מכוניות מירוץ, 'אבו עמאן' – כינויו המחתרתי של ערפאת". המידע מוסיף פצ'אפה, כלל "תמרונים פוליטיים מזרחיים מורכבים של שקרים של מעילה בכספי אש"ף שהופקדו בבנקים בשוויץ". וכן מידע על יחסיו של ערפאת עם שומרי ראשו. עם זאת, ממשיך פרום, "התקשורת הבינלאומית מדווחת על בריאותו של ערפאת באופן שבו היא מדווחת על האפיפיור ודיווחים לא רצויים על איידס אינם מתפרסמים".
ישראל מנצחת בשדה הקרב אך ערפאת שולט בתקשורת והוא הצליח לגרום לה להתעלם משחיתותו האישית, להעלים את השמחה ששררה ברש"פ בפיגועי ה 11 בספטמבר ולערוך אבחנה בין אל קעידה לארגוני המחבלים שלו, מוסיף פרום ברשימתו, "ערפאת מבצע פשעי מלחמה כנגד אזרחים כשעל פשעים כאלה תלו בעלות הברית את הנאצים במשפטי נירנברג". למרות שאנשיו של ערפאת לא נלחמו בצה"ל אלא ביצעו חטיפות ורצח אזרחים, ערפאת לא בודד, נהפוך הוא "העולם קיבל את הטרור של ערפאת והוא היחידי שהורשה לשאת את נשקו עליו בנאום באו"ם".
ערפאת נכשל בדאגה לרווחת עמו וחירותו, הוא הצליח להפיח רוח של הרס, לשנוא את אויביו אך גם לא לאהוב את בני עמו והמדד להצלחתו היה מידת הסבל שגרם לאחרים. "העולם היה מקום טוב יותר לולא נולד ערפאת ויהיה מקום טוב יותר אחרי לכתו", מסכם פרום.
פרום מעורכי "נשיונל ריוויו" ו"וולסטריט ג'ורנל" ובעבר מכותבי נאומיו של הנשיא בוש, כותב כי "לרוצח הזקן יש בכל זאת סיבה לחוש נצחון. פעם היה מנודה, רוצח וטרוריסט, ועתה מיליארדר שזכה לפרס נובל לשלום. עוזריו חטפו מטוסים שחטו אזרחים, ארגנו רצח תלמידי בית ספר וספורטאים באולימפיאדה ורצח דיפלומטים אמריקניים. אך הוא הכריח את העולם להכיר בו כמנהיג לגיטימי של רשות, ומיליוני אנשים בעולם רואים בו מנהיג של מאבק צודק. הנשיא ביל קלינטון נפגש עימו 24 פעמים בשמונה שנים, יותר מאשר עם כל דמות פוליטית בינלאומית אחרת".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי פרום מצביע על התופעה לפיה התקשורת העולמית אינה מגלה כלל סקרנות באשר לטיב מחלתו של ערפאת שבשלה אושפז בצרפת. אובדן פתאומי של משקל, ירידה בזכרון וקשיים באוריינטציה, אובדן שליטה על השרירים ובחילות וכן ירידה דרמטית בספירת הדם שלו ללא מימצאים ללוקמיה, כל אלו נשמעים כסימפטומים של איידס, הוא כותב. דיאגנוזה זו לדבריו מתאימה לאורח החיים האישי שערפאת ניהל ומידע על כך נמצא גם בספרו של יון מיחאי פאצ'פה מי שהיה ראש המודיעין הרומני בתקופת צ'אוצ'סקו.
כתבתנו מציינת כי בעמ' 45 בספרו של יון פצ'אפה "אופקים אדומים", בהוצאת ספרית מעריב, מסופרים מעלליו של ה"פדאיי" כנויו של ערפאת במשך כמה שנים. הם מופיעים בדו"ח שחיבר הביון הרומני שכאמור פצ'אפה עמד בראשו לפני שערק למערב, דו"ח שהתבסס גם על דו"חות סודיים שהועברו על ידי שירותי המודיעין של מצרים, ירדן וסוריה. בדו"ח מסופר על "רחמאן אל קודווה- שמו האמיתי של ערפאת – מהנדס בנין שצבר הון בכווית, האספן הנלהב של מכוניות מירוץ, 'אבו עמאן' – כינויו המחתרתי של ערפאת". המידע מוסיף פצ'אפה, כלל "תמרונים פוליטיים מזרחיים מורכבים של שקרים של מעילה בכספי אש"ף שהופקדו בבנקים בשוויץ". וכן מידע על יחסיו של ערפאת עם שומרי ראשו. עם זאת, ממשיך פרום, "התקשורת הבינלאומית מדווחת על בריאותו של ערפאת באופן שבו היא מדווחת על האפיפיור ודיווחים לא רצויים על איידס אינם מתפרסמים".
ישראל מנצחת בשדה הקרב אך ערפאת שולט בתקשורת והוא הצליח לגרום לה להתעלם משחיתותו האישית, להעלים את השמחה ששררה ברש"פ בפיגועי ה 11 בספטמבר ולערוך אבחנה בין אל קעידה לארגוני המחבלים שלו, מוסיף פרום ברשימתו, "ערפאת מבצע פשעי מלחמה כנגד אזרחים כשעל פשעים כאלה תלו בעלות הברית את הנאצים במשפטי נירנברג". למרות שאנשיו של ערפאת לא נלחמו בצה"ל אלא ביצעו חטיפות ורצח אזרחים, ערפאת לא בודד, נהפוך הוא "העולם קיבל את הטרור של ערפאת והוא היחידי שהורשה לשאת את נשקו עליו בנאום באו"ם".
ערפאת נכשל בדאגה לרווחת עמו וחירותו, הוא הצליח להפיח רוח של הרס, לשנוא את אויביו אך גם לא לאהוב את בני עמו והמדד להצלחתו היה מידת הסבל שגרם לאחרים. "העולם היה מקום טוב יותר לולא נולד ערפאת ויהיה מקום טוב יותר אחרי לכתו", מסכם פרום.