על דבר ההכרעה דיווח אתר ירושלים 02net.
המשפט התייחס לגיליון של המקומון השבועי "כל העיר" שפורסם בחמישי לינואר 2001. באותו שבוע נרצחו בני הזוג בנימין וטליה כהנא, תושבי כפר תפוח שנרצחו סמוך לעפרה.
בעמוד השער של המקומון הופיעה תמונה בולטת שבמרכזה חדד. מתחת לתמונה נכתב: כהניסטים במדים, חיילי הנח"ל החרדי בישיבת הרעיון היהודי, לקראת הלווית בני-הזוג כהנא".
בפסק הדין מסביר השופט, כי מדובר בכתבה שכותרתה "כהנא חי בצה"ל" ובתקציר שלה נכתב: "השב"כ אסר על גיוס פעילי "כך" ליחידות קרביות. למרות האיסור הם משרתים בנח"ל החרדי, יחידה מבצעית לכל דבר. משרד הביטחון מעודד את התופעה. קרובי משפחה של כהנא בולטים ביחידה בתפקידי פיקוד וקצונה. השבוע נצפו החיילים בהפגנות הימין וגם למג"ד שלהם יש שלד בארון"
הכתבה עצמה, אשר עניינה בתופעה של שירות פעילי "כך" ו"כהנא חי" כחיילים קרביים בנח"ל החרדי בצה"ל על אף שגיוסם נפסל בידי השב"כ, השתרעה על שני עמודים שלמים בעיתון וכללה תמונות נוספות, בבחינת המחשה לדברים שתוארו בכתבה.
הנתבעים הם יוסף כהן, שערך באותם ימים את כל העיר והמו"ל, שוקן.
השופט פיינברג, מפרט את סיפורה של התמונה: החייל אייל חדד, יצא לחופשת שבת משירותו הצבאי ועצר לביקור אצל חברו בשכונת שמואל הנביא שבירושלים. הוא שמע על ההלוויה של זוג הנרצחים בפיגוע טרור, המתקיימת בקרבת מקום, בבית כנסת "הרעיון היהודי".
חדד וחבר החליטו לחלוק כבוד להרוגי הפיגוע והגיעו למקום בו החל מסע הלוויה. נודע להם כי הנרצחים הם בנימין זאב כהנא ורעייתו טליה. בעת הלוויה נודע לחדד, כי טליה כהנא היא אחותו של דוד הרצליך, חברו לפלוגה.
בשעה ששהה באולם הישיבה, צולם מבלי שהרגיש או שידע על כך, ככל הנראה, על ידי צלם מטעם העיתון. עם סיום ההספדים הוא חזר ליחידתו. ידידתו רינה תג‘ר (כיום אשתו), התקשרה אליו וסיפרה כי תמונתו מופיעה בעיתון כשבתחתיתה הכיתוב האמור, וזאת מבלי שגורם כלשהו מטעם העיתון פנה אליו בשאלות.
חדד, אשר אינו מקורב לעמדותיהן של תנועות ימין המוגדרות כבלתי-חוקיות ומעולם לא נמנה עם חבריה, נתקל במשך כחודשיים בעקבות הפרסום כאמור בתגובות תמיהה ופליאה מצד מכרים רבים על היותו "כהניסט", מה שגרם לו לסבל ועגמת נפש רבה, כך קבע השופט.
חדד, באמצעות עו"ד א. בארי, טען, כי כתיבת הדברים ובפרסומם, גרמו להשפלתו בעני הבריות, היוו עוולה של פרסום לשון הרע, פגעו בשמו הטוב, הציגו אותו כעבריין והובילו לעגמת נפש עבורו. הוא דרש פיצוי בסך 80,000 ₪.
השופט קבע, כי העיתון לא יכול לומר להגנתו "אמת דיברתי", כאשר זהותו של התובע, וכיוצא בזה דעותיו הפוליטיות, לא היו ידועים לעיתון, טרם הדבקת תווית של "כהניסט" ברבים.
עוד קובע השופט, כי "בנסיבות המקרה דנן מדובר בפרסום חמור, המייחס לתובע השתייכות לארגונים גזעניים שהוצאו מחוץ לחוק. ככלל השימוש במינוח "כהניסט" כלפי אדם לא רק שמעניקה לו תדמית שלילית, אלא היא אף מטילה עליו אות קלון אשר לא יימחק בקלות וזאת לנוכח העובדה שהמינוח האמור מסמל מעשה קיצוני, אסור מבחינה חוקית, פסול מבחינה נורמטיבית ואשר נעשה בניגוד לכללי המסגרת המקובלים, בייחוד כאשר מדובר בחייל קרבי בצה"ל".
"הדומיננטיות והעוצמה של השילוב בין תמונתו של התובע עם הכיתוב וכותרת הכתבה, הדגש המיוחד שלו מדברים בעד עצמם. אין כל ספק שבכל אלה יש כדי לפגוע בתובע קשות ולהשפיל אותו. ואולם - וזה העיקר - מה שחמור במיוחד בכתבה היא החירות שלקח לעצמו העיתון לקבוע כי התובע הוא 'כהניסט'".
עוד קבע השופט, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בעיתון נפוץ בעיר שבחר למקם את הסיפור בעמוד הראשון וכי לעיתון ישנה טובת ההנאה היוצאת כתוצאה מפרסום סנסציוני, שבדיעבד נתגלה כלשון הרע.
התביעה של חדד הגיעה לאחר שהעיתון כבר פרסם הבהרה, במילים אלו: "חיילי הנח"ל החרדי שצילומיהם הופיעו בכתבה ‘כהנא חי בצה"ל‘ (כל העיר, 5.1.01) מבקשים להבהיר שהם אינם מחזיקים בדעות כהניסטיות. ‘כל העיר‘ מתנצל אם הובן אחרת".
הבהרה פורסמה לאחר ששלושה חיילים שנראו בתמונה, כאשר שמו של אחד מהם שהוזכר במכתב היה של חדד, שלחו מכתב למערכת ובו האיום בתביעה ואחד מהם הגיש לבסוף תביעת לשון הרע בבית דין לתביעות קטנות. שם נסגר התיק בפשרה שתפורסם התנצלות והתביעה תסולק תמורת 2,600 ₪.
השופט הקל על המקומון בעונש הכספי, לאחר שהביע את אכזבתו מכך שחדד ניסה לטשטש את חלקו במהלכים שקדמו להגשת התביעה הקטנה ושאירעו במהלך בירור אותה תביעה.
"אולם בסופו של יום, לאחר ששקלתי את עמדתי לקראת כתיבת פסק-הדין, אני סבור שיש לתת משקל רב יותר לשיקולים לחומרא מבחינתם של הנתבעים, לרבות ההאשמה החמורה שהפרסום הטיח בתובע, הפרסום הסנסציוני, התפוצה הרחבה של העיתון והתנהגות הנתבעים במהלך המשפט", קבע השופט.
המשפט התייחס לגיליון של המקומון השבועי "כל העיר" שפורסם בחמישי לינואר 2001. באותו שבוע נרצחו בני הזוג בנימין וטליה כהנא, תושבי כפר תפוח שנרצחו סמוך לעפרה.
בעמוד השער של המקומון הופיעה תמונה בולטת שבמרכזה חדד. מתחת לתמונה נכתב: כהניסטים במדים, חיילי הנח"ל החרדי בישיבת הרעיון היהודי, לקראת הלווית בני-הזוג כהנא".
בפסק הדין מסביר השופט, כי מדובר בכתבה שכותרתה "כהנא חי בצה"ל" ובתקציר שלה נכתב: "השב"כ אסר על גיוס פעילי "כך" ליחידות קרביות. למרות האיסור הם משרתים בנח"ל החרדי, יחידה מבצעית לכל דבר. משרד הביטחון מעודד את התופעה. קרובי משפחה של כהנא בולטים ביחידה בתפקידי פיקוד וקצונה. השבוע נצפו החיילים בהפגנות הימין וגם למג"ד שלהם יש שלד בארון"
הכתבה עצמה, אשר עניינה בתופעה של שירות פעילי "כך" ו"כהנא חי" כחיילים קרביים בנח"ל החרדי בצה"ל על אף שגיוסם נפסל בידי השב"כ, השתרעה על שני עמודים שלמים בעיתון וכללה תמונות נוספות, בבחינת המחשה לדברים שתוארו בכתבה.
הנתבעים הם יוסף כהן, שערך באותם ימים את כל העיר והמו"ל, שוקן.
השופט פיינברג, מפרט את סיפורה של התמונה: החייל אייל חדד, יצא לחופשת שבת משירותו הצבאי ועצר לביקור אצל חברו בשכונת שמואל הנביא שבירושלים. הוא שמע על ההלוויה של זוג הנרצחים בפיגוע טרור, המתקיימת בקרבת מקום, בבית כנסת "הרעיון היהודי".
חדד וחבר החליטו לחלוק כבוד להרוגי הפיגוע והגיעו למקום בו החל מסע הלוויה. נודע להם כי הנרצחים הם בנימין זאב כהנא ורעייתו טליה. בעת הלוויה נודע לחדד, כי טליה כהנא היא אחותו של דוד הרצליך, חברו לפלוגה.
בשעה ששהה באולם הישיבה, צולם מבלי שהרגיש או שידע על כך, ככל הנראה, על ידי צלם מטעם העיתון. עם סיום ההספדים הוא חזר ליחידתו. ידידתו רינה תג‘ר (כיום אשתו), התקשרה אליו וסיפרה כי תמונתו מופיעה בעיתון כשבתחתיתה הכיתוב האמור, וזאת מבלי שגורם כלשהו מטעם העיתון פנה אליו בשאלות.
חדד, אשר אינו מקורב לעמדותיהן של תנועות ימין המוגדרות כבלתי-חוקיות ומעולם לא נמנה עם חבריה, נתקל במשך כחודשיים בעקבות הפרסום כאמור בתגובות תמיהה ופליאה מצד מכרים רבים על היותו "כהניסט", מה שגרם לו לסבל ועגמת נפש רבה, כך קבע השופט.
חדד, באמצעות עו"ד א. בארי, טען, כי כתיבת הדברים ובפרסומם, גרמו להשפלתו בעני הבריות, היוו עוולה של פרסום לשון הרע, פגעו בשמו הטוב, הציגו אותו כעבריין והובילו לעגמת נפש עבורו. הוא דרש פיצוי בסך 80,000 ₪.
השופט קבע, כי העיתון לא יכול לומר להגנתו "אמת דיברתי", כאשר זהותו של התובע, וכיוצא בזה דעותיו הפוליטיות, לא היו ידועים לעיתון, טרם הדבקת תווית של "כהניסט" ברבים.
עוד קובע השופט, כי "בנסיבות המקרה דנן מדובר בפרסום חמור, המייחס לתובע השתייכות לארגונים גזעניים שהוצאו מחוץ לחוק. ככלל השימוש במינוח "כהניסט" כלפי אדם לא רק שמעניקה לו תדמית שלילית, אלא היא אף מטילה עליו אות קלון אשר לא יימחק בקלות וזאת לנוכח העובדה שהמינוח האמור מסמל מעשה קיצוני, אסור מבחינה חוקית, פסול מבחינה נורמטיבית ואשר נעשה בניגוד לכללי המסגרת המקובלים, בייחוד כאשר מדובר בחייל קרבי בצה"ל".
"הדומיננטיות והעוצמה של השילוב בין תמונתו של התובע עם הכיתוב וכותרת הכתבה, הדגש המיוחד שלו מדברים בעד עצמם. אין כל ספק שבכל אלה יש כדי לפגוע בתובע קשות ולהשפיל אותו. ואולם - וזה העיקר - מה שחמור במיוחד בכתבה היא החירות שלקח לעצמו העיתון לקבוע כי התובע הוא 'כהניסט'".
עוד קבע השופט, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בעיתון נפוץ בעיר שבחר למקם את הסיפור בעמוד הראשון וכי לעיתון ישנה טובת ההנאה היוצאת כתוצאה מפרסום סנסציוני, שבדיעבד נתגלה כלשון הרע.
התביעה של חדד הגיעה לאחר שהעיתון כבר פרסם הבהרה, במילים אלו: "חיילי הנח"ל החרדי שצילומיהם הופיעו בכתבה ‘כהנא חי בצה"ל‘ (כל העיר, 5.1.01) מבקשים להבהיר שהם אינם מחזיקים בדעות כהניסטיות. ‘כל העיר‘ מתנצל אם הובן אחרת".
הבהרה פורסמה לאחר ששלושה חיילים שנראו בתמונה, כאשר שמו של אחד מהם שהוזכר במכתב היה של חדד, שלחו מכתב למערכת ובו האיום בתביעה ואחד מהם הגיש לבסוף תביעת לשון הרע בבית דין לתביעות קטנות. שם נסגר התיק בפשרה שתפורסם התנצלות והתביעה תסולק תמורת 2,600 ₪.
השופט הקל על המקומון בעונש הכספי, לאחר שהביע את אכזבתו מכך שחדד ניסה לטשטש את חלקו במהלכים שקדמו להגשת התביעה הקטנה ושאירעו במהלך בירור אותה תביעה.
"אולם בסופו של יום, לאחר ששקלתי את עמדתי לקראת כתיבת פסק-הדין, אני סבור שיש לתת משקל רב יותר לשיקולים לחומרא מבחינתם של הנתבעים, לרבות ההאשמה החמורה שהפרסום הטיח בתובע, הפרסום הסנסציוני, התפוצה הרחבה של העיתון והתנהגות הנתבעים במהלך המשפט", קבע השופט.