(צילום: קטיף נט.)
"למרות מספרם הרב של האירועים הביטחוניים שהתרחשו באזור לפני ובמהלך איסוף הנתונים, למרות מספר ההרוגים והנפגעים מפעולות אלו, ולמרות חוסר הוודאות על עתידם במקום, הם לא רואים את מקום מגוריהם כמסוכן", כך מגלה מחקר שערכה ד"ר מרים ביליג בהתייחסה לתושבי חבל קטיף.
בילינג מהמכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל ביצעה את המחקר תחת הכותרת "התקשרות למקום, תפיסת סיכון ואמונה דתית ביישובים היהודיים בחבל עזה".
כתבנו חגי הוברמן מציין כי מדובר במחקר המשך למחקרים קודמים של ד"ר ביליג, בהם נבדק הקשר בין המתיישבים ליישוביהם ביהודה ושומרון. המחקרים הקודמים הראו רצון גבוה מאד של דור הבנים להמשיך להתגורר בהתנחלויות, למרות המצב הביטחוני הקשה.
"מתברר שהביטוי "ביתי הוא מבצרי" תופס גם לגבי מתיישבי חבל עזה, והם נחושים בדעתם להישאר שם. ממצאים אלו סותרים את דעת החוקרים על חשיבות "הסביבה הבטוחה להתגורר בה", ומאשרים את התיאורית בדבר חשיבות ההשפעה של גורמים תרבותיים על תפיסת הסיכון" – כותבת ד"ר ביליג במחקרה.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי המחקר מגלה הבדלים, אם כי לא גדולים, בין גברים לנשים ביחס לאידיאולוגיה. הגברים הם בעלי אידיאולוגיה חזקה יותר של היאחזות בקרקע מאשר נשים. דברי ד"ר ביליג, הסיבה היא ככל הנראה שחלק ניכר מהגברים בחבל עזה הם חקלאים, והם היו אלו שהובילו להחלטה להתיישב באזור, ולכן התחברותם לקרקע יחסית יותר חזקה.
הראיונות ואיסוף החומר נעשו מדצמבר 2002 ועד פברואר 2003, כשפעילות הטרור הייתה בשיאה, והפינוי או ההתנתקות עוד לא ממש עמדו על הפרק. המחקר מבוסס על ראיונות טלפוניים פרטניים עם אנשים ונשים נשואים בגיל 22 עד 45, מכל 16 היישובים בחבל עזה, דתיים וחילוניים. רואיינו בסה"כ 156 בתי אב, שהם כ~15 אחוז מבתי האב בכל היישובים.
התוצאות הראו שבממוצע הגברים הם בעלי רמת אידיאולוגיה גבוהה יותר מהנשים. בחלוקה בין דתיים לחילוניים, הדתיים היו בעלי רמת אידיאולוגיה גבוהה יותר, בעלי מידת התקשרות גדולה יותר לבית ולמקום, בעלי תפיסת סיכון נמוכה יחסית, ובעלי נטייה קצת יותר חזקה להישאר, בהשוואה לחילוניים.
עוד הראה המחקר, כי ככל שהאידיאולוגיה וההתקשרות לבית ולמקום גבוהות יותר, כך תפיסת הסיכון נמוכה יותר והנטייה להישאר חזקה יותר.
בניגוד למצופה, המחקר מראה כי ככל שהוותק גדול יותר, כך המקום נתפס כמסוכן יותר. זאת בניגוד לממצא שככל שהוותק גדול יותר, כך ההתקשרות למקום חזקה יותר. הסיבה: הוותיקים יותר זכו לחיות במקום כשהסביבה הייתה בטוחה מבחינה ביטחונית ושררו יחסי שכנות ודו~קיום בין היהודים והפלשתינים. לעומתם, האוכלוסייה החדשה יחסית הגיעה לאיזור כשהיא מודעת לכך שהוא מסוכן, וצריכה להצדיק צעד זה בשיכנוע עצמי שהמקום בטוח לחיות בו.
"למרות מספרם הרב של האירועים הביטחוניים שהתרחשו באזור לפני ובמהלך איסוף הנתונים, למרות מספר ההרוגים והנפגעים מפעולות אלו, ולמרות חוסר הוודאות על עתידם במקום, הם לא רואים את מקום מגוריהם כמסוכן", כך מגלה מחקר שערכה ד"ר מרים ביליג בהתייחסה לתושבי חבל קטיף.
בילינג מהמכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל ביצעה את המחקר תחת הכותרת "התקשרות למקום, תפיסת סיכון ואמונה דתית ביישובים היהודיים בחבל עזה".
כתבנו חגי הוברמן מציין כי מדובר במחקר המשך למחקרים קודמים של ד"ר ביליג, בהם נבדק הקשר בין המתיישבים ליישוביהם ביהודה ושומרון. המחקרים הקודמים הראו רצון גבוה מאד של דור הבנים להמשיך להתגורר בהתנחלויות, למרות המצב הביטחוני הקשה.
"מתברר שהביטוי "ביתי הוא מבצרי" תופס גם לגבי מתיישבי חבל עזה, והם נחושים בדעתם להישאר שם. ממצאים אלו סותרים את דעת החוקרים על חשיבות "הסביבה הבטוחה להתגורר בה", ומאשרים את התיאורית בדבר חשיבות ההשפעה של גורמים תרבותיים על תפיסת הסיכון" – כותבת ד"ר ביליג במחקרה.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי המחקר מגלה הבדלים, אם כי לא גדולים, בין גברים לנשים ביחס לאידיאולוגיה. הגברים הם בעלי אידיאולוגיה חזקה יותר של היאחזות בקרקע מאשר נשים. דברי ד"ר ביליג, הסיבה היא ככל הנראה שחלק ניכר מהגברים בחבל עזה הם חקלאים, והם היו אלו שהובילו להחלטה להתיישב באזור, ולכן התחברותם לקרקע יחסית יותר חזקה.
הראיונות ואיסוף החומר נעשו מדצמבר 2002 ועד פברואר 2003, כשפעילות הטרור הייתה בשיאה, והפינוי או ההתנתקות עוד לא ממש עמדו על הפרק. המחקר מבוסס על ראיונות טלפוניים פרטניים עם אנשים ונשים נשואים בגיל 22 עד 45, מכל 16 היישובים בחבל עזה, דתיים וחילוניים. רואיינו בסה"כ 156 בתי אב, שהם כ~15 אחוז מבתי האב בכל היישובים.
התוצאות הראו שבממוצע הגברים הם בעלי רמת אידיאולוגיה גבוהה יותר מהנשים. בחלוקה בין דתיים לחילוניים, הדתיים היו בעלי רמת אידיאולוגיה גבוהה יותר, בעלי מידת התקשרות גדולה יותר לבית ולמקום, בעלי תפיסת סיכון נמוכה יחסית, ובעלי נטייה קצת יותר חזקה להישאר, בהשוואה לחילוניים.
עוד הראה המחקר, כי ככל שהאידיאולוגיה וההתקשרות לבית ולמקום גבוהות יותר, כך תפיסת הסיכון נמוכה יותר והנטייה להישאר חזקה יותר.
בניגוד למצופה, המחקר מראה כי ככל שהוותק גדול יותר, כך המקום נתפס כמסוכן יותר. זאת בניגוד לממצא שככל שהוותק גדול יותר, כך ההתקשרות למקום חזקה יותר. הסיבה: הוותיקים יותר זכו לחיות במקום כשהסביבה הייתה בטוחה מבחינה ביטחונית ושררו יחסי שכנות ודו~קיום בין היהודים והפלשתינים. לעומתם, האוכלוסייה החדשה יחסית הגיעה לאיזור כשהיא מודעת לכך שהוא מסוכן, וצריכה להצדיק צעד זה בשיכנוע עצמי שהמקום בטוח לחיות בו.