כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי מדובר בסימפוזיון שבו נטלו חלק השופטת בדימוס דליה דורנר, פרופ' זאב סגל מאוניברסיטת ת"א והפרשן המשפטי של עתון "הארץ, פרופ' אריאל בנדור דיקן הפקולטה למשפטים באוני' חיפה, ח"כ איתן יו"ר ועדת החוקה וח"כ אופיר פינס, לשעבר יו"ר ועדת החוקה. עיקרי הסימפוזיון מתפרסמים בעתון תנועת העבודה "אופקים חדשים" שמהיום (ה') הופך מ"עתון נייר" לעתון אינטרנטי במטרה, לדברי עורכו, נתן רענן, להרחיב באופן משמעותי את מעגל קוראיו. רענן אומר בראיון לכתבתנו כי מדובר בעתון בעל אוריינטציה "מרכז שמאלה" העוסק בתחומי כלכלה, חברה ופוליטיקה, אך הוא שואף שעל הכותבים "המובטחים" בעתון בהם: א.ב יהושע, במבי שלג, דליה רביקוביץ, עוזי ברעם, עמי אילון, שולמית אלוני, אברהם בורג, פרופ' מיכאל בר זוהר, פרופ' שלמה בן עמי, ועוד, יתווספו גם כותבים המשתייכים לצד הימני של המפה הפוליטית.
כתבתנו מוסיפה כי במהלך הסימפוזיון הצביע איתן על הבעייתיות בבית המשפט העליון הסבור כי הוא מעל הרוב של בית המחוקקים, ומביא את השקפותיו לידי ביטוי בהחלטותיו והוסיף כי לעיתים עריצות המיעוט גרועה עוד יותר מעריצות הרוב, "עריצות המיעוט אף פעם לא באה ואומרת: אנחנו עריצות המיעוט. הם תמיד מוצאים להם ערכים שבשמם הם מקדשים את העריצות שלהם".
על הצורך בהגדרת סמכויותיו של ביהמ"ש העליון אמר איתן כי בשנת 92 כינה השופט ברק את חוקי היסוד "נשק לא קונבנציונלי" בתוך מאמר שפורסם לאחר חקיקת חוקי היסוד. ברק כתב אז: "עד כה ניתן לשופטים נשק קונבנציונלי, לטיפול בחקיקה – בדרך הפרשנות. עתה, בעקבות החקיקה, ניתן לשופטים נשק לא קונבנציונלי, המאפשר ביטולו של דבר חקיקה שאינו מקיים את דרישות חוקי היסוד". אני בעד ביקורת שיפוטית אמר ח"כ איתן אבל היא צריכה להיות בסמכות מפורשת אותה יאשר העם "ממש כמו במעמד הר סיני".
השופטת בדימוס דורנר אמרה בסימפוזיון כי "ביהמ"ש אינו יכול להשתחרר גם אם הוא רוצה בכך, מחובתו לדון אם המעשים השלטוניים הם כדין, ולפסול את אותם מעשים שאינם חוקיים, גם אם דעת הקהל באותה שעה אינה עימו. לביהמ"ש אין אותה פריבילגיה של הרשויות האחרות, שלא לעשות דבר, כאשר לא ניתן לגבש הסכמה לאומית". בהמשך אמרה כי בשנותיו הראשונות הנחיל ביהמ"ש העליון למדינה "את זכויות האדם, וזהו האקטיביזם השיפוטי במיטבו".
פרופ' אריאל בנדור דיקן הפקולטה למשפטים באונ' חיפה אמר כי אקטיביזם שיפוטי הוא "נושא תפל ומשעמם" וכי "השיח הזה ששם במוקד את האקטיביזם השיפוטי עלולה להיות לו השפעה לא טובה על השופטים עצמם כי גם הסטודנטים למשפטים קולטים את התפיסה לפיה בסופו של דבר כל החוק והפסיקה הם שטויות ויש שיקול דעת רחב לכל שופט להחליט על פי האינטואיציה שלו, אינטואיצית הצדק או אינטואיציה פוליטית, מה טוב ומה רע, אבל כיום אין לזה כמעט קשר למציאות".
כתבתנו מוסיפה כי במהלך הסימפוזיון הצביע איתן על הבעייתיות בבית המשפט העליון הסבור כי הוא מעל הרוב של בית המחוקקים, ומביא את השקפותיו לידי ביטוי בהחלטותיו והוסיף כי לעיתים עריצות המיעוט גרועה עוד יותר מעריצות הרוב, "עריצות המיעוט אף פעם לא באה ואומרת: אנחנו עריצות המיעוט. הם תמיד מוצאים להם ערכים שבשמם הם מקדשים את העריצות שלהם".
על הצורך בהגדרת סמכויותיו של ביהמ"ש העליון אמר איתן כי בשנת 92 כינה השופט ברק את חוקי היסוד "נשק לא קונבנציונלי" בתוך מאמר שפורסם לאחר חקיקת חוקי היסוד. ברק כתב אז: "עד כה ניתן לשופטים נשק קונבנציונלי, לטיפול בחקיקה – בדרך הפרשנות. עתה, בעקבות החקיקה, ניתן לשופטים נשק לא קונבנציונלי, המאפשר ביטולו של דבר חקיקה שאינו מקיים את דרישות חוקי היסוד". אני בעד ביקורת שיפוטית אמר ח"כ איתן אבל היא צריכה להיות בסמכות מפורשת אותה יאשר העם "ממש כמו במעמד הר סיני".
השופטת בדימוס דורנר אמרה בסימפוזיון כי "ביהמ"ש אינו יכול להשתחרר גם אם הוא רוצה בכך, מחובתו לדון אם המעשים השלטוניים הם כדין, ולפסול את אותם מעשים שאינם חוקיים, גם אם דעת הקהל באותה שעה אינה עימו. לביהמ"ש אין אותה פריבילגיה של הרשויות האחרות, שלא לעשות דבר, כאשר לא ניתן לגבש הסכמה לאומית". בהמשך אמרה כי בשנותיו הראשונות הנחיל ביהמ"ש העליון למדינה "את זכויות האדם, וזהו האקטיביזם השיפוטי במיטבו".
פרופ' אריאל בנדור דיקן הפקולטה למשפטים באונ' חיפה אמר כי אקטיביזם שיפוטי הוא "נושא תפל ומשעמם" וכי "השיח הזה ששם במוקד את האקטיביזם השיפוטי עלולה להיות לו השפעה לא טובה על השופטים עצמם כי גם הסטודנטים למשפטים קולטים את התפיסה לפיה בסופו של דבר כל החוק והפסיקה הם שטויות ויש שיקול דעת רחב לכל שופט להחליט על פי האינטואיציה שלו, אינטואיצית הצדק או אינטואיציה פוליטית, מה טוב ומה רע, אבל כיום אין לזה כמעט קשר למציאות".