כזכור, הנשים הועמדו לדין לאחר שהגיעו למחות על פינוי גבעה 26 בחברון, שם התגוררה משפחתו של נתי עוזרי הי"ד, אשר נרצח לעיני אשתו וילדיו אך חודשיים לפני כן.
בזמן פינוי המאחז הקיפו כוחות צבא את הגבעה ולא נתנו לאזרחים מקרית ארבע להגיע למקום. לאחר מאבקים הצליחו ארבע נשים מחברון להגיע לגבעה, כולן היו לאחר לידה ומטבע הדברים נצמדו אליהן תינוקותיהם היונקים. הנשים נכנסו לתוך רכב נטוש שהיה במקום, כדי להגן על ילדיהם ועל עצמם מפני הגשם. בשלב מסוים הגיעו למקום כוחות צבא ומשטרה ודרשו מהן לצאת מהרכב ולעזוב את המקום. הנשים סירבו להתפנות ונעצרו לחקירה.
עם תחילת משפטן, הגיעו הנשים לבית המשפט והכריזו בפני השופט כי אין הן מתכוונות לקחת חלק בפארסה הזאת, שהרי לא ייתכן שהפושעת האמיתית כטענתן- מדינת ישראל- אשר באמצעות שוטריה וחייליה עשתה את העוול הנורא ליתומים ולאלמנה, תאשים את מי שמחה על העוול בפשעים אותם היא בעצמה ביצעה.
הנשים עצמן הכינו כתב אישום נגד מדינת ישראל על כך שהפרה חובתה כלפי היתומים, אותם הוציאו אנשי המשטרה כשהם יחפים מביתם, בלילה גשום וקר. הנשים האשימו את מדינת ישראל, שלא נתנה לילדים לקחת ולו מזכרת אחת מהבית ההרוס. הנשים האשימו את מדינת ישראל במעצר חסרי ישע , יתומי משפחת עוזרי, וכליאתם ברכב להובלת פושעים. בסיום הטחת האשמה, יצאו הנשים מן האולם.
"אותה מערכת אשר הפרה את הוראת בג"צ להרוס רק גג של אחד מהמבנים שבגבעה והרסה עד היסוד את כל המבנים שהיו בגבעה ועקרה וגירשה את המשפחה השכולה באכזריות קשה ושלא עפ"י דין, מאשימה אותנו בהפרת הוראה חוקית על שבאנו למחות על פשע נורא זה", כתבו במענה לכתב האישום שהוגש לבית המשפט.
עוד טענו כי לא ייתכן "שאותה מערכת שניסתה למנוע מצלמים לצלם את התמונות הקשות ולהכשיל את הבאת האמת של מה שאירע בגבעה 26 לידיעת הציבור הרחב, מאשימה אותנו בהכשלת שוטר".
"אותה מערכת אכזרית שקרעה יתומים קטנים ממיטותיהם החמות באמצע לילה קר וגשום, ללא אפשרות לגרוב גרביים חמות, לנעול נעליים או ללבוש מעיל. ללא אפשרות לקחת צידה לדרך, אוכל, שתייה, טיטולים וללא אפשרות לקחת מזכרת אחרונה מאבא – תמונה, דובי שקנה לילדו, מכתב שנשאר, מאשימה אותנו בהפרת חובה של הורה או אחראי. איפה אחריות לבריאותם הגופנית והרגשית של אותם יתומים????", תהו המורשעות.
כאמור, שופט בית משפט השלום בירושלים, יחזקאל ברקלי, הרשיע אותן בהכשלת שוטר ובהפרת חובה של הורה.
הנאשמת הרביעית אסתר מידד סירבה ליטול חלק בהליך המשפטי, ולא הופיעה למשפט. היא נעצרה ע"י שוטרים מספר שבועות לאחר הדיון, הוסעה בכוח עם תינוקה לבית המשפט, שם היא הודיעה: "כתב האישום אינו מעניין אותי. אני פועלת רק על פי אמות מידה יהודיות. על פי הוראת הרבנים, יש לסרב פקודה להחרבת בית בארץ ישראל. אני מסרבת ליטול חלק או להכיר בהליך הזה". השופט ראה בהודעתה כפירה בכתב האישום ומאחר והיו בעיות בזיהויה ע"י המצלמות, החליט לזכות אותה.
כתב האישום ייחס להן 'הפרת חובת הורה', על פי סעיף 337 לחוק העונשין של מדינת ישראל, הקובע: "המפר ללא הצדק כדין את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו או חבלה בגופו ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו – מאסר שלול שנים".
הנשים שהורשעו, יפעת אלקובי, מרים פליישמן ואלישבע פדרמן, אמרו כי בהחלטה להרשיע אותן הפך בית המשפט הן לשותף בפשעים כלפי משפחת עוזרי והן ל'מחנך על' אשר מתיימר לקבוע איך נגדל את ילדינו.
"אנו אומרים לפרקליטות ולשופט בית המשפט בירושלים: לא תקבעו לנו מה טוב לילדינו! לא ניתן לכם לעשות לנו חינוך מחדש! אנו מגדלים את ילדינו לאהבת הארץ מקטנות ואתם מחנכים את ילדכם לחומריות ולאי אכפתיות שמתבטאת לבסוף במציאת ריגושים בהודו ובדרום אמריקה".
"ילדינו איתנו בטוב וברע, גם בטיולים וגם במאבקים על ארץ ישראל. ואם המחיר יהיה הרשעתנו בפלילים אנו מוכנים לשלם את המחיר,כי היום מאשימים אותנו בהפרת חובת הורה בשל מחאה על הרס יישוב ומחר ידרשו מאיתנו על אותו משקל להוציא את ילדינו מחברון כי אנו מסכנים את חייהם.
לו, פרקליטות המדינה הייתה קיימת לפני קום המדינה, ספק בעיני אם מייבשי הביצות היו מצליחים בשליחותם, שהרי מי יודע, אולי גם הם הפרו את חובתם כהורים, בכך שגידלו את ילדיהם ליד הביצות???".
בזמן פינוי המאחז הקיפו כוחות צבא את הגבעה ולא נתנו לאזרחים מקרית ארבע להגיע למקום. לאחר מאבקים הצליחו ארבע נשים מחברון להגיע לגבעה, כולן היו לאחר לידה ומטבע הדברים נצמדו אליהן תינוקותיהם היונקים. הנשים נכנסו לתוך רכב נטוש שהיה במקום, כדי להגן על ילדיהם ועל עצמם מפני הגשם. בשלב מסוים הגיעו למקום כוחות צבא ומשטרה ודרשו מהן לצאת מהרכב ולעזוב את המקום. הנשים סירבו להתפנות ונעצרו לחקירה.
עם תחילת משפטן, הגיעו הנשים לבית המשפט והכריזו בפני השופט כי אין הן מתכוונות לקחת חלק בפארסה הזאת, שהרי לא ייתכן שהפושעת האמיתית כטענתן- מדינת ישראל- אשר באמצעות שוטריה וחייליה עשתה את העוול הנורא ליתומים ולאלמנה, תאשים את מי שמחה על העוול בפשעים אותם היא בעצמה ביצעה.
הנשים עצמן הכינו כתב אישום נגד מדינת ישראל על כך שהפרה חובתה כלפי היתומים, אותם הוציאו אנשי המשטרה כשהם יחפים מביתם, בלילה גשום וקר. הנשים האשימו את מדינת ישראל, שלא נתנה לילדים לקחת ולו מזכרת אחת מהבית ההרוס. הנשים האשימו את מדינת ישראל במעצר חסרי ישע , יתומי משפחת עוזרי, וכליאתם ברכב להובלת פושעים. בסיום הטחת האשמה, יצאו הנשים מן האולם.
עוד טענו כי לא ייתכן "שאותה מערכת שניסתה למנוע מצלמים לצלם את התמונות הקשות ולהכשיל את הבאת האמת של מה שאירע בגבעה 26 לידיעת הציבור הרחב, מאשימה אותנו בהכשלת שוטר".
"אותה מערכת אכזרית שקרעה יתומים קטנים ממיטותיהם החמות באמצע לילה קר וגשום, ללא אפשרות לגרוב גרביים חמות, לנעול נעליים או ללבוש מעיל. ללא אפשרות לקחת צידה לדרך, אוכל, שתייה, טיטולים וללא אפשרות לקחת מזכרת אחרונה מאבא – תמונה, דובי שקנה לילדו, מכתב שנשאר, מאשימה אותנו בהפרת חובה של הורה או אחראי. איפה אחריות לבריאותם הגופנית והרגשית של אותם יתומים????", תהו המורשעות.
כאמור, שופט בית משפט השלום בירושלים, יחזקאל ברקלי, הרשיע אותן בהכשלת שוטר ובהפרת חובה של הורה.
הנאשמת הרביעית אסתר מידד סירבה ליטול חלק בהליך המשפטי, ולא הופיעה למשפט. היא נעצרה ע"י שוטרים מספר שבועות לאחר הדיון, הוסעה בכוח עם תינוקה לבית המשפט, שם היא הודיעה: "כתב האישום אינו מעניין אותי. אני פועלת רק על פי אמות מידה יהודיות. על פי הוראת הרבנים, יש לסרב פקודה להחרבת בית בארץ ישראל. אני מסרבת ליטול חלק או להכיר בהליך הזה". השופט ראה בהודעתה כפירה בכתב האישום ומאחר והיו בעיות בזיהויה ע"י המצלמות, החליט לזכות אותה.
כתב האישום ייחס להן 'הפרת חובת הורה', על פי סעיף 337 לחוק העונשין של מדינת ישראל, הקובע: "המפר ללא הצדק כדין את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו או חבלה בגופו ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו – מאסר שלול שנים".
הנשים שהורשעו, יפעת אלקובי, מרים פליישמן ואלישבע פדרמן, אמרו כי בהחלטה להרשיע אותן הפך בית המשפט הן לשותף בפשעים כלפי משפחת עוזרי והן ל'מחנך על' אשר מתיימר לקבוע איך נגדל את ילדינו.
"אנו אומרים לפרקליטות ולשופט בית המשפט בירושלים: לא תקבעו לנו מה טוב לילדינו! לא ניתן לכם לעשות לנו חינוך מחדש! אנו מגדלים את ילדינו לאהבת הארץ מקטנות ואתם מחנכים את ילדכם לחומריות ולאי אכפתיות שמתבטאת לבסוף במציאת ריגושים בהודו ובדרום אמריקה".
"ילדינו איתנו בטוב וברע, גם בטיולים וגם במאבקים על ארץ ישראל. ואם המחיר יהיה הרשעתנו בפלילים אנו מוכנים לשלם את המחיר,כי היום מאשימים אותנו בהפרת חובת הורה בשל מחאה על הרס יישוב ומחר ידרשו מאיתנו על אותו משקל להוציא את ילדינו מחברון כי אנו מסכנים את חייהם.
לו, פרקליטות המדינה הייתה קיימת לפני קום המדינה, ספק בעיני אם מייבשי הביצות היו מצליחים בשליחותם, שהרי מי יודע, אולי גם הם הפרו את חובתם כהורים, בכך שגידלו את ילדיהם ליד הביצות???".