עמית אומר כי באזור התגלו כמה כפרים יהודים מאותה תקופה. עוד הסביר כי כאשר מבוצעות עבודות תשתית במקום מסוים, ומתגלות בו עתיקות, מתבצעות חפירות הצלה כלומר הצלת מידע מהממצאים, והעברת ממצאים מיוחדים לתצוגה. השרידים עצמם נהרסים במהלך המשך עבודות הפיתוח והתשתית.
"באזור הזה החלה חברת מקורות בהנחת קו מים, ואז התגלו קברים עתיקים. מקורות תהפוך את קו המים לעילי". כאמור, בשרידי אחד הכפרים התגלה מקווה. "המאפיין את הישובים היהודים מימי הבית השני הוא ריבוי מקוואות. בתקופה זו היתה הקפדה יתרה על טומאה וטהרה בגלל בית המקדש, והמצוות התלויות בו. מלבד שלושת המקוואות המשולבים בתוך בתי המגורים שגילינו בכפר, התגלה בשולי הישוב מקוה גדול מימדים- כ50 מטרים מעוקבים גודלו. המינימום ההלכתי למקוה הוא 40 סאה, חצי קוב. מקווה זה גדול פי 80 מכך. יש בו כניסה כפולה המיועדת לעליה ולירידה במקביל, וזה מאפיין מקוואות שהיו בירושלים וסביבותיה. הם שמרו על הפרדה בין העולים מהטבילה והיורדים לטבילה כדי שלא יטמאו זה את זה. והנה מצאנו לראשונה באזור זה מקוה מטיפוס ירושלמי".
עמית הסביר כי הצורך במקוה ציבורי גדול כזה נבע מריבוי שנות בצורת, או חורפים מאוחרים שהיו שכיחים בא"י. "בשנת בצורת, התייבשו הבורות, והיתה בעיה במקוואות המים. הקהילה עדיין היתה חייבת לטבול, ולכן הקצו מקוה ציבורי שעמד כרזרבה. כשהחורף מתעכב שימש המקוה כאלטרנטיבה למקוואות הביתיים. לגבי הפתח הכפול המאפיין מקוואות ירושלמיים בתל גזר הסמוך, שלט יוחנן בן הורקנוס, המנהיג החשמונאי שהרחיב את גבולות המדינה החשמונאית. הוא מיישב באזור שכבש, אזור בן שמן, משפחות כהנים מירושלים. העדות לכך שיושבו כאן משפחות ירושלמיות, הוא המקווה מטיפוס ירושלמי שבנו כאן", משער עמית.
"באזור הזה החלה חברת מקורות בהנחת קו מים, ואז התגלו קברים עתיקים. מקורות תהפוך את קו המים לעילי". כאמור, בשרידי אחד הכפרים התגלה מקווה. "המאפיין את הישובים היהודים מימי הבית השני הוא ריבוי מקוואות. בתקופה זו היתה הקפדה יתרה על טומאה וטהרה בגלל בית המקדש, והמצוות התלויות בו. מלבד שלושת המקוואות המשולבים בתוך בתי המגורים שגילינו בכפר, התגלה בשולי הישוב מקוה גדול מימדים- כ50 מטרים מעוקבים גודלו. המינימום ההלכתי למקוה הוא 40 סאה, חצי קוב. מקווה זה גדול פי 80 מכך. יש בו כניסה כפולה המיועדת לעליה ולירידה במקביל, וזה מאפיין מקוואות שהיו בירושלים וסביבותיה. הם שמרו על הפרדה בין העולים מהטבילה והיורדים לטבילה כדי שלא יטמאו זה את זה. והנה מצאנו לראשונה באזור זה מקוה מטיפוס ירושלמי".
עמית הסביר כי הצורך במקוה ציבורי גדול כזה נבע מריבוי שנות בצורת, או חורפים מאוחרים שהיו שכיחים בא"י. "בשנת בצורת, התייבשו הבורות, והיתה בעיה במקוואות המים. הקהילה עדיין היתה חייבת לטבול, ולכן הקצו מקוה ציבורי שעמד כרזרבה. כשהחורף מתעכב שימש המקוה כאלטרנטיבה למקוואות הביתיים. לגבי הפתח הכפול המאפיין מקוואות ירושלמיים בתל גזר הסמוך, שלט יוחנן בן הורקנוס, המנהיג החשמונאי שהרחיב את גבולות המדינה החשמונאית. הוא מיישב באזור שכבש, אזור בן שמן, משפחות כהנים מירושלים. העדות לכך שיושבו כאן משפחות ירושלמיות, הוא המקווה מטיפוס ירושלמי שבנו כאן", משער עמית.