"ירידה מצטברת של כ-10 מיליארד שקל המהווים כ-15 אחוז בהוצאה החברתית בחמש שנים, בנוסף לגידול באבטלה יובילו להתרחבות ממדי העוני בשנה הקרובה", כך קובעים חוקרי מרכז טאוב אשר גם קוראים לממשלה להתמקד בעידוד הצמיחה, בצמצום ממדי האבטלה ולשאוף ליתר שוויון בהקצאת המשאבים.
הדו"ח "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2004" יוצא לאור בימים הקרובים על-ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. מרכז טאוב הוא מכון עצמאי, בלתי תלוי, הממומן על-ידי ארגון הג'וינט האמריקאי וגורמים פרטיים. בראש המכון עומד פרופ' יעקב קופ ולצידו אנשי אקדמיה ומחקר מובילים בתחומם, ובהם מר ארנון גפני, פרופ' חיים אדלר, פרופ' דב צ'רניחובסקי ופרופ' יוסף קטן.
בדו"ח נסקרות ומנותחות ההתפתחויות הכלכליות-חברתיות בישראל בשנים האחרונות ומתמקד בשנה האחרונה. ממצאי הדו"ח מצביעים על מגמה של התאוששות במשק בשנת 2004, שראשיתה במחצית השנייה של 2003, לאחר שנתיים של ירידה חדה בפעילות הכלכלית. אולם חידוש הצמיחה אינו מביא בינתיים לתפנית במצב התעסוקה, שיעור האבטלה ב-2004 עולה עדיין על 10 אחוזים.
חוקרי מרכז טאוב מתריעים על כך, שגם בהצעת התקציב הנוכחית מתוכננת ירידה בהוצאה החברתית של הממשלה, שיוצרת ירידה מתמשכת בשיעור ההוצאה החברתית בתוצר מ-21.3 אחוז בשנת 2001 ל-18.3 אחוז בלבד בתקציב 2005. במונחים מוחלטים תסתכם ההוצאה החברתית הכוללת השנה ב-97 מיליארד ₪ לעומת יותר מ-106 מיליארד ש"ח בשנת 2001. משמעות הנתון הוא קיצוץ של 10 מיליארד ש"ח בהוצאה החברתית הכוללת, ירידה של 15 אחוז.
כל ממשלות ישראל ב-19 השנים האחרונות הקטינו את חלקן בתוצר. המדיניות הכלכלית של כל ממשלות ישראל מאז תוכנית הייצוב של 1985 חתרה להקטין את חלקה של הממשלה בתוצר כדי להפנות יותר משאבים למגזר העסקי. כתוצאה מכך ירד היחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג מ-63 אחוז ב-1985 ל-51 אחוז ב-2000. ב-2001 השתנתה המגמה והיחס קפץ ל-55 אחוז. רמה זו נותרה ללא שינוי עד 2003 וב-2004 שוב נרשמה ירידה ביחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג שתימשך גם ב-2005.
דו"ח מרכז טאוב קובע, כי בשנים האחרונות הוכנסו שינויים גדולים יחסית בתקציב במהלך השנה. שינויים כאלה מקשים על מימוש יעיל של תוכניות העבודה של משרדי הממשלה השונים. הם עלולים להתבטא בתת-ביצוע ובסדרי עדיפות משובשים. כך, לדוגמא, על פי הצעת התקציב ל-2003 (השנה האחרונה שלגביה קיימים נתוני ביצוע) ההוצאות החברתיות הסתכמו בפועל ב-94 אחוז מהתקציב המקורי וב-97 אחוז מהתקציב המתוקן. הדו"ח מדגיש כי הסטיות בביצוע בלטו במיוחד בהוצאה על שירותים חברתיים ישירים. לדעת מרכז טאוב, תת-הביצוע מעלה חשש לסטייה מסדרי העדיפויות שנקבעו על-ידי הממשלה והכנסת. הפרק על הוצאות הממשלה בדו"ח המרכז נכתב השנה על-ידי יעקב ליפשיץ על בסיס הניתוח הנערך במרכז מדי שנה על-ידי הצוות הקבוע.
חוקרי המרכז מדגישים, כי הקיצוץ המשמעותי בקצבאות בשנים האחרונות לא לווה בהפעלת תוכניות חלופיות של סיוע לאוכלוסיות חלשות. עיקר הפגיעה בקרב מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי דמי אבטלה. גם קצבת הזיקנה נשחקה בשנים האחרונות בכ-15 אחוז ביחס לרמת החיים הממוצעת וכמוה קצבת הילדים (32 אחוז) וקצבת הבטחת ההכנסה (24 אחוז). הפגיעה בקצבת הילדים תרמה לגידול בשיעור הילדים העניים בישראל לרמה של 28 אחוז בשנת 2004.
ההוצאה לחינוך מהווה את הסעיף הגדול ביותר בהוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים ישירים – כ-30 מיליארד ₪. חוקרי מרכז טאוב מתריעים על צפיפות גדולה ויוצאת דופן בכיתות בחטיבות הביניים בישראל, צפיפות קשה בכל השוואה למדינות מפותחות דומות, הפוגעת קשה בפעילות החינוכית. זאת ועוד, הדו"ח מצביע על ירידה של למעלה מ-50 אחוז בתקציבי פיתוח ובבניית בתי-ספר וציודם – חלה ירידה חדה מהשקעה של 1.1 מיליארד ש"ח בשנת 2001 ל-460 מיליון ש"ח בלבד בשנת 2004.
ההוצאה הממשלתית לבריאות הסתכמה ב-15.5 מיליארד ש"ח בשנת 2003 ובשנת 2004 צפויה ההוצאה להסתכם ברמה דומה – 15.9 מיליארד ש"ח. הדו"ח מגלה כי מאז 1997 נרשמה שחיקה של למעלה מ-30 אחוז באספקת שירותי בריאות לציבור במימון הממשלה. השחיקה בהקצאה הממשלתית לבריאות הגדילה את ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה מ-26 אחוז בשנת 1995 ל-31 אחוז בשנת 2003 והיא גורמת להרעה בשביעות הרצון של הציבור ממערכת הבריאות.
עוד מתריע דו"ח מרכז טאוב מפני המשך הקיצוצים בהוצאה הממשלתית לשירותים חברתיים אישיים. ההוצאה הממשלתית בסך 5.2 מיליארד ₪ בשנה האחרונה משקפת המשך קיצוץ של 2 אחוזים במונחים ריאליים עבור האוכלוסיות החלשות ביותר. המשמעות היא פגיעה גורפת, משמעותית ומסוכנת במשפחות של מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי.
הדו"ח "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2004" יוצא לאור בימים הקרובים על-ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. מרכז טאוב הוא מכון עצמאי, בלתי תלוי, הממומן על-ידי ארגון הג'וינט האמריקאי וגורמים פרטיים. בראש המכון עומד פרופ' יעקב קופ ולצידו אנשי אקדמיה ומחקר מובילים בתחומם, ובהם מר ארנון גפני, פרופ' חיים אדלר, פרופ' דב צ'רניחובסקי ופרופ' יוסף קטן.
בדו"ח נסקרות ומנותחות ההתפתחויות הכלכליות-חברתיות בישראל בשנים האחרונות ומתמקד בשנה האחרונה. ממצאי הדו"ח מצביעים על מגמה של התאוששות במשק בשנת 2004, שראשיתה במחצית השנייה של 2003, לאחר שנתיים של ירידה חדה בפעילות הכלכלית. אולם חידוש הצמיחה אינו מביא בינתיים לתפנית במצב התעסוקה, שיעור האבטלה ב-2004 עולה עדיין על 10 אחוזים.
חוקרי מרכז טאוב מתריעים על כך, שגם בהצעת התקציב הנוכחית מתוכננת ירידה בהוצאה החברתית של הממשלה, שיוצרת ירידה מתמשכת בשיעור ההוצאה החברתית בתוצר מ-21.3 אחוז בשנת 2001 ל-18.3 אחוז בלבד בתקציב 2005. במונחים מוחלטים תסתכם ההוצאה החברתית הכוללת השנה ב-97 מיליארד ₪ לעומת יותר מ-106 מיליארד ש"ח בשנת 2001. משמעות הנתון הוא קיצוץ של 10 מיליארד ש"ח בהוצאה החברתית הכוללת, ירידה של 15 אחוז.
כל ממשלות ישראל ב-19 השנים האחרונות הקטינו את חלקן בתוצר. המדיניות הכלכלית של כל ממשלות ישראל מאז תוכנית הייצוב של 1985 חתרה להקטין את חלקה של הממשלה בתוצר כדי להפנות יותר משאבים למגזר העסקי. כתוצאה מכך ירד היחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג מ-63 אחוז ב-1985 ל-51 אחוז ב-2000. ב-2001 השתנתה המגמה והיחס קפץ ל-55 אחוז. רמה זו נותרה ללא שינוי עד 2003 וב-2004 שוב נרשמה ירידה ביחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג שתימשך גם ב-2005.
דו"ח מרכז טאוב קובע, כי בשנים האחרונות הוכנסו שינויים גדולים יחסית בתקציב במהלך השנה. שינויים כאלה מקשים על מימוש יעיל של תוכניות העבודה של משרדי הממשלה השונים. הם עלולים להתבטא בתת-ביצוע ובסדרי עדיפות משובשים. כך, לדוגמא, על פי הצעת התקציב ל-2003 (השנה האחרונה שלגביה קיימים נתוני ביצוע) ההוצאות החברתיות הסתכמו בפועל ב-94 אחוז מהתקציב המקורי וב-97 אחוז מהתקציב המתוקן. הדו"ח מדגיש כי הסטיות בביצוע בלטו במיוחד בהוצאה על שירותים חברתיים ישירים. לדעת מרכז טאוב, תת-הביצוע מעלה חשש לסטייה מסדרי העדיפויות שנקבעו על-ידי הממשלה והכנסת. הפרק על הוצאות הממשלה בדו"ח המרכז נכתב השנה על-ידי יעקב ליפשיץ על בסיס הניתוח הנערך במרכז מדי שנה על-ידי הצוות הקבוע.
חוקרי המרכז מדגישים, כי הקיצוץ המשמעותי בקצבאות בשנים האחרונות לא לווה בהפעלת תוכניות חלופיות של סיוע לאוכלוסיות חלשות. עיקר הפגיעה בקרב מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי דמי אבטלה. גם קצבת הזיקנה נשחקה בשנים האחרונות בכ-15 אחוז ביחס לרמת החיים הממוצעת וכמוה קצבת הילדים (32 אחוז) וקצבת הבטחת ההכנסה (24 אחוז). הפגיעה בקצבת הילדים תרמה לגידול בשיעור הילדים העניים בישראל לרמה של 28 אחוז בשנת 2004.
ההוצאה לחינוך מהווה את הסעיף הגדול ביותר בהוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים ישירים – כ-30 מיליארד ₪. חוקרי מרכז טאוב מתריעים על צפיפות גדולה ויוצאת דופן בכיתות בחטיבות הביניים בישראל, צפיפות קשה בכל השוואה למדינות מפותחות דומות, הפוגעת קשה בפעילות החינוכית. זאת ועוד, הדו"ח מצביע על ירידה של למעלה מ-50 אחוז בתקציבי פיתוח ובבניית בתי-ספר וציודם – חלה ירידה חדה מהשקעה של 1.1 מיליארד ש"ח בשנת 2001 ל-460 מיליון ש"ח בלבד בשנת 2004.
ההוצאה הממשלתית לבריאות הסתכמה ב-15.5 מיליארד ש"ח בשנת 2003 ובשנת 2004 צפויה ההוצאה להסתכם ברמה דומה – 15.9 מיליארד ש"ח. הדו"ח מגלה כי מאז 1997 נרשמה שחיקה של למעלה מ-30 אחוז באספקת שירותי בריאות לציבור במימון הממשלה. השחיקה בהקצאה הממשלתית לבריאות הגדילה את ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה מ-26 אחוז בשנת 1995 ל-31 אחוז בשנת 2003 והיא גורמת להרעה בשביעות הרצון של הציבור ממערכת הבריאות.
עוד מתריע דו"ח מרכז טאוב מפני המשך הקיצוצים בהוצאה הממשלתית לשירותים חברתיים אישיים. ההוצאה הממשלתית בסך 5.2 מיליארד ₪ בשנה האחרונה משקפת המשך קיצוץ של 2 אחוזים במונחים ריאליים עבור האוכלוסיות החלשות ביותר. המשמעות היא פגיעה גורפת, משמעותית ומסוכנת במשפחות של מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי.