דוקטור טוביה פרידלינג מספר כי בשנת 96' נפגש הגנז הקודם דוקטור אביתר פריזל עם ראשי מערכת הביטחון והכין אותם לכך שבשנת 98' יפקע החיסיון בן חמישים השנה על מסמכים סודיים שבידיו מאאז קום המדינה.

החוק המדובר אמור לחשוף את כל המסמכים שגילם מעל חמישים שנה, מרגע זה ואילך. דוקטור פריזל הודיע לאנשי הבטחון כי על מנת לשמור את החיסיון לשנים נוספות עליהם לתקן את החוק, שכאמור מורה על פקיעת החיסיון כעבור חמישים שנה.

כשנכנס פרידלינג לתפקידו כגנז במקום דוקטור פריזל הובהר לו שמערכת הבטחון אינה מתכוונת ליישם את המלצתו של פריזל. לאחר בירור הדבר פנה פרידלינג לראשי מערכות הבטחון ואמר להם כי בהחלטתם זו הם מפירים את החוק, "גם זכות הציבור לדעת וגם השמירה על חוק הארכיונים הם חלק מהדמוקרטיה שלנו", אומר פרידלינג בראיון שהעניק ל'הארץ'.

פרידלינג אף דרש את פתיחת המסמכים שסיווגם פקע על פי חוות דעתם של כל המומחים שעימם נועץ. ראש המוסד באותה העת אפרים הלוי הציע לו לפנות לראש המוסד הבא אחריו מאיר דגן ולהציג בפניו את הבעייתיות שבהתנהלות מוסדות הביטחון בסוגייה.

לדברי פרידלינג גם ראש המוסד, גם ראש השב"כ וגם אנשי 'נתיב' נאותו לבחון את האפשרות להארכת תקופת החיסיון לעשרים שנים נוספות, אולם לטענתו "משכו" האישים את ביצוע המעשה. פרידלינג מספר על תחושת כישלון בכך שלמרות מעמדו הרשמי לא עלה בידו לאכוף את החוק ולהורות על פתיחת המסמכים בארכיוני שירותי הבטחון השונים. (ש)