על שני אשמים מרכזיים הצביעו תומכי ההתנתקות כמי שהכשילו את חוק פינוי-פיצוי בוועדת החוקה. האחד הוא חבר הכנסת עזמי בשארה. מבחינתם תמיכתו של כל ח"כ ערבי בכל וורסיה של נסיגה היא אקסיומה בלתי ניתנת לערעור. האשם השני, במרכאות, הוא חבר הכנסת גדעון סער. כיצד ייתכן, הם שואלים, שיושב ראש הקואליציה, זה שממונה על הצלחתה בעבודה הפרלמנטרית, יהיה זה שיצביע נגדה.
אבל סער ובשארה אינם היחידים שהצבעתם היום (ג') הפתיעה והכשילה את ההתנתקות. החוליה הנוספת שדרך הצבעתה לא הייתה ברורה הייתה זו של הרב אברהם רביץ. כך מדווח כתבנו בכנסת אריאל כהנא.
רביץ, לאורך דיוני הוועדה וגם בנאומיו בכנסת, משמיע בעקביות עיקרון בסיסי אחד. ליהודים, הוא טוען בתוקף, יש זכות לשבת בכל מקום בארץ ישראל. לאחרונה הוא אף פרסם עקרונות של תכנית מדינית אשר אחד מעקרונותיה הוא המשך התיישבות יהודית בכל הארץ. צפוי אם כן שמי שאלה עמדותיו יתנגד לכל גירסה של תכנית התנתקות.
אלא שהדברים אינם כה פשוטים. עקרונות לחוד ולחצים לחוד. באי כוחו של ראש הממשלה מפעילים לחצים כבדים על רביץ ועל חבריו להניח את העקרונות בצד ולא להפריע לרכבת ההתנתקות. משהו על רף הלחצים הללו אפשר ללמוד מהפתק שהעביר מזכיר הממשלה, במהלך הישיבה, לשר המיועד אופיר פינס. "אם רביץ מצביע נגד" כותב ישראל מימון לפינס "בשארה חייב להיות בעד". הפתק נועד כנראה להביא לשינוי עמדתו של בשארה ברגע האחרון - מהלך שיזם מיימון ולא השיג את מטרתו.
מיימון העביר את הפנייה לפינס כשהתברר לו שאינו יכול לסמוך על רביץ משום שהלה יתנגד להתנתקות. או במילים אחרות, למרות המשא ומתן הקואליציוני, ובשונה ממפלגת העבודה, יהדות התורה לא רואה עצמה כחלק מהקואליציה.
רביץ הונחה על ידי הרב אלישיב להתעלם מהלחצים של שרון ואנשיו ולהרים את ידו נגד החוק. לאחר ההצבעה אמר כי שמח שזו היתה ההוראה שקיבל.
האם כל זה אומר שיהדות התורה תמנע את ההתנתקות? התשובה לשאלה הזו שלילית. בנושא ההתנתקות ובכלל, אופן ההצבעה של יהדות התורה, הוא נגזרת ישירה של המו"מ הקואליציוני. נכון לעכשיו, הליכוד אינו מספק את הסחורה שיהדות התורה מצפה לה: שמירה על עצמאות החינוך וחיזוק שירותי הדת. במצב הזה הרב אלישיב משיב באותה המטבע ומורה לאנשיו לא לתת לליכוד את המתת העיקרי שלו הוא מצפה: ההתנתקות. אם וכאשר תצטרף המפלגה החרדית לקואליציה ויגיע מועד ההצבעה על תכנית הנסיגה יתקיים הדיון המהותי והמכריע של גדולי התורה.
אבל סער ובשארה אינם היחידים שהצבעתם היום (ג') הפתיעה והכשילה את ההתנתקות. החוליה הנוספת שדרך הצבעתה לא הייתה ברורה הייתה זו של הרב אברהם רביץ. כך מדווח כתבנו בכנסת אריאל כהנא.
רביץ, לאורך דיוני הוועדה וגם בנאומיו בכנסת, משמיע בעקביות עיקרון בסיסי אחד. ליהודים, הוא טוען בתוקף, יש זכות לשבת בכל מקום בארץ ישראל. לאחרונה הוא אף פרסם עקרונות של תכנית מדינית אשר אחד מעקרונותיה הוא המשך התיישבות יהודית בכל הארץ. צפוי אם כן שמי שאלה עמדותיו יתנגד לכל גירסה של תכנית התנתקות.
אלא שהדברים אינם כה פשוטים. עקרונות לחוד ולחצים לחוד. באי כוחו של ראש הממשלה מפעילים לחצים כבדים על רביץ ועל חבריו להניח את העקרונות בצד ולא להפריע לרכבת ההתנתקות. משהו על רף הלחצים הללו אפשר ללמוד מהפתק שהעביר מזכיר הממשלה, במהלך הישיבה, לשר המיועד אופיר פינס. "אם רביץ מצביע נגד" כותב ישראל מימון לפינס "בשארה חייב להיות בעד". הפתק נועד כנראה להביא לשינוי עמדתו של בשארה ברגע האחרון - מהלך שיזם מיימון ולא השיג את מטרתו.
מיימון העביר את הפנייה לפינס כשהתברר לו שאינו יכול לסמוך על רביץ משום שהלה יתנגד להתנתקות. או במילים אחרות, למרות המשא ומתן הקואליציוני, ובשונה ממפלגת העבודה, יהדות התורה לא רואה עצמה כחלק מהקואליציה.
רביץ הונחה על ידי הרב אלישיב להתעלם מהלחצים של שרון ואנשיו ולהרים את ידו נגד החוק. לאחר ההצבעה אמר כי שמח שזו היתה ההוראה שקיבל.
האם כל זה אומר שיהדות התורה תמנע את ההתנתקות? התשובה לשאלה הזו שלילית. בנושא ההתנתקות ובכלל, אופן ההצבעה של יהדות התורה, הוא נגזרת ישירה של המו"מ הקואליציוני. נכון לעכשיו, הליכוד אינו מספק את הסחורה שיהדות התורה מצפה לה: שמירה על עצמאות החינוך וחיזוק שירותי הדת. במצב הזה הרב אלישיב משיב באותה המטבע ומורה לאנשיו לא לתת לליכוד את המתת העיקרי שלו הוא מצפה: ההתנתקות. אם וכאשר תצטרף המפלגה החרדית לקואליציה ויגיע מועד ההצבעה על תכנית הנסיגה יתקיים הדיון המהותי והמכריע של גדולי התורה.