שולמית לבנת, זמרת המחתרות, מנהלת המדרשה הלאומית ואמה של שרת החינוך לימור לבנת אומרת בראיון לעתון תל אביב כי יש פקודות בלתי חוקיות בעליל, למשל "לירות בשבוי. אני לא משווה, אבל לתת פקודת פינוי זו בעיני פקודה בלתי חוקית בעליל. יש ציבור שחושב שלקחת יהודי שיושב ברשות על אדמתו ובנה בית, בית כנסת ואולמות תרבות וגידל שם ילדים – לפנות אותו זו פקודה בלתי חוקית בעליל. זו דעתי".
לבנת מוסיפה כי היא מתנגדת גם לעזיבה מרצון "ביום של הפינוי לא הייתי לוקחת מכונית ונוסעת, אלא הייתי נשארת עד שהיו באים ומפנים אותי בכוח. זה מעוות שצבא של יהודים מפנה יהודים מנחלתם. אבל מצדי לא תהיה אלימות. אם באות 4 חיילות ומרימות ולוקחות אותי משם – אז אני האלימה? הן אלה שמשתמשות בכוח".
על קריאתו של בנה, נועם לבנת לסרב פקודה בעת פינוי גוש קטיף אומרת לבנת כי היא מבינה את קריאתו אך יש להדגיש כי אין המדובר בסירוב לשרת אלא בסירוב לפנות יהודים מבתיהם. "הצבא במפורש לא צריך לקחת עליו את התפקיד לפנות. מדברים עכשיו כל הזמן על מלחמת אחים אבל אם באים אלי לביתי וסוחבים אותי בכוח ואני מתגוננת כי אני לא רוצה שייקחו אותי מביתי ומאדמתי – אז זו לא אני שעושה מלחמת אחים".
על "זכותם" של הפלשתינים למדינה אומרת לבנת: "קודם כל אין דבר כזה פלשתינים. הם באו לכאן בעקבות השפע שיהודים יצרו. אנחנו סללנו כבישים וייבשנו ביצות והקמנו בתי חולים. אם הם היו עם, אז למה הם לא הקימו לעצמם מדינה? לא מגיעה להם מדינה, אפילו אם האו"ם הכריז על השטחים כשטח כבוש. כמו שאמר בן גוריון – או"ם שמום. לפי הצהרת בלפור כל הארץ מיועדת לנו, ויהודה ושומרון הם בהחלט חלק משטחי ארץ ישראל".
לבנת מכהנת כמנהלת המדרשה הלאומית אותה הקימה חברתה, ח"כ לשעבר גאולה כהן. המדרשה עוסקת לדבריה בהשתלמויות מורים בנושאי הסטוריה מורשת וזהות יהודית. "במשך שנים כשמפא"י והשמאל ניהלו את המדינה, נעשו שכתובים של ההסטוריה גם באוניברסיטאות, למשל, שהן מעוזי שמאל מלמעלה ועד למטה, נשמעים עד היום קולות שאומרים שאת הפרק של לח"י יש למחוק מעל דפי ההסטוריה. אנחנו כאן במדרשה באים ומספרים את ההסטוריה כפי שהיא".
לבנת מתייחסת בראיון לשני חלקי משפחתה הצד החילוני והצד הדתי ואומרת כי הצד החילוני יכול ללמוד "ערכים דרך ושפה" מהצד הדתי. "עכשיו, כשנועם ומשפחתו עברו זמנית לגוש קטיף, הילדים לא התלוננו ולא אמרו: 'למה, ומה עם החברים ובית הספר' אלא קיבלו את המעבר, כי זה למען המולדת. אני אוהבת גם את הצניעות בלבוש הדתי וסולדת מהאופנה של הפופיק בחוץ. אני חושבת שלבוש חשוף הוא מזמין זלזול והערות וגישה שוביניסטית – ומי שאומר שלא, פשוט מטמין את ראשו בחול. הגענו למצבים מאד קשים של אלימות בקרב בני הנוער. כולם מאשימים כל הזמן את מערכת החינוך אבל אני אומרת שזה מתחיל בבית ואני לא אומרת את זה בגלל לימור. יש להורים בעיה בהצבת גבולות. אני תמיד מצאתי זמן לדבר עם הילדים שלי ולהקשיב להם. היום כל הורה שקוע בהצלחות שלו ויש פחות זמן לילדים ולמה שעובר עליהם".
לבנת מוסיפה כי מה שיכול לעזור הוא החזרת הכבוד למורים. "אם הילדים יעמדו כשהמורה נכנס וישירו את ההמנון ויהיו גם שעות לימוד של מסורת ושורשים – אז המצב יכול להשתנות".(ר)
לבנת מוסיפה כי היא מתנגדת גם לעזיבה מרצון "ביום של הפינוי לא הייתי לוקחת מכונית ונוסעת, אלא הייתי נשארת עד שהיו באים ומפנים אותי בכוח. זה מעוות שצבא של יהודים מפנה יהודים מנחלתם. אבל מצדי לא תהיה אלימות. אם באות 4 חיילות ומרימות ולוקחות אותי משם – אז אני האלימה? הן אלה שמשתמשות בכוח".
על קריאתו של בנה, נועם לבנת לסרב פקודה בעת פינוי גוש קטיף אומרת לבנת כי היא מבינה את קריאתו אך יש להדגיש כי אין המדובר בסירוב לשרת אלא בסירוב לפנות יהודים מבתיהם. "הצבא במפורש לא צריך לקחת עליו את התפקיד לפנות. מדברים עכשיו כל הזמן על מלחמת אחים אבל אם באים אלי לביתי וסוחבים אותי בכוח ואני מתגוננת כי אני לא רוצה שייקחו אותי מביתי ומאדמתי – אז זו לא אני שעושה מלחמת אחים".
על "זכותם" של הפלשתינים למדינה אומרת לבנת: "קודם כל אין דבר כזה פלשתינים. הם באו לכאן בעקבות השפע שיהודים יצרו. אנחנו סללנו כבישים וייבשנו ביצות והקמנו בתי חולים. אם הם היו עם, אז למה הם לא הקימו לעצמם מדינה? לא מגיעה להם מדינה, אפילו אם האו"ם הכריז על השטחים כשטח כבוש. כמו שאמר בן גוריון – או"ם שמום. לפי הצהרת בלפור כל הארץ מיועדת לנו, ויהודה ושומרון הם בהחלט חלק משטחי ארץ ישראל".
לבנת מכהנת כמנהלת המדרשה הלאומית אותה הקימה חברתה, ח"כ לשעבר גאולה כהן. המדרשה עוסקת לדבריה בהשתלמויות מורים בנושאי הסטוריה מורשת וזהות יהודית. "במשך שנים כשמפא"י והשמאל ניהלו את המדינה, נעשו שכתובים של ההסטוריה גם באוניברסיטאות, למשל, שהן מעוזי שמאל מלמעלה ועד למטה, נשמעים עד היום קולות שאומרים שאת הפרק של לח"י יש למחוק מעל דפי ההסטוריה. אנחנו כאן במדרשה באים ומספרים את ההסטוריה כפי שהיא".
לבנת מתייחסת בראיון לשני חלקי משפחתה הצד החילוני והצד הדתי ואומרת כי הצד החילוני יכול ללמוד "ערכים דרך ושפה" מהצד הדתי. "עכשיו, כשנועם ומשפחתו עברו זמנית לגוש קטיף, הילדים לא התלוננו ולא אמרו: 'למה, ומה עם החברים ובית הספר' אלא קיבלו את המעבר, כי זה למען המולדת. אני אוהבת גם את הצניעות בלבוש הדתי וסולדת מהאופנה של הפופיק בחוץ. אני חושבת שלבוש חשוף הוא מזמין זלזול והערות וגישה שוביניסטית – ומי שאומר שלא, פשוט מטמין את ראשו בחול. הגענו למצבים מאד קשים של אלימות בקרב בני הנוער. כולם מאשימים כל הזמן את מערכת החינוך אבל אני אומרת שזה מתחיל בבית ואני לא אומרת את זה בגלל לימור. יש להורים בעיה בהצבת גבולות. אני תמיד מצאתי זמן לדבר עם הילדים שלי ולהקשיב להם. היום כל הורה שקוע בהצלחות שלו ויש פחות זמן לילדים ולמה שעובר עליהם".
לבנת מוסיפה כי מה שיכול לעזור הוא החזרת הכבוד למורים. "אם הילדים יעמדו כשהמורה נכנס וישירו את ההמנון ויהיו גם שעות לימוד של מסורת ושורשים – אז המצב יכול להשתנות".(ר)