מנהל אגף הנישואין במועצה הדתית בירושלים הרב הדיין אברהם דב לוין ישוב לעבודתו לאחר שפוטר ממנה שלא כדין לפני כחמש שנים. כך פסק בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בית הדין קבע שנפלו פגמים מהותיים ביותר בפיטורי הרב לוין וכי הם היו בלתי מוצדקים. בין היתר קבע בית הדין כי לא נערך לו שימוע כדין, לא היתה הסכמה כנדרש של ועד העובדים וכי באותה עת למועצה הדתית לא היתה סמכות כלל לפטרו.
בית הדין לא קיבל גם את הטענה של המועצה הדתית כי "בשל קשיי תקציב" אי אפשר להשיבו לתפקיד. בהחלטה נכתב כי בתצהיר המועצה לא נטען שעובד אחר ממלא את תפקידו כ"מנהל אגף הנישואין, ועל כן אין חשש מפגיעה בצד ג'".
בהחלטתה קובעת השופטת דיתה פרוז'ינין כי נציגי המועצה הדתית לא הצליחו להוכיח את טענותיהם כלפי הרב לוין בהן הפצת ידיעות הקשורות ברשימת פסולי החיתון. "עדויות עדי המועצה הדתית היו כלליות ביותר ונתגלו בהן סתירות לא מעטות. כמו כן לא הובאה בפנינו ראיה כלשהי הקושרת את הדיין לפרסומים וכתבות בעתון או למעשים אחרים שיוחסו לו. מנגד הוצגו בפני בית הדין ראיות רבות על שביעות רצון מתפקודו של הדיין במשך תקופת עבודתו במועצה", כתבה השופטת בהחלטתה.
עוד כתבה : "לא ניתן להתעלם מן העובדה שלא עלה בידי הנתבעת (המועצה הדתית ר.א.) לבסס את טענותיה בדבר תפקודו הלקוי של התובע, ומתוך הראיות שהוצגו לפנינו עולה החשש כי התובע פוטר משיקולים זרים".
כאמור, בצעד חריג, הורה בית הדין על החזרתו של הדיין לעבודה על אף שכאמור חלפו חמש שנים מיום פיטוריו ועד למתן פסק הדין. כמו כן פסק בית המשפט כי המועצה הדתית תשלם לדיין פיצוי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש ר.א.), בסך 15 אלף ₪. בהחלטה נכתב עוד כי "סבורים אנו כי נסיבות פיטורי התובע, כפי שהוצגו לפנינו מצדיקים מתן פיצוי לתובע בגין נזק לא ממוני. אמנם פיצוי מעין זה אינו נפסק בבתי דין לעבודה אלא במקרים חריגים, אולם במקרה זה האופן שבו נעשו פיטורי התובע, וההאשמות קשות שהוטחו בו, מצדיקים פסיקת פיצוי זה".
השופטת אף פסקה כי המועצה הדתית תשלם לדיין את הוצאותיו בסך 10 אלפים ש"ח.
בפני המועצה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך חודש ימים.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בית הדין קבע שנפלו פגמים מהותיים ביותר בפיטורי הרב לוין וכי הם היו בלתי מוצדקים. בין היתר קבע בית הדין כי לא נערך לו שימוע כדין, לא היתה הסכמה כנדרש של ועד העובדים וכי באותה עת למועצה הדתית לא היתה סמכות כלל לפטרו.
בית הדין לא קיבל גם את הטענה של המועצה הדתית כי "בשל קשיי תקציב" אי אפשר להשיבו לתפקיד. בהחלטה נכתב כי בתצהיר המועצה לא נטען שעובד אחר ממלא את תפקידו כ"מנהל אגף הנישואין, ועל כן אין חשש מפגיעה בצד ג'".
בהחלטתה קובעת השופטת דיתה פרוז'ינין כי נציגי המועצה הדתית לא הצליחו להוכיח את טענותיהם כלפי הרב לוין בהן הפצת ידיעות הקשורות ברשימת פסולי החיתון. "עדויות עדי המועצה הדתית היו כלליות ביותר ונתגלו בהן סתירות לא מעטות. כמו כן לא הובאה בפנינו ראיה כלשהי הקושרת את הדיין לפרסומים וכתבות בעתון או למעשים אחרים שיוחסו לו. מנגד הוצגו בפני בית הדין ראיות רבות על שביעות רצון מתפקודו של הדיין במשך תקופת עבודתו במועצה", כתבה השופטת בהחלטתה.
עוד כתבה : "לא ניתן להתעלם מן העובדה שלא עלה בידי הנתבעת (המועצה הדתית ר.א.) לבסס את טענותיה בדבר תפקודו הלקוי של התובע, ומתוך הראיות שהוצגו לפנינו עולה החשש כי התובע פוטר משיקולים זרים".
כאמור, בצעד חריג, הורה בית הדין על החזרתו של הדיין לעבודה על אף שכאמור חלפו חמש שנים מיום פיטוריו ועד למתן פסק הדין. כמו כן פסק בית המשפט כי המועצה הדתית תשלם לדיין פיצוי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש ר.א.), בסך 15 אלף ₪. בהחלטה נכתב עוד כי "סבורים אנו כי נסיבות פיטורי התובע, כפי שהוצגו לפנינו מצדיקים מתן פיצוי לתובע בגין נזק לא ממוני. אמנם פיצוי מעין זה אינו נפסק בבתי דין לעבודה אלא במקרים חריגים, אולם במקרה זה האופן שבו נעשו פיטורי התובע, וההאשמות קשות שהוטחו בו, מצדיקים פסיקת פיצוי זה".
השופטת אף פסקה כי המועצה הדתית תשלם לדיין את הוצאותיו בסך 10 אלפים ש"ח.
בפני המועצה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך חודש ימים.