כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי החלטה לדחות את הבקשה, התקבלה בועדת הערר הפועלת במסגרת הרשות לאסירי ציון במשרד הקליטה. הועדה פסקה זאת לאחר שדנה בערר שהגיש ד"ר פליקס עזריאל קוצ'וביבסקי בענינו של פולארד, על סירוב קודם להעניק לו מעמד של "אסיר ציון".

הוועדה נימקה את סירובה בהעדר אחד הקריטריונים לכך: "שהאיש יהיה אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל".

בהודעת הוועדה נכתב: "אין חולק שפולארד אינו תושב ישראל. שמא תאמר שרק מאסרו מונע ממנו להיות 'תושב' ישראל ולכן יש להתייחס אליו למרות זאת כתושב. נימוק כזה הוא לדעתנו מלאכותי. יתירה מזו מנין לנו שעם שחרורו הוא ירצה לבוא ולהתיישב במדינת ישראל שהתמרמרותו עליה לאור האמור לעיל די מובנת".

כתבתנו מציינת כי בסיכום מוסרת הוועדה כי לא מצאה דרך לקבוע "שהנ"ל (פולארד ר.א.) הוא 'אסיר ציון' לפני החוק".

עדי גינזבורג, מפעילי הועד להשבת פולארד, אומר לכתבתנו בתגובה: "אם הייתי צריך למצוא דוגמא שתמחיש את הביטוי 'הרצחת וגם ירשת' לא הייתי יכול לחשוב על דוגמא טובה יותר. מה שהם אומרים במילים אחרות: העובדה שממשלות ישראל בגדו בפולארד ובחובתם כלפיו, היא עילה לשלול ממנו זכויות המגיעות לו. בנוסף, עצם הצבת רצונו של פולארד לעלות לארץ עם שחרורו, בסימן שאלה, מגוחכת לחלוטין, שכן אין מכתב או ראיון שהוא העניק מאז מעצרו, שבו לא הביע את שאיפתו הבלבדית לעלות לארץ".